אוכל, שתייה, גבר, אישה

חוקרים, שניסו להבין את מנגנוני המוח השולטים במאפייני צריכת המזון שלנו, הופתעו לגלות את ההבדל בתגובות המוח בין שני המינים. בהשוואה לגברים, נשים שניצבות מול המאכלים האהובים עליהן מתקשות יותר בדיכוי הרעב שהן חשות. גילוי זה יכול, אולי, להסביר את שיעורי ההשמנה הגבוהים יותר בקרב נשים.

ג'ין-ג'ק וואנג מ-Brookhaven National Laboratory ועמיתיו ניסו לגלות מדוע ישנם אנשים שמשמינים עקב אכילה עודפת, ואילו אחרים אינם משמינים באותה המידה. ממצאיהם מדווחים בגיליון ינואר 2009 של כתב העת המדעי Proceedings of the National Academy of Sciences. החוקרים ביצעו סריקות מוח ל-13 נשים ול-10 גברים שצמו במשך הלילה, על מנת לקבוע כיצד מגיב המוח שלהם למראה המאכלים האהובים עליהם. "משהו קורה אצל הנשים", אמר וואנג בראיון טלפוני, "האות שאנחנו מקבלים שונה מאוד".

במחקר נשאלו המשתתפים מהם המאכלים האהובים עליהם, החל מפיצה ועוגות קינמון, ועד להמבורגרים ועוגות שוקולד, ולאחר מכן התבקשו לצום למשך הלילה. למחרת עברו המשתתפים סקירה מוחית, כאשר הוצגו מולם המאכלים האהובים עליהם. בנוסף לכך, הם השתמשו בשיטה הנקראת עיכוב קוגניטיבי, טכניקה שלמדו כדי להדחיק מחשבות על רעב ואכילה. הן הגברים והן הנשים ציינו שטכניקה זו הפחיתה אצלם את הרעב, אולם סריקות המוח הראו שהפעילות באזור הרלוונטי במוחם של הגברים אכן פחתה, ואילו אצל הנשים החלק במוח המגיב לגירוי של אוכל המשיך להיות פעיל. "למרות שהנשים אמרו שהרגישו פחות רעב כשניסו לדכא את תגובתן לאוכל, המוח שלהן עדיין פעל במלוא המרץ באזורים השולטים בדחף לאכול", אמר וואנג. נורה וולקוב, מנהלת המכון הלאומי להתמכרות לסמים ואחת ממחברות המחקר, אמרה שההבדלים בין המינים מפתיעים, וייתכן כי הסיבה לכך נעוצה בצרכים התזונתיים השונים שיש לגברים ולנשים, למרות שהדגישה שזהו ניחוש בלבד.

מאחר שתפקידה המסורתי של האישה לספק מזון לצאצאיה, ייתכן שמוחה מחווט היטב לאכילה בכל זמן שיש מולה אוכל, הסבירה וולקוב. הצעד הבא הוא לבדוק האם ההורמונים הנשיים מגיבים ישירות לחלקים הספציפיים האלה במוח. "בחברה שלנו מפציצים אותנו כל הזמן בגירויים של אוכל", אמרה וולקוב, "כך שהבנת תגובת המוח יכולה לעזור לנו לפתח דרכים להתמודד עם הגירוי הזה".

אריק סטייס, מומחה להפרעות אכילה ממכון המחקר של אורגון, כינה את הממצאים 'פרובוקטיביים'. "אני חושב שבהחלט ייתכן שההבדל ביכולת דיכוי הרעב תורמת להבדלים בין המינים כאשר מדובר בהפרעות אכילה, וסביר להניח שזה קשור להבדלים הורמונליים בין המינים", אמר סטייס, שאיננו נמנה עם צוות המחקר.

רוזלין וולר, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אלבמה-בירמינגהאם, אמרה שהתוצאות הפתיעו אותה, ושהיא חשבה שהנתק שהופיע בין הדיווחים הסובייקטיביים של הנשים על רעב לבין פעילות המוח אצלן, אך לא אצל הגברים, מעניין מאוד. "התוצאות מראות שתרגול הפחתת החשק למזון או התגובה למזון יכול להועיל כמאבק בעודף משקל", אומרת וולר, שגם היא איננה חלק מצוות המחקר. וולר הייתה אחת ממחברות מאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Neuro Image, ואשר במסגרתו נבדק מוחן של נשים כאשר הציגו בפניהן תמונות של מזון. החוקרים גילו שהתגובה בחלק המוח הקשור לתגמול, חזקה הרבה יותר אצל נשים בעלות עודף משקל לעומת נשים שמשקלן נורמלי.

וואנג ציין שמחקרים התנהגותיים הראו שלנשים יש נטייה גבוהה משל גברים לאכילה מוגזמת כאשר מציגים בפניהן אוכל טעים או כשהן נמצאות במצוקה רגשית. ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בהבדלים בהורמוני המין, הוא הסביר, ואמר שמתוכננים מחקרים נוספים כדי לבדוק אם זהו אכן המצב.

אליס ה. ליכטנשטיין, מומחית להתנהגות אכילה מאוניברסיטת טאפס, אמרה שמחקרו של וואנג "מאוד מעניין" ושהיא מקווה לראות עוד מחקרים בנושא זה. עם זאת, היא הוסיפה, "ישנם גורמים רבים ושונים הקשורים למה נאכל, ומתי. ככל שנלמד יותר על הגורמים השונים המשתתפים בקבלת ההחלטות האלה, כן נוכל לעזור לאנשים לווסת טוב יותר את האכילה".

השמנת יתר נמצאת בעלייה, וייתכן שסיבה נוספת לכך היא השינויים בחברה שלנו, אמר וואנג. אצל אבותינו, אפשרויות התזונה היו עונתיות ומוגבלות יותר, ואצלנו האפשרויות נרחבות בהרבה, והאוכל כל כך מפתה", הסביר. "אתה הולך לארוחה בסגנון מזנון פתוח, אתה רואה את כל האוכל, אתה רוצה אותו", הוא ממשיך. "יש אנשים שילכו לאותו מזנון ולא יאכלו הרבה כל כך, ואילו אצל אחרים זה אחרת. אנשים שונים אלו מאלו".

ד"ר אסנת רזיאל היא כירורגית מומחית בניתוחי הרזיה, המנהלת הרפואית של מלב"י - המרכז הרפואי לטיפול בהשמנת יתר מקבוצת אסיא מדיקל.

בואו לדבר על זה בפורום תזונה קלינית.