השמנה - דאגת הגוף למחר

השמנה, המגפה של ימינו, נראית לכאורה פשוטה לפיתרון: רק לאכול פחות ולזוז יותר. אז מדוע אחוז ההצלחה בהרזייה ארוכת הטווח של דיאטות הוא כ"כ נמוך? למה כדאי לרוצים לרזות (בייחוד לרוצות לרזות) להוסיף תרגילי התנגדות וכח להתעמלות שלהם? ולמה כדאי להשקיע במניעת ההשמנה דווקא בדור הילדים?

החודש התפרסם דו"ח Foresight של הממשל הבריטי, ובו ההערכה שתוך 25 שנה כמחצית מהאנשים בבריטניה, יסבלו ממשקל עודף. בארה"ב קצב ההשמנה הרבה יותר גדול ומעריכים כי עד 2015 יהיו כ-75% מהאמריקאים שמנים. מגיפת ההשמנה העולמית מתפשטת גם בדור הילדים של היום, ולאור נתונים אלה העלו במשרד הבריאות הבריטי את החשש שיהיה זה הדור הראשון שעלול למות לפני הוריו...

למרות שגם האכילה וגם התנועה הן פעילויות רצוניות שאנחנו לכאורה קובעים את היקפן, הן מושפעות מאד מהאסטרטגיה הכלכלית של הגוף וחלק ניכר מהן לפיכך אינו רצוני. לדוגמה, מצאו ששמנים, יושבים ביום כשעתיים וחצי שעות יותר מהלא-שמנים. האסטרטגיה הכלכלית קובעת את יעילות ניהול הגוף, וזאת בדומה למהלכי המכונית המשפיעים על מהירותה ועל ניצול הדלק שלה. מכאן ניתן להבין את השפעתה של הפעילות הגופנית המחייבת את הגוף "להחליף הילוך", וכך משפרת את ההספק הגופני לטיפול לא רק בתנועה אלא במכלול מטלותיו. זוכרים שאמרו לנו שזה בריא להתעמל?

נקודה שכדאי לשים לב אליה היא שהאכילה אינה באה לספק רק את צרכי הגוף העכשויים, אלא משמשת גם למילוי מצברים לעתיד. מכאן ניתן להבין שמי שדאגתו לעתיד גדולה יותר יאגור יותר ממי שאינו דואג למה שיהיה מחר עם האוכל. חוץ מגנטיקה גורמים שישפיעו על הדאגה למחר הם נסיבות מצוקה, כמו למשל מצבי חוסר מזון או חוסר אהבה וסיפוק. לדוגמה, אחוז הילדים השמנים בין התינוקות שנולגו פגים, הוא גבוה שכן צמיחתם ברחם היתה במצוקה. אפשר לכן לתאר את אגירת השומן כתוצאה של דאגת הגוף ל"מה יהיה מחר?"; הדאגה הזאת מובילה את הגוף לשינוי האסטרטגיה הכלכלית שלו לכיוון חסכון. חסכון אשר מתבטא בפחות פעילות/מסת שרירים, ביתר אכילה, בהפניית משאבים לאגירה ובחוסר טיפול בבעיות בריאות שוטפות. במצב כזה רובנו (הסובלים ממשקל יתר) מחליטים ש"די כבר, הגיע הזמן להרזייה..." ובוחרים באחת הדיאטות האופנתיות ואפילו מצליחים לרזות כמה ק"ג.

אז מה הבעיה? בהרזיה שאינה מלווה בהסרת דאגת הגוף, ישאר הגוף במצוקתו הראשונית ובהזדמנות הראשונה יפעיל מגוון מנגנונים להחזרת השומן האבוד (מעל 90% מהמרזים חוזרים למשקלם המקורי תוך 1-5 שנים). אין זה פלא לפיכך שדיאטה דלת קלוריות מובילה בסופו של דבר ליתר השמנה, שכן היא מחריפה את דאגת הגוף ולא מקלה עליה. כדאי לציין שההשתוקקות שלנו למאכלים "אסורים" אינה חולפת במהירה ונמצאה, בסקר שנעשה בבוסטון, גם 6 חודשים אחרי תחילת הדיאטה. תנאי הכרחי להרזייה ארוכת טווח הוא לפיכך הסרת דאגת הגוף.

