אוכלים מהלב
האם אנחנו אוכלים רק כי אנחנו רעבים? 75% ממקרי אכילת יתר באוכלוסייה מקורה ברגשות ולא ברעב
כבר בגיל צעיר אנו למדים כי אוכל מביא עמו נחמה. נפלנו? קיבלנו מכה? חזרנו עצובים מהגן? חטיף אחד מאימא והכל יעבור. האמנם? אכילה הנובעת ממצבים נפשיים נותנת תחושה טובה לטווח קצר בלבד. על מנת להבין את הסיבות האמיתיות לאכילה שלא מתוך רעב, יש לטפל בבעיות הרגשיות ו"לנטרל" את האוכל ממשוואת המצוקה.
האם האכילה שלנו נובעת מתחושת רעב אמיתית? ברוב המקרים לא. מומחים מעריכים כי 75% מאכילת יתר מקורה ברגשות, ולא ברעב. מדובר באכילה רגשית המוגדרת כצריכת כמויות מזון גדולות, בד"כ אוכל "מנחם" או ג'אנק פוד, כתגובה למצבים רגשיים, כגון: דיכאון, שעמום, בדידות, כעס, חרדה או מתח. הפנייה לאוכל כדי לרפא בעיות נפשיות הופכת להרגל שמונע מאתנו לפתח מיומנויות יעילות לפתרון המצוקות הרגשיות.
ניתן לחלק את האכילה הרגשית לארבעה סוגים, בהתאם לסיטואציה בה היא מתרחשת:
א. חברתית - אכילת יתר בחברת אנשים יכולה לנבוע מדרבון של האחרים, או מרצון שלנו לאכול כדי להשתלב בחברה, בעת ויכוח או בעקבות תחושת חוסר נוחות חברתית.
ב. רגשית - אכילה יכולה להיות תגובה לשעמום, מתח, דיכאון, כעס, חרדה, בדידות, ריקנות, מחשבות שליליות, הענשה עצמית או מצבים נפשיים אחרים.
ג. תלוית מצב - אכילה רגשית נובעת לפעמים מהעובדה שנראה לנו שהאכילה פשוט "מתאימה" לסיטואציה בה אנו מצויים. לדוגמה: אכילה בעקבות פרסום למזון מסוים, בעקבות קרבה פיזית למסעדה או מאפייה, או במהלך ביצוע פעולות שהתרגלנו לקשור בינן לבין אכילה, כגון: צפייה בטלוויזיה, בסרט קולנוע או באירוע ספורט.
ד. פיזיולוגית - אכילה כתגובה לאיתותים פיזיולוגיים, שאינם רעב, כגון: צמא, כאב ראש, עייפות. 
ד"ר שלמה לוי, מנהל מרפאה לטיפול בהשמנת יתר, מציין כי הוא נתקל במקרים רבים בהם אנשים נורמטיביים נוטים לאכול שלא מתוך רעב. "רבים מאיתנו עובדים וחיים בתנאי לחץ", מסביר ד"ר לוי. "אנו מציבים דרישות גבוהות, משקיעים אנרגיה רבה כדי להתקדם, להוכיח את עצמנו ולשדרג את מצבנו הכלכלי. כשאנו מגיעים הביתה בסוף היום, אנחנו פורקים את הלחץ והמתח בעזרת האוכל, מכיוון שהוא זמין ונותן לנו סיפוק מיידי".
"אחרים מתקשים להתמודד עם סיטואציות רגשיות", מוסיף ד"ר לוי, "ובמקום לזהות את מקור הבעיה ולהתמודד איתה, 'בורחים' לאוכל על מנת להשיג שינוי רגשי מיידי. לצערנו, אותו סיפוק מיידי משתנה במהרה, מכיוון שמיד לאחר האכילה אנחנו מצטערים שאכלנו בלי שליטה וללא צורך, ומוצפים ברגשות אשם, תסכול ואכזבה. האוכל שבחרנו בו כ'מושיע' הופך בסופו של דבר להרסני".
אם הנכם רוצים לדעת ממה נובעת אכילת היתר שלכם, נהלו יומן אכילה המתעד את כל מה שאתם אוכלים לצד הסיבות שאתם מזהים לאכילה (סיבות חברתיות, רגשיות, תלויות סיטואציה או פיזיולוגיות). לאחר שתזהו את הדפוסים האישיים שלכם בכל הקשור לאכילה רגשית, נסו לשבור את ההרגלים הקלוקלים באמצעות גיבוש אלטרנטיבות לאכילה. כלומר, בכל פעם שאתם מתכננים לאכול, ולא בגלל רעב, החליפו את האכילה המתוכננת בכל פעילות חיובית אחרת, כגון: קריאה, האזנה למוסיקה, פעילות ספורטיבית, תרגילי נשימה, פגישה עם חבר, משחק, ואפילו משימות בית (גם ספונג'ה או כל פעולת ניקיון אחרת עדיפה על אכילה מיותרת).
אם הצלחתם לפתח אסטרטגיות התמודדות ראויות, זכרו לתגמל את עצמכם על הישגיכם (ולא באמצעות אוכל!). אנו נוטים לחזור על התנהגויות מחוזקות, ולכן אם תתגמלו את עצמכם, תגדילו את הסיכוי לשמר את ההרגלים החדשים שניסיתם להטמיע.
בנוסף, ממליץ ד"ר לוי, נסו להימנע מקפיצה מדיאטה לדיאטה. "אנחנו נוטים להחליף דיאטה אחת בשניה", הוא מסביר, "מתאהבים בכל דיאטה אופנתית חדשה ותולים בה את כל יהבנו. בסופו של התהליך, אנחנו חוזרים למשקלנו הקודם, ומפסיקים, עם השנים, להאמין ביכולתנו לרזות. אין כל טעם להחליף דיאטה אחת בשנייה, כאשר מקור הבעיה אינו האוכל אלא בראש".
"כדי להוריד במשקל ולשמור עליו לאורך זמן", מסכם ד"ר לוי, "חייבים לעשות את השינוי בראש, באמצעות זיהוי הסיבות הנפשיות, הפיזיולוגיות והחברתיות הגורמות לנו לאכול. לשם כך לא צריך לעשות דיאטה מיוחדת הדורשת ויתור על מרכיבי מזון מסוימים, ועל חלק מרכזי מהנאות החיים. אפשר לאכול הכל במידה, בתנאי שטיפלנו במקור האמיתי לאכילה הרגשית".
בואו לדבר על זה בפורום השמנת יתר בניהולו של ד"ר לוי.
לאתר של ד"ר לוי - לחצו כאן.
