פילאטיס וטרשת נפוצה

טרשת נפוצה (באנגלית Multiple Sclerosis או MS) הינה מחלה כרונית של מערכת העצבים, המחבלת בתפקודם התקין של תאי העצב במערכת העצבים המרכזית על ידי פגיעה והפחתה במיאלין, חומר שומני המבודד את סיבי העצבים (האקסונים).

המיאלין עוזר בעיקר להעברת זרמים חשמליים בין תאי עצב. הנזק להעברת הזרמים מחבל בתפקוד המוח (שמבוסס על העברת זרמים חשמליים), מה שמשפיע על תפקוד הגוף כולו. תהליך זה גורם לפגיעה באיברים שונים, ולרוב חוט השדרה, המוח ועצב הראיה.

למחלה יש מגוון רחב של תסמינים, ביניהם ראייה מטושטשת, קשיים בהליכה, סחרחורות וניוון שרירים. חולים רבים חיים עם המחלה שנים רבות, אך במקרים חמורים המחלה גורמת לתנועה מוגבלת ואף לנכות. לטרשת נפוצה אין שום קשר ממשי לטרשת עורקים, מחלה נוספת, חוץ מבשם. שתי המחלות קשורות כביכול בנזק שנגרם בעקבות המחלה לאיבר המסוים (טרשת היא מילה נרדפת להתנוונות).

נוירולוג צרפתי בשם ז'אן-מרטין צ'רקוט (1893-1825) היה הראשון שאבחן טרשת נפוצה כמחלה בפני עצמה בשנת 1868. שלושת הסימנים העיקרים של טרשת נפוצה, דיסארתריה (ליקוי בדיבור), אטקסיה (בעיות קואורדינציה ומוטוריקה) ורעידות, נקראים כיום שלישיית צ'רקוט על שמו.

דרכי הטיפול: כיום, עוד לא נמצאה תרופה משמעותית ומוחלטת למחלה. הטיפול בנזקי המחלה כולל טיפול בפיזיותרפיה לשימור היכולות התנועתיות, מניעת הגבלות בתנועה, הפחתה ברמות כאב וכו'.

פגשנו את אסתר (שם בדוי), בת ה-61, הסובלת מטרשת נפוצה מזה 25 שנה. אסתר מתאמנת בפילאטיס מזה שנתיים, באופן פרטי. רצינו לברר ולשמוע ממקור ראשון על חוויותיה.

^^כמה שנים את סובלת מטרשת נפוצה?^^

"ההתקף הראשון התרחש בגיל 36. איבדתי את הראיה בעין ימין והתאשפזתי בהדסה עין כרם למשך חודש וחצי. אולם, הרופאים לא איתרו את הבעיה ולא ידענו שזו טרשת. הרופאים חשבו שזה דלקת בעצב הראיה. לאחר האשפוז, חזרתי הביתה ובמשך 10 שנים לא היה שום התקף. הראייה חזרה לתפקוד מלא ואפילו לא נזקקתי למשקפיים.

"הכל היה בסדר בתקופה זו, עד לפטירת דודי באופן פתאומי. חשתי בכאבי ראש, סבלתי מנימול בידיים וברגליים, יד ימין השתתקה למס' חודשים, התחלתי לגרור את רגל ימין (זו הרגל החלשה גם כיום) ועוד. שוב הגעתי לביה"ח ושלחו אותי לבדיקות: אורתופד, בדיקות כלליות, בדיקות לדלקת פרקים ועוד. ולא מצאו כלום".

^^בכל התקופה הנ"ל לא חשדו בדבר?^^

"לא היה לרופאים קצה חוט. עד שפגשתי בנוירולוג מתמחה בחדר מיון, אשר אמר לביתי הגדולה כי הוא חושש שזו טרשת נפוצה".

