הרגלי אכילה: צו חברתי או רגש אישי?

האם צריכת מזון היא פונקציה של אופנה חברתית או ביטוי למצב רגשי? מחקר חדש מגלה, כי אנשים שאוכלים כתגובה למצבים רגשיים מצליחים לרדת פחות במשקל וגם חוזרים מהר יותר למשקלם המקורי; זאת בהשוואה לאנשים האוכלים כתגובה למצבים חברתיים. המחקר חדש, שנערך ב-Miriam Hospital's weight Control&Diabetes Research Center ופורסם בחודש אוקטובר, מגלה שבקרב אנשים המצויים בדיאטה, בעלי נטייה לאכול כתגובה למצבים חברתיים כדוגמת מסיבות, ארועים וכ"ו, חווים פחות קשיים בתהליך הירידה במשקל, בהשוואה לאלו שמרבים באכילה כתגובה למצבים חברתיים כדוגמת מצבים רגשיים וצרכים נפשיים. בנוסף, מגלה המחקר שאנשים האוכלים כתגובה למצבים רגשיים נוטים לחזור חזרה למשקל הגוף המקורי.

"גילינו שככל שאנשים מדווחים יותר על אכילה בעקבות תחושות ומחשבות כגון: 'כשאני מרגיש בודד אני מפצה את עצמי באוכל', הם מורידים פחות במשקל ונוטים להעלות שוב במשקל לאחר הירידה" טוען אחד החוקרים. אחד האתגרים הגדולים בתחום הינו מניעת העלייה החוזרת במשקל בתום הדיאטה. טוען אחד החוקרים: "בתוכנית ההרזייה שלנו, המבוססת על משתנים התנהגותיים, הפחיתו המשתתפים כ-10% ממשקל גופם, אולם למרבה הצער רובם חזרו למשקל הבסיס שלהם לאחר 3-5 שנים".

המחקר שבוצע במרכז לחקר הסוכרת ב-Miriam Hospital כלל 2 קבוצות. הקבוצה הראשונה כללה 286 גברים ונשים במשקל עודף שהשתתפו באותה עת בתוכנית הורדה במשקל, והקבוצה השנייה כללה 3,345 גברים ונשים שהשתתפו במחקר מתמשך בשם National Weight Control Registry, שהפחיתו לפחות 13 ק"ג ושמרו על משקלם למעלה משנה. המחקר כלל ניתוח תגובות הנחקרים לשאלון שנקרא Eating Inventory, שנועד לבחון אספקטים של התנהגות אכילה.

החוקרים הבדילו בין 2 מצבים: "ביטול עכבות חיצוני" ו"ביטול עכבות פנימי". ביטול עכבות חיצוני מתאר את החוויות החיצוניות לאדם הגורמות לו להרבות באכילה; לדוגמא: "כאשר אני נמצא בחברת אדם שאוכל יותר מדי, גם אני נוטה להגזים באכילה", או "אני נוטה לאכול הרבה במסיבות". ואילו ביטול עכבות פנימי מתייחס לאכילה הנובעת ממחשבותיו ורגשותיו של האדם, כלומר אכילה רגשית הנובעת מתחושות כגון: "כשאני מרגיש בודד, אני מפצה את עצמי באמצעות אכילה, או "כאשר אני בדיאטה ואני אוכל מזון שאינו כלול בתפריט, אני מעניש את עצמי ואוכל בכוונה עוד ועוד מזונות עתירי קלוריות".

בקרב שתי קבוצות הנחקרים, נמצא כי ביטול האכילה הנובעת ממחשבות ורגשות הינו מנבא טוב יותר לשינויים במשקל האדם לאורך זמן, אפילו יותר ממשתנים כגון - דכאון, התמכרות לאכילה ולחץ. ככל שמקור האכילה משני למחשבות ורגשות, האדם מפחית פחות במשקלו, וגם מעלה יותר במשקל לאחר דיאטה.

המחקר מסכם, כי רוב שיטות ההרזיה המוצעות כיום אינן נותנות פתרון לבעיית האכילה הרגשית, על אף שהיא משפיעה מאד על הירידה במשקל. על-פי מסקנות המחקר, מומלץ לפתח שיטות שיסייעו לאנשים לרדת במשקל גם בעת התמודדות עם קשיים רגשיים וקוגניטיביים, באמצעות אימוץ אסטרטגיות התנהגות אלטרנטיביות.

הבעיה המרכזית המובילה לעודף משקל והשמנת יתר היא אכילה במנגנון שגוי של פיצוי על צרכים נפשיים. אנשים רבים מספרים, כי הם אוכלים כשהם מתוחים, חרדים, לחוצים, עייפים, חווים בדידות, דיכדוך, ברגעי אושר ואחרי סגירת עיסקה מוצלחת ומצפים שהאוכל ירגיע אותם, יעזור להפיג את המתח והחרדה, יהווה תחליף לחבר כשחשים בדידות ו/או ישפר את מצב רוחם. אנשים אלו המבצעים "דיאטה" חוזרים ועולים במשקל ולעיתים קרובות אף יותר ממשקלם המקורי כוון שהם ממשיכים ברגעי המשבר לאכול מהסיבות הללו.

כדי לרדת במשקל ולהיות בעל יכולת לשמור עליו לאורך זמן, עלינו לזהות בנוסף את ההרגלים הישנים - ההתניות ההתנהגותיות האוטומטיות השגויות כגון: אכילה ללא מחשבה מקדימה במהלך צפיה בטלויזיה, תוך כדי עבודה במחשב ברגעי שעמום וכדומה. לאחר שזיהינו את ההרגלים ההתנהגותיים השגויים עלינו לתקנם; כלומר ללמוד לעצור טרם הפניה האוטומטית לאוכל - להחליט כי איננו צופים בטלויזיה או עובדים במחשב ואוכלים. תהליך זה של זיהוי הרגלים התנהגותיים ישנים ותקונם הוא המאפשר להשיג מודעות ושליטה עצמית המובילים ליכולת לשנותם.

ד"ר שלמה לוי הוא פסיכיאטר ומנהל המרפאה להרזיה ושינוי אורח חיים בשיטת ד"ר לוי.

בואו לדבר על זה בפורום דיאטה, תזונה והשמנת יתר - בשיטת ד"ר לוי.