השמנת יתר ומזון ממכר

עם ההסברים המבוססים לאכילת יתר באוכלוסיות מערביות מפותחות נמנים זמינות המזון, אורח חיים ישבני ואילוצים כלכליים. אף לא אחד מהסברים אלה עונה על השאלה המרכזית: מדוע אנשים אוכלים יתר על המידה באופן עקבי, למרות מאמצים חוזרים ונשנים לא לעשות כך?

צוות חוקרים בראשותו של ד"ר איפלנד מאוניברסיטת טקסס בארה"ב פרסם במאי 2009 מאמר בביטאון הרפואי Medical Hypotheses, שמעלה תשובה אפשרית לשאלה זו. החוקרים בחנו אכילת יתר תוך התייחסות למזון מעובד שבו ריכוז גבוה של סוכר, שומן, מלח וקופאין כחומר ממכר. מזון מעובד יוביל חלק מאיתנו לאיבוד השליטה ביכולת לאזן אכילה, בדומה להתמכרות לאלכוהול ולניקוטין. השערת החוקרים הייתה, שבמקרים מסוימים התנהגות של אכילת יתר היא תוצאה של התמכרות למזון מעובד. השערה זו התפתחה תוך קריאה ביקורתית של הספרות המקצועית בתחומי ההשמנה, התנהגויות האכילה, והתמכרויות לסמים, ומתוך עבודה עם אנשים אשר הגדירו את עצמם כמכורים למזון מעובד.

למרות המחסור בעדויות, שאינו מאפשר התייחסות לכל מרכיבי המזון המעובד בנפרד כגורם פסיכו-אקטיבי, תצפיות מצביעות על דמיון ניכר בין התנהגויות הקשורות לאכילת מזון מעובד לבין צריכת חומרים ממכרים. בדