ביטחון תזונתי בישראל

חוסר מזון ותזונה לא הולמת (בשל קשיים כלכליים) קיימים בכל המדינות המפותחות, ולפי הדיווחים אף מחריפים בחלק מהן. יש ערפול וחוסר בהירות לגבי אופי הבעיה בארצות אלו. בעוד בארצות מתפתחות מדובר בחסר חריף של מזון שמביא לתת-תזונה חמורה, המחייבת טיפול חירום רפואי ולעתים מביאה למוות, הרי שבארצות מפותחות הבעיה מוגדרת כהעדר נגישות סדירה למזון מזין בכמות מספקת המאפשר חיים פעילים ובריאים ומיצוי של פוטנציאל התפתחותי.

התופעה של קשיים בהשגת מזון מיקדה את התעניינות הציבור מספר פעמים בעשור האחרון, ואף קיבלה ביטוי במבצעי התרמה לאומיים, לעתים ביוזמת התקשורת ולעתים ביוזמת גורמים ממשלתיים. כמובן שהיקף הבעיות של אי-ביטחון תזונתי מושפע מאד מהיקף העוני המאפיין את החברה וממגמות בהיקף העוני.

ההיקף הרחב של עוני בישראל והגידול בו לאורך כל שנות התשעים תרם להעלאת הנושא של אי-ביטחון תזונתי. לכן טבעי הדבר שעם החרפת המשבר הכלכלי בישראל, תופעת האי-ביטחון תזונתי עלתה לתודעה. כתוצאה מכך, במשך שנות התשעים ובמיוחד בשנים האחרונות, התרחבה הפעילות של הסקטור ההתנדבותי בהספקה ישירה של מזון לאוכלוסייה נזקקת. כמו כן, ממצאים חדשים ממחקרים שבוצעו באזורים ספציפיים ו/או בקרב קבוצות אוכלוסייה מיוחדות, מאששים את התמונה המתקבלת מן הדיווחים מהשדה.

הדיון הציבורי בישראל התמקד במציאת האיזון הרצוי בין תפקיד הממשלה לבין תפקיד המגזר הוולונטרי בהתמודדות עם הבעיה; ביעילותן של אסטרטגיות שונות; ובמתן קדימות לקבוצות אוכלוסייה שונות כגון קשישים, ילדים ומשפחות.

אחת הדרכים ללמוד על התופעה ולמדוד אותה היא באמצעות סקרים הבודקים את צריכת המזון של האוכלוסייה בפועל, תוך התייחסות למינון, לגיוון ולאיזון של סוגי המזון כגון ירקות ופירות, בשר ועופות וכו' ורכיבי התזונה (הן מבחינת כמות הקלוריות והן מבחינת רכיבי המזון כגון חלבון, ברזל וכו'). משרד הבריאות ביצע את המחקר הלאומי הראשון בנושא זה - סקר מצב בריאות ותזונה, שהתבצע במהלך 1999-2001 (להלן "סקר מ"בת").

דרך אחרת לבחון את הנושא היא באמצעות דיווח של משקי בית על בעיות בנגישות מזון מזין, הקשורות, לדבריהם, לקשיים כלכליים. בארצות הברית פותח ותוקף מדד, המתבסס על דיווח האוכלוסייה, המכונה "ביטחון תזונתי". אי-ביטחון תזונתי מוגדר כ"חוסר יכולת לרכוש באופן אמין וסדיר מספיק מזון מזין בדרכים החברתיות המקובלות, עקב קשיים כלכליים".

המחקר שנערך בידי קבוצת חוקרים ממכון ברוקדייל וממשרד הבריאות הוא ייחודי בכך שהוא משלב בין שתי הגישות הנ"ל, ומספק בפעם הראשונה אומדנים כלל-ארציים של ביטחון תזונתי. במסגרת המחקר בוצע סקר טלפון ארצי באמצעות שאלון מובנה בקרב מדגם מייצג של 1,490 משקי בית. בסקר, שנערך בחודשים מארס-מאי 2003, רואיינו תושבי ישראל בני 22 ומעלה (לא כולל מאושפזים ואנשים במוסדות). המחקר בדק את היקף הביטחון התזונתי ואי-הביטחון התזונתי, ואת השלכותיהם על דפוסי צריכת מזון בפועל ועל צריכת רכיבי תזונה. מחקר זה מהווה המשך והשלמה ל"סקר מ"בת" של משרד הבריאות.

המחקר נערך בשיתוף עם משרד הבריאות, המוסד לביטוח לאומי, משרד העבודה והרווחה והפורום לשיפור הביטחון התזונתי וקידום אוכלוסיות עניות בישראל.

- רוב האוכלוסייה בישראל אינה מדווחת על בעיה של ביטחון תזונתי (78%). יחד עם זאת, יש קבוצה משמעותית באוכלוסייה שדיווחה על בעיות בביטחון תזונתי על רקע קשיים כלכליים.

- כ-8% ממשקי הבית (כ-150,000 משקי בית) מדווחים על מצב חמור של אי-ביטחון תזונתי, המתבטא בקשיים להבטיח את איזון המזון ואת כמותו. קבוצה זו מדווחת על חששות ודאגה שהאוכל לא יספיק ולא יהיה די כסף לקנות עוד, על ויתור על ארוחות מאוזנות כי אין תקציב, על צמצום בגודל הארוחות או דילוג על ארוחות, ובמקרים קיצוניים יותר הם מדווחים על הימנעות מאכילה במשך יום שלם ועל כך שהיו רעבים. תופעות אלו מקבלות ביטוי אצל המבוגרים במשפחה ואצל הילדים, על אף שיש מגמה ברוב המשפחות לדאוג קודם לילדים.

- בבדיקת דפוסי התזונה נמצאו הבדלים מאד משמעותיים בין המדווחים על אי-ביטחון תזונתי חמור לבין האוכלוסייה המדווחת על מצב של ביטחון תזונתי. הדבר מתבטא בכמות, בסוג ובמגוון המזונות בהשוואה למשקי בית שיש להם ביטחון תזונתי. משקי הבית המדווחים על אי-ביטחון תזונתי חמור צורכים כשליש עד שני שלישים מכמות העוף, הבשר, הדגים, הפירות, הירקות ומוצרי חלב לעומת משקי הבית הנהנים מביטחון תזונתי. צריכת המזון של הנמצאים באי-ביטחון תזונתי ממוקדת הרבה יותר במוצרי חיטה, תפו"א, אורז וכדומה. דפוסים אלה מובילים לכך שקבוצה זו צורכת פחות רכיבי תזונה חיוניים כגון: חלבונים, ברזל וסידן, ומשפחת ויטמין B.

- קבוצה נוספת באוכלוסייה, כ-14% ממשקי הבית (כ-250,000 משקי בית) מדווחת על אי-בטחון תזונתי מתון. גם משקי בית אלה מדווחים שקשה להם לספק למשפחה תזונה הולמת ומאוזנת, אך בתדירות נמוכה יותר. כמו כן, אחוז קטן יותר מקבוצה זו מדווחים על כמות לא מספיקה של מזון. קבוצה זו צורכת פחות מוצרי בשר, דג ומוצרי חלב לעומת משקי בית הנהנים מביטחון תזונתי, אך צורכת יותר ממוצרים אלה ממשקי בית המדווחים על אי-ביטחון תזונתי חמור. בקבוצה זו עיקר ההשפעה היא על מבוגרים ופחות על ילדים.

- המשפחות שסובלות מאי ביטחון תזונתי באות מכל רובדי האוכלוסייה. יש בהן קבוצה משמעותית של משפחות עם ילדים, קשישים, של זוגות ללא ילדים ושל בודדים. הקבוצה הגדולה בקרב משקי הבית המאופיינים באי-ביטחון תזונתי הם של משפחות שיש בהן 1-3 ילדים, כ-39%, דבר העולה בקנה אחד עם ייצוגן של משפחות אלה באוכלוסייה הכללית. יש קבוצה משמעותית של משפחות עם 4 ילדים ויותר (14%), וישנה קבוצה גדולה של קשישים (21%). יחידים, משפחות חד הוריות וזוגות ללא ילדים מהווים קבוצה נוספת שגודלה 26%.

- רוב משקי הבית המאופיינים באי-ביטחון תזונתי הם של יהודים ותיקים (60%), אך יש ייצוג משמעותי גם למשקי בית של עולים (26%) ושל ערבים (14%).

- 32% ממשקי הבית המאופיינים באי-ביטחון תזונתי הם אלה בהם המרואיין לא השלים את השכלתו התיכונית.

קבוצות שבהן התופעה שכיחה יותר מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית הן משפחות גדולות (4 ילדים ויותר), משפחות חד הוריות, משפחות ערביות, ומשפחות בהם המרואיין לא השלים את השכלתו התיכונית.

- כצפוי, כמחצית ממשקי הבית שסובלים מאי-ביטחון תזונתי הם משפחות עם רמות הכנסה נמוכות, אולם גם משפחות בעלות הכנסה בינונית-נמוכה מיוצגות. זאת, משום שהקשיים הכלכליים של משפחות קשורים לא רק להכנסה נמוכה, אלא גם לגורמים נוספים המשפיעים על המצב הכלכלי, כגון גודל המשכנתא או שכר הדירה, היקף החובות והצורך בהוצאות מיוחדות בתחום הבריאות, תיקונים בבית וכדומה.

- שיעור אי-הביטחון התזונתי החמור גבוה במיוחד בקרב קבוצות מעוטות-הכנסה. כ-27% ממשקי הבית בחמישון ההכנסה התחתון דיווחו על אי-ביטחון תזונתי חמור, בהשוואה ל-8% בקרב כלל האוכלוסייה.

