תוספי תזונה: חשיפה למשק המינרלים

המינרלים הם חומרים אנאורגניים המצויים בקליפת כדור הארץ, ובלעדיהם אין החיים יכולים להתקיים, פשוטו כמשמעו. יסודות כימיים אלה מופיעים ברקמות של כל הצמחים והיצורים, והם ממלאים תפקיד חיוני בגדילה, בהתפתחות ובתפקוד התקין של התא החי. מכיוון שגופנו אינו מסוגל לייצר מינרלים, אנו חייבים לקבלם מן המזון.

ההתעניינות במשק המינרלים בגופנו החלה להתפתח רק לפני כ-25 שנה ובשנים האחרונות זוכה הנושא לתשומת לב רבה. כיום, בעקבות ממצאי מחקרים רבים שהוכיחו את חשיבות המינרלים ממקור תזונתי למניעה ולטיפול במגוון רב של מחלות, ניתנים חלק גדול מהמינרלים כתוספי מזון במצבי מחלה שונים, כטיפול משלים לתרופות ולעתים אף כטיפול עיקרי, כמו למשל, מתן תוסף מגנזיום לטיפול ברעלת היריון.

המינרלים מהווים מרכיבים חיוניים ברקמות הגוף השונות, כמו העצמות למשל, ונחוצים לחילוף החומרים (המטבוליזם) ולייצור האנרגיה בגוף החי. הם דרושים לתהליכי שפעול של אנזימים והורמונים, ופועלים יחד עם הוויטמינים בתהליכים רבים בגופנו; בנוסף, למינרלים תפקיד חשוב בהולכה העצבית, בפעילות השרירים, בשמירה על חוזק העצמות והמבנה התקין שלהן, ובייצור כדוריות הדם.

ריכוזי המינרלים השונים בגופנו נשמרים בתחומים צרים מאוד וכמעט שאינם משתנים. השמירה על רמות אלה מתאפשרת בכמה דרכים: ספיגה סלקטיבית של מינרלים במעי; הפרשת העודפים על ידי הכליות ומערכת השתן ודרך מלחי המרה והצואה; אגירת המינרלים ברקמות השונות, כדי שהגוף יוכל בעת הצורך לשחרר מאגרים אלה ולהשתמש בהם. על אף שצריכת המזון היומית שונה מאוד מאדם לאדם, הפרשת המינרלים היומית היא קבועה יחסית, כ-2030 גרם עבור גבר מבוגר.

מחסור במינרלים יכול להיות קל וממושך, או לחלופין חריף ואקוטי. בגוף עלולים גם להצטבר עודפי מינרלים - כתוצאה משתייה, אכילה או זיהום אוויר כבד וממושך - ואלה יכולים לגרום להרעלות מינרלים.

בשונה מוויטמינים, מינרלים אינם נהרסים בתהליך הבישול. חלק מהמינרלים, כמו סיליקון ובורון למשל, נחוצים לגופנו אך תפקידם הביוכימי אינו ברור עדיין כל צורכו, ואפילו הצריכה היומית שאנו זקוקים לה טרם נקבעה.

אפשר לחלק את המינרלים לשתי קבוצות עיקריות:

מקרו-מינרלים - קבוצה זו, המהווה קרוב ל-4 אחוזים ממשקל גופנו, כוללת את המינרלים סידן, זרחן, מגנזיום, אשלגן, גופרית, נתרן וכלור.

מיקרו-מינרלים - קבוצה זו, המכונה גם קבוצת מינרלי הקו?ר?ט, מהווה כ-0.01 אחוזים בלבד ממשקל גופנו, והיא כוללת ברזל, אבץ, סלניום, מנגן, נחושת, פלואור, יוד, מוליבדן וכרום. על אף שרמות המיקרו-מינרלים בגוף נמוכות ביותר, מחסור באחד מהם עלול לגרום לפגיעה בבריאות חמורה לא פחות מאשר מחסור באחד מן המקרו-מינרלים.

יש מינרלים שפעולתם אינה מפריעה ואפילו מעצימה פעולת מינרלים אחרים, אולם יש אלה שביניהם קיימת אינטראקציה תחרותית.

התחרות בין המינרלים מתחוללת לרוב ברמת הקישור והספיגה בקרומי התאים היוצרים את שטח הפנים הפנימי של המעי, שם מתרחשת ספיגת המזון. המינרלים נספגים לרוב במעי הדק, אולם לרבים מהם יש נטייה להיקלט באתרי קישור ספציפיים, כך שמינרלים הנצרכים באותה הארוחה, מתחרים ביניהם על הספיגה בדופן המעי ועל ההיקלטות בדם.

התחרות עלולה להתחולל גם בקרומי תאים נוספים בגוף, ולהשפיע על מידת החדירה של מינרלים כאלה או אחרים לתוכם. גם באתרי הקשירה באנזימים השונים, שהמינרלים חיוניים לתפקודם, עלולה להיווצר אינטראקציה תחרותית, וכך לפגוע בפעילות האנזימים התקינה.

