פלוס חדר כושר, מינוס אושר

השתתפות בשיעורי סטודיו שונים, ריצת 10 קילומטר, יוגה, פילאטיס, שחייה למרחקים שונים, שיעורי קיק בוקס או אומנויות לחימה, רכיבה על אופניים: כל אלה מהווים רק רשימה חלקית של סוגי אימונים השכיחים בקרב מתאמנים "מן השורה".

בשנים האחרונות אף "נולדו" ענפי ספורט חדשים ומעניינים (קרוספיט, למשל), חלקם מהווים טרנד חולף ואחרים אינם טרנד, למשל, רכיבה על אופני ספינינג בסטודיו.
מעניינת העובדה שחלק ניכר מאותם ספורטאים מהשורה המבצעים פעילות גופנית למטרת הפחתת משקל, אחוז השומן, שיפור מצב בריאותי, שיקום ממחלה, מתנהלים, לעיתים, מבחינת האימונים והתזונה כמו ספורטאים בספורט-הישגי.

במצב כזה, צפויות בעיות מסוגים שונים. להלן העיקריות שבהן:

1. מספר השעות השבועי המוקדש לאימון: ספורטאי הישגי מתאמן מספר שעות רב במהלך השבוע, העשוי להסתכם ב-25-15 שעות שבועיות. לכך השלכות מהותיות על תחומים רבים בתחום הגופני והמנטלי.

חשוב לציין שכאשר מטרת האימון הנה כללית ולא ספורטיבית-הישגית, אין צורך להתאמן בהיקפים כה גדולים. ניתן להשיג את מרבית מטרות האימון גם ב-10-8 שעות בשבוע בממוצע. ברם, נציין שאימונים בהיקפים כה גדולים כרוכים בצורך בבניית תוכנית מקצועית ברמה גבוהה במיוחד, ולעיתים בעלייה בכמות הפציעות.

2. התמכרות לפעילות גופנית: כשמספר שעות האימון השבועי רב במיוחד, קיים חשש להתמכרות שלילית לפעילות גופנית, בשל הפרשת האנדורפינים, הגורמים, מחד, להרגשה גופנית טובה ומאידך, למצב של התמכרות. ההתמכרות עשויה לבוא לידי ביטוי בוויתור על חיי משפחה ואירועים חברתיים לטובת האימונים, ביצוע אימונים רבים מדי יום ביומו, ללא הגיון אמיתי לכך, ביצוע אימונים גם כשחולים או פצועים ועוד.

3. הוצאה כספית רבה על תוספי מזון שונים: ספורטאים חובבים סבורים, לעיתים, שהנם ספורטאים מקצוענים. כאן חשוב לחדד נקודה נוספת: לא רק מספר השעות השבועי, המוקדש לפעילות גופנית, הוא נתון חשוב, אלא גם, ובעיקר, העצימות של האימונים. הרי ניתן להבחין במתאמנים מבוגרים המנויים בקנטרי קלאב ומתאמנים במקרים מסוימים 4-3 שעות, מדי יום ביומו. אבל במקרים אלה, האימונים קלים במיוחד, לא תמיד מבוצעים תוך הגעה לסף התחתון הנדרש לשם שיפור היכולת הגופנית ועוד. או אז, במקרים אלה, ממש אין צורך בהיערכות מיוחדת מבחינה תזונתית, כמו אצל ספורטאים. אגב, תוספי מזון בישראל יקרים משמעותית מאשר בחו"ל (לדוגמה, ארצות הברית). צריכה קבועה שלהם עשויה להסתכם מדי חודש במאות שקלים ואף יותר. מתאמנים חובבנים רבים צורכים את אותם תוספי מזון, על סמך המלצות של מדריכי כושר (אשר אינם בעלי רקע מוכח בתזונה, מחד, ובעלי אינטרס כלכלי, מאידך). פרסומים שונים שראו במגזינים, מחקרים הממומנים על ידי חברות תוספי המזון ועוד. חשוב לציין כי טוב ככל שיהיה, תוסף המזון איננו מהווה תחליף, בשום מצב, לאימון איכותי. עוד חשוב לדעת כי צריכה לא מושכלת של תוספי מזון, אפילו הפשוטים ביותר, עלולה לגרום לנזק משמעותי לגוף. לכן, נטילת תוספים חייבת להיות במסגרת תפריט תזונתי כולל ובפיקוח של תזונאי.