- המחקר לא בדק באיזו מידה משקי בית מעוטי-הכנסה יכולים לצמצם את הוצאותיהם על פריטים אחרים על מנת לרכוש מזון נוסף.

80% מהסובלים מאי ביטחון תזונתי חמור דיווחו על הפחתה בכמות או במגוון האוכל במהלך השנתיים האחרונות, ואחוז גדול עוד יותר (90%) דיווחו על שינוי במקום קניית המזון ומעבר למקומות קנייה זולים יותר, על מנת לחסוך בהוצאות.

יצוין שאצל הקשישים, קיימים גורמים נוספים מלבד קשיים כלכליים המונעים מהם להגיע לביטחון תזונתי. הגורמים הבולטים הם: קשיים להגיע למכולת או לסופרמרקט וקשיים בהכנת האוכל.

עקב קשיים כלכלים, לפעמים נדרשים משקי הבית לעשות בחירות קשות בין הוצאות הכרחיות על צורכי הבית כגון תשלומי חימום, חשמל, תרופות וטיפול רפואי לבין קניית מזון הכרחי. נמצא שכ-24% ממשקי הבית בישראל דיווחו שהם נאלצו לעשות בחירות מסוג זה בשנה האחרונה. כמחצית פתרו את הקונפליקט על ידי ויתור על מזון ומחצית ויתרו על דברים אחרים, בעיקר על תשלום המשכנתא.

חמישה אחוזים מכלל משקי הבית דיווחו שהם נעזרו (בשנה האחרונה) בגופי סיוע להספקת מזון, כגון מרכזים לחלוקת מזון, חבילות מזון לבית, ארוחות בבית ספר ובתי תמחוי. אחוז זה מגיע ל-20% בקרב משקי הבית המצויים בקטגוריה של אי ביטחון תזונתי חמור.

בארצות מפותחות רבות, נעשים נסיונות להעריך את היקף האי-ביטחון התזונתי ומתקיים דיון ציבורי בנוגע לדרך הטובה ביותר לטפל בבעיה. אמצעי המדיניות האמורים למנוע בעיות אלו הם רבים ומגוונים, אך אפשר להבחין בשלוש אסטרטגיות בסיסיות:

1. הבטחת הכנסה נאותה באמצעות שילוב האוכלוסייה בכוח העבודה והשלמת הכנסה למי שלא יכול להשתלב באופן מלא בשוק העבודה או להגיע להכנסת המינימום בכוחות עצמו.

2. חיזוק יכולתה של המשפחה לתרגם את תקציבה לתזונה הולמת: על ידי העשרת מצרכי מזון בסיסיים בתוספי תזונה כדי להקל על נגישות רכיבי תזונה חיוניים והורדת מחירי מוצרי מזון מזינים, חינוך המשפחה לתזונה נכונה ורכישה יעילה של מזון, והדרכה בניהול תקציב וקביעת סדרי עדיפויות בניצול תקציב המשפחה.

3. הספקת סיוע חירום לצרכים חריגים העולים מפעם לפעם כמו הסעות לטיפול רפואי וסיוע בתיקון או רכישה של ציוד ביתי בסיסי ותיקונים דחופים בדירה.

4. פעילות ישירה של הספקת ארוחות במסגרות מיוחדות (מרכזי מזון ובתי תמחוי), במסגרות חינוך (בתי ספר או תכניות אחר הצוהריים) או במסגרות של שירותי הרווחה (כגון ארוחות לבית לקשישים). בתחום זה במיוחד, המגזר הוולנטרי ממלא תפקיד חשוב בארצות רבות. הממשלה יכולה לעודד ולסייע למגזר הוולנטרי, לדוגמא באמצעות יצירת מסגרת משפטית מתאימה לתרומת מזון מתעשיית המזון וההסעדה.

כיום, המדיניות בישראל כוללת רכיבים מכל האסטרטגיות הנזכרות. ממצאי המחקר הנוכחי נועדו לספק בסיס רחב יותר לבחינת הקדימות שיש לתת לנושא הביטחון התזונתי בישראל ולקדם את הדיון על הדרכים המועילות ביותר להתמודד עם בעיה זו בנסיבות הקיימות.

הכתבה פורסמה באדיבות מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל.

השתתפו בהכנת המחקר: נורית ניראל, ברוך רוזן, שירה ארז, איילה בן הרוש, איילת ברג, ג'ני ברודסקי (מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל) דורית ניצן-קלוסקי, עמליה חביב-מסיקה, רבקה גולדשמיט (משרד הבריאות - שירות המזון והתזונה והמכון הלאומי לבקרת מחלות)

בואו לדבר על זה בפורום תזונה קלינית ובפורום תזונה טבעית.