התחרות על אתרי הספיגה והקישור של המינרלים השונים עלולה לגרום לכך שמינרל מסוים הנמצא בעודף יפגע בספיגה של מינרל חיוני אחר ובפעילותו, כאשר הם נצרכים באותה ארוחה. בנוסף, נטילה עודפת וממושכת של חלק מהמינרלים עלולה לגרום ברבות הזמן לרמות-חסר מסוכנות של מינרלים אחרים, גם אם אין צורכים אותם באותה ארוחה.

לפיכך, נחוצה הכרה מעמיקה של רמות המינרלים הרצויות ושל פעולות הגומלין שלהם כדי שניתן יהיה למנוע תופעות חסר או רעילות, העלולות לנבוע מנטילה לא-מבוקרת.

^^נתרן-אשלגן^^

השפעתם ההדדית של הנתרן ושל האשלגן ידועה כבר מאז שנות החמישים של המאה ה-20, כשנתגלה בניסויים כי צריכה גבוהה של נתרן גרמה אצל חולדות לעלייה בלחץ הדם הסיסטולי (לחץ הדם הנמדד בזמן התכווצות שריר הלב) ולשיעור תמותה גבוה, ואילו תוספת של אשלגן הפחיתה את שיעור התמותה באוכלוסיית חולדות הניסוי.

מחקרים רבים נוספים שנערכו מאז בבני אדם הוכיחו כי תזונה עשירה באשלגן ודלה בנתרן מפחיתה את לחצי הדם; במקביל נמצאה עלייה בלחצי הדם בקרב בני אדם שתזונתם עשירה בנתרן ודלה באשלגן.

המנגנון המדויק של השפעתם של שני מינרלים אלה על לחץ הדם עדיין לא הובהר לחלוטין, אולם ההשערה המקובלת כיום היא כי אשלגן גורם להפרשת נתרן מוגברת בגוף, ובעקבות זאת גם להקטנת נפח הפלזמה, הרכיב הנוזלי של הדם. לעומת זאת, בריכוז נמוך של אשלגן עולה כמות הנתרן שבדם ונפח הפלזמה עולה, ובעקבות זאת עולים גם לחצי הדם.

^^סידן-נתרן^^

לסידן השפעה מיטיבה על לחצי הדם, וההנחה היא שצריכת סידן גבוהה מגבירה את הפרשת הנתרן בשתן, ובעקבות זאת מצטמצם נפח נוזל הדם בכלי הדם ולחצי הדם פוחתים. הסידן חיוני גם למנגנון הרפיית דופנות כלי הדם, וכך תורם בדרך נוספת להפחתת לחצי דם. כיום הוכח במחקר כי על ידי הגדלת צריכת הסידן היומית וצמצום צריכת הנתרן (המלח), ניתן להפחית באופן מובהק את לחצי הדם.

^^סידן-זרחן-מגנזיום^^

היחסים הכמותיים בין המינרלים סידן וזרחן בעצמות הם 1:2 לערך (בהתאמה). כדי לשמור על צמיחה תקינה של עצמות השלד יש צורך בתזונה המספקת סידן וזרחן ביחס של 1:1, אלא שבתפריט המערבי השכיח כיום מופר האיזון עקב צריכה מוגברת של חומצה זרחתית המצויה במשקאות קלים, בבשר ובחומרי השימור במזונות מוכנים. למעשה, היחס הכמותי בין המינרלים הפוך ועומד על 1:2 לטובת הזרחן - כלומר, רמות כפולות מן הרצוי של זרחן. על כן, ההמלצה התזונתית כיום היא להעלות את צריכת הסידן בתפריט היומי.

רמת המגנזיום תלויה ישירות בצריכת הזרחן והסידן. צריכה עודפת של זרחן או של סידן גורמת ישירות להפחתת רמות המגנזיום בדם עד להופעת תסמיני חסר של ממש. רמות הצריכה של המגנזיום באוכלוסיות מערביות לא השתנו בעשורים האחרונים, ומחקרים חוזרים ומדגימים כי בקרב חלק גדול מהאוכלוסיות האלה רמות המגנזיום הן גבוליות עד נמוכות.

הסידן והמגנזיום פועלים יחדיו בכמה תהליכים בגוף, אך מתחרים בהשפעתם על שריר הלב. נמצאה זיקה בין רמות גבוהות של סידן בשריר הלב לבין היצרות עורקי הלב ונזקים איסכמיים (הנובעים מזרימה לא מספקת של דם) ללב עצמו. תוספת מגנזיום חוסמת את חדירת הסידן לתאים ומונעת את פעולתו המזיקה לשריר הלב. רמות-חסר של מגנזיום גורמות לעלייה בריכוז הסידן ובהשפעה ההרסנית שלו על תאי שריר הלב. בנוסף, נמצא שהשילוב בין סידן ומגנזיום מסייע להפחתת לחצי הדם, וזאת ללא התחשבות בנזקים העלולים להיגרם ללב מנטילת סידן בלבד. ועוד - בקרב בני אדם הצורכים רמות גבוהות של סידן ורמות נמוכות של מגנזיום יש נטייה גדולה יותר לעלייה ברמות הכולסטרול, גם כשתזונם דלת שומן.