4. רכישת ציוד ספורט ואביזרי עזר יקרים ולא לצורך: שכיח להבחין בספורטאים חובבים, המצטיידים בציוד ספורט מקצועי שלא היה מבייש את המקצוענים שבחבורה. במקרים מסוימים, רכישת הציוד היקר גובלת באבסורד, מכיוון שאין צורך לרכוש זוג אופניים ב- 30,000 שקלים (ואף יותר), במידה ומדובר ברוכב אופניים, או טריאתלט מהשורה. או אז, יש לשים לב דווקא לציוד סביר ולשים דגש רב יותר על תוכנית אימונים טובה ושינוי חיובי במסת הגוף הרזה, לעומת מסת הגוף השמן. הרי במקצועות האירוביים (למעט שחייה), כשמסת השומן קטנה יותר, ניתן יהיה לשפר את התוצאות בצורה עקיבה. כך, מעניין לראות רוכבי אופניים חובבים, שעל מנת לשפר את התוצאות ברכיבת אופניים או טריאתלון, רוכשים מפעם לפעם אופניים יקרות במיוחד (עשרות אלפי שקלים), אך לא מטפלים בהרכב הגוף שלהם, קרי, הפחתת אחוז השומן או המשקל. הרי באמצעות הפחתה במשקל, או הפחתה באחוז השומן, ניתן לקזז מספר שניות או דקות בתוצאה הסופית, ולחסוך ממון יקר, הכרוך ברכישת אופניים חדשים. הרבה יותר פשוט וזול להוריד מספר ק"ג מהגוף, מאשר כמה גרמים מהאופניים.

5. אימוץ תוכניות אימונים של ספורטאים מקצוענים: אימוץ תוכניות אימונים של ספורטאים מקצוענים שכיח בתחומים שונים. הדבר עשוי להיות בעייתי במיוחד, מכיוון שספורטאים מקצוענים מאמצים אורח חיים ספורטיבי מקצועני, הם מתאימים גנטית במיוחד לסוג הספורט (באימון אנאירובי או אימון אירובי), הם מקפידים על שעות המנוחה ועל תזונה נכונה, ובשל כך גם השיפור בתוצאות הנו אופטימאלי.
אצל ספורטאים חובבנים, הדבר לא כך: הם אינם מתאימים גנטית לסוג הספורט אותו הם מבצעים, משקל גופם במקרים מסוימים גבוה מדי ועלול לגרום לבעיות שונות ולפציעות מרובות, הם אינם מקצוענים ועסוקים ברוב שעות היממה בעבודה, דבר שלא מאפשר להם מנוחה מספיקה ותזונה מתאימה. תוכניות האימונים המתקדמות מדי והכוללות נפחים ועצימויות גבוהים מאוד אינם מתאימים לאותם חובבנים, ובטווח הארוך בהחלט עלולים לפגוע בהם.

6. התפריט התזונתי: ספורטאים חובבנים מאמצים, לעיתים קרובות, תוכניות תזונה של מקצוענים. הדבר בעייתי, מכיוון שתוכנית תזונה המתאימה לספורטאי הישגי עשויה להיות עתירה בקלוריות, עשירה במיוחד בחלבון ופחמימות מורכבות, שימוש בתוספי תזונה מסוגים שונים ועוד. במצבים כאלה, עלולה אף להתרחש השמנה. לכן, "העתקה" של תוכנית תזונה של מתאמנים מתקדמים בעייתית ולא מתאימה.
הדוגמה לכך היא אותה אישה המגיעה לשיעור ספינינג במטרה לרזות, "שורפת" במהלך השיעור כ-400-500 קק"ל, אך התזונה אשר אימצה היא תזונה של ספורטאי מקצוען, אשר כלל אינה מתאימה לה ולמטרותיה: חצי שעה לפני השיעור היא אוכלת חטיף אנרגיה בשווי של 100 קק"ל, במהלך האימון שותה משקה איזוטוני ואוכלת פרי יבש/ג'ל אנרגיה (עוד 200-300 קק"ל), בסוף האימון היא אוכלת פרי ולאחר מכן, ב"חלון ההזדמנויות" (לבניית שריר) שותה שייק חלבון (עוד 300-350 קק"ל). בסופו של דבר, במקום לרזות, בזכות האימון שעשתה, היא תעלה במשקל, בעקבות התזונה, שאיננה מתאימה לה כלל ועיקר.

לסיכום, התנהלות תזונתית וספורטיבית אצל מתאמנים "מן השורה", צריכה להיות מותאמת באופן ספציפי. אימוץ אורח חיים ספורטיבי של מתאמנים מקצוענים וספורטאי הישג, על ידי ספורטאים חובבנים, עלול להיות בעייתי, להרחיק את המתאמן ממטרותיו ואף לגרום לפציעות מרובות.

ד"ר איתי זיו (Ph.D) מומחה לפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר. סגן מנהל קמפוס "שיאים" באוניברסיטת תל אביב.

איתי אהרונסון , דיאטן קליני וספורט, מאמן כושר, בעל תואר ראשון ושני בחינוך גופני ותואר ראשון במדעי התזונה. חבר עמותת עתיד עמותת הדיאטנים בישראל.

בואו לדבר על זה בפורום אימון, כושר גופני ותזונה.