^^האם ידעת במה מדובר?^^

"לא ידענו מה זה. אך הבנתי כי זו בעיה, והולכים וחוזרים מבי"ח כל הזמן. חששתי כי לעולם לא אבריא. מאז אני מבקרת בביה"ח מדי חצי שנה בשל התקף".

^^איזה טיפולים עשית במשך השנים?^^

"זריקות, אותן אני מזריקה לעצמי על מנת למנוע התקף ופיזיותרפיה - 3 פעמים בשבוע".

^^האם הטיפולים הללו עזרו לך?^^

"לא. למרות הטיפולים, שוב ושוב היה התקף אשר החמיר. הטיפולים מעייפים מאד, וגרמו לי פעמים רבות להתקף או לקושי בהליכה".

^^אם כך, איך הגעת להתאמן בשיטת פילאטיס?^^

"הבת שלי עובדת בבי"ח "שניידר", היא שוחחה עם אחד הפרופסורים במחלקה שלה, אשר המליץ על אימון בשיטת פילאטיס".

^^כמה זמן את מתאמנת?^^

"אני מתאמנת מזה שנתיים".

^^האם את חשה בהבדל מבחינת התפקוד מאז התחלת האימונים?^^

"בהחלט כן, יש שיפור ענק מבחינתי. אני מתאמנת פעמיים בשבוע, באופן פרטי, והמדריכה שלי, עדי, עובדת איתי על הצרכים המסוימים שלי. בתחילת התהליך לא יכולתי לרדת ולעלות מדרגות, להתלבש לבד, ללכת באופן עצמאי ללא עזרת הליכון. כיום אני מתלבשת בכוחות עצמי, הולכת עם החזקה קלה בשיש, עולה ויורדת בעזרת המעקה ועוד. שיפור נוסף הינו בכף הרגל. בעבר לא חשתי את הנגיעה שלה על הרצפה - היום אני מרגישה אותה ויכולה להרימה".

^^ספרי איך היה בשיעורים הראשונים בהם התוודעת לשיטה.^^

"בשיעורים הראשונים לא יכולתי לשים רגל על הבר, להחזיק את הכדור בין הרגליים, לשכב עם רגליים ברצועות, לשבת. כיום אני מבצעת את מרבית התרגילים. הבטן מאוד התחזקה, וכן שרירי רצפת האגן. בעבר לא יכולתי להתאפק והייתי צריכה להיות בקרבת שירותים. היום אני מסוגלת להסתובב בקניון בחופשיות במשך שעתיים-שלוש ולא לחשוש שאין שירותים בסביבה. אחרי השיעור אני עייפה, אבל למחרת יש שיפור ואני חשה מפעם לפעם פחות עייפות".

^^האם הרופא שלך מודע לתהליך?^^

"כן בהחלט, בהתחלה הוא היה סקפטי, אבל החלטתי לנסות. לפני כחודש הגעתי למרפאה שלו לבדיקה. בעבר רגל ימין לא הגיבה לבדיקה עצבית ורגל שמאל הגיבה באופן חלש מאוד. בבדיקה האחרונה רגל שמאל הגיבה יותר טוב. הרופא התפעל מאד וציין כי קיימת התקדמות גדולה. האמת הוא מופתע ומתרגש יותר ממני".

^^האם עדיין יש התקפים?^^

"כן, עדיין יש התקפים. ההתקף האחרון היה לפני ארבעה חודשים, אבל החלטתי שאני לא מוותרת לעצמי. אחרי חמישה ימים חזרתי להתאמן ולא הייתה כמעט רגרסיה. ההתמודדות של הגוף עם ההתקף הייתה טובה מאי פעם, ומהר יותר. אני מאמינה שהתחזקתי בזכות הפילאטיס".

^^ומה צופן העתיד?^^

"אני מאמינה שעוד אלך בלי הליכון. יש התקדמות איטית, אבל התקדמות".

בואו לדבר על זה בפורום פילאטיס.

למידע נוסף: דרור רז המרכז הישראלי לפילאטיס.