התפיסה כיום ברפואה המתקדמת היא כי נחוץ איזון עדין בין הסידן והמגנזיום על מנת לשמור על בריאות הלב וכלי הדם. העלייה בצריכת הסידן והזרחן בשנים האחרונות מפחיתה באופן ניכר את זמינותו הביולוגית של המגנזיום, ותוספת מגנזיום לתזונה היא חיונית לנטרול הצריכה הרבה של מינרלים אלה.

^^סידן-אבץ^^

בין הסידן לאבץ מתקיימת תחרות באתרי הספיגה במעי, ולכן נטילת רמות גבוהות של סידן מצמצמת ספיגת אבץ ולהפך.

^^נחושת-אבץ^^

פעולת הגומלין בעלת החשיבות הרבה ביותר עבור מינרל הנחושת היא זו המתחוללת עם האבץ. התחרות בין שני המינרלים מתרחשת באתרי הספיגה בדופן המעי.

רמות גבוהות של אבץ פוגעות בזמינות הביולוגית של הנחושת ומובילות לחסר במינרל זה, המתבטא בין היתר באנמיה, בחילוף חומרים לקוי של כולסטרול ובהגדלת הסיכון ללקות במחלות לב. תוספת נחושת מתקנת לחלוטין מצבים אלה. לעומת זאת, לנחושת אין כל השפעה על מטבוליזם האבץ, ויחס גבוה לטובת הנחושת, אפילו עד 50:1, הכרחי על מנת לפגוע ולו מעט בספיגת האבץ.

זמינותו הביולוגית של הברזל לגופנו מושפעת ממספר מינרלים, בהם סידן, נחושת, מנגן, זרחן ואבץ.

^^ברזל-אבץ^^

נטילת תוסף אבץ למשך זמן ממושך ללא תוספת ברזל, מובילה לאנמיה ופוגעת בניצולו של הברזל. השפעה זו מתחוללת ככל הנראה באופן עקיף, דרך פעולת הגומלין בין האבץ לנחושת: צריכה מוגברת של אבץ מובילה כאמור לחסר בנחושת, והדבר פוגע במטבוליזם התקין של הברזל - אפילו רמת-חסר גבולית של נחושת פוגעת במשק הברזל. נוסף לכך, ל?אבץ יש כנראה גם השפעה ישירה על משק הברזל - הן על ספיגתו והן על תהליכי הטמעתו.

^^ברזל-סידן^^

פעולתם ההדדית של הברזל והסידן שנויות במחלוקת. כמה מחקרים הראו שאפילו רמת צריכה בינונית של סידן - מן המזון או מתוספים - עלולה לפגוע בספיגת הברזל ולדלדל את מאגרי הברזל בכבד. ואכן, בעיה זו נפוצה במיוחד בקרב אנשים הנוטלים תכשירים סותרי חומצה המבוססים על סידן קרבונט.

^^ברזל-נחושת^^

נחושת מגבירה את ספיגתו של הברזל ואת הטמעתו. צריכה בינונית של נחושת משפרת את ייצור ההמוגלובין, התלוי כמובן בברזל זמין, אולם אין עדות לכך כי נטילת רמות גבוהות של נחושת מביאה לשיפור נוסף כלשהו. למעשה, צריכה עודפת של נחושת עלולה לגרום להרעלה ואינה מועילה כלל למשק הברזל.

^^ברזל-מנגן^^

מינרל המנגן מתחרה עם הברזל על אתרי קישור בחלבון טרנספרין, הקושר את הברזל ונושא אותו לרקמות בגוף. כמו כן, המנגן מתחרה עם הברזל על אתרי הספיגה במעי. במחקרים נמצא קשר בין צריכה גבוהה של מנגן לבין פגיעה בספיגת הברזל, רמות ברזל נמוכות בדם, אנמיה ודלדול מאגרי הברזל.

^^ברזל-זרחן^^

הזרחן, שנגזרותיו השונות מצויות במזונות מוכנים ובמשקאות קלים, פוגע בספיגת הברזל ובמטבוליזם התקין שלו.

מתוך: "המדריך הישראלי השלם - תוספי תזונה", ד"ר אודי בר, יפה שיר-רז. הוצאת כתר, 520 עמ'.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

תזונה קלינית
תזונה טבעית
דיאטה, תזונה והשמנת יתר - בשיטת ד"ר לוי