הדרך הידועה להסרת דאגת הגוף היא כמובן הפעילות הגופנית. הפעלת השרירים דורשת הרבה אנרגיה, מה שמראה לגוף שאכן יש לו מספיק מצברים ולכן אינו צריך לדאוג. במצב כזה הוא יכול לוותר על מצב דאגת הגוף החסכוני ולעבור למצב שפע.

לאלה מאיתנו שיש להם מעט שרירים ובייחוד לבנות (בהשוואה לבנים), מומלץ בחום על תרגילי בניית שרירים כדי לחזק את מסיר הדאגה הכי פשוט שלנו - השריר. בניסוי שערכתי עם תלמידי כתה ה' בתל אביב אכן נראה שלבנות הצומחות מהר לגובה, כפי הנראה בגלל מיעוט מסת שרירים, יש סיכוי מוגבר להשמנה.

אבל כמובן שיש עוד מסירי דאגת הגוף, למשל אהבה או תמיכה שהינם חיוניים לוויתור על מאגרי השומן. דוגמה מעניינת היא ההצלחה הכפולה בטיפול בבני נוער עם בולמיה, כשהוא נעשה בשילוב עם טיפול משפחתי תומך, לעומת הצלחת הטיפול הנפשי בלבד. בניסוי אחר נמצא כי ככל שבילו הילדים יותר שעות עם האם היה סיכוי ההשמנה שלהם נמוך יותר. גם להקשיב למוסיקה עוזר בהסרת דאגת הגוף, ואכן מצאו שבני נוער שהקשיבו למוסיקה רצו למרחקים הרבה יותר גדולים בהשוואה לריצתם ללא מוסיקה. אין ספק שכדאי להשקיע בחיפוש המשפיעים על דאגת הגוף, שכן זה עושה את החיים להרבה יותר נעימים.

בחרתי במונח דאגת הגוף כדי להדגיש שהוא קשור אך אינו זהה עם דאגה שמקורה נפשי. קל להפריד בין שני טיפוסי הדאגות: דאגת הנפש מלווה באי-אכילה, הגוף נמנע מלהשקיע אנרגיה בעיכול בשלב של מצוקת הנפש. דאגת הגוף לעומת זאת שהינה דאגה "כלכלית" של מה יהיה מחר לאכול? גורמת ליתר אכילה ולאגירה של המזון. אבל כמובן לא תמיד הכל כל כך פשוט, הדאגות יכולות "להתערבב", ובמקרים קיצוניים יבואו לידי ביטוי בהפרעות אכילה כמו אנורקסיה ובולמיה.

את כל מדיניות הסרת דאגת הגוף, עם הרבה אהבה ותנועה כדאי להתחיל בגיל צעיר. הסיבה היא פשוטה: הילדים הצומחים אינם צריכים לרזות בפועל, אלא רק להפסיק לצבור שומן נוסף. חשוב לדעת שתאי השומן אינם רק מחסני שומן, ויש להם מגוון מהלכים להחזיר לעצמם את השומן ש"הפסידו" בהרזייה. זאת אחת הסיבות שכל כך הרבה מרזים חוזרים ומשמינים. אצל הילדים שממשיכים לצמוח לא קיימת הבעיה של הצורך לשחזר את רקמת השומן שאבדה, וכך גובר הסיכוי להצלחת הטיפול בהשמנה.

מתחילים לזוז? לא פשוט אבל שווה את המאמץ.

למידע מדעי על הנתונים שהובאו ברשימה זאת: [email protected]

רשימה זאת מבוססת על סקר שנעשה עם כ-1,000 ילדי תל אביב ופורסם במאמר הבא:

Ralt D. (2006), "The muscle - fat duel or why obese children are taller?", BMC Pediatrics, 6, 33

רוצה להתחיל להרזות? לחץ/י על דיאטה אונליין.

בואו לדבר על זה בפורום דיאטה, תזונה והשמנת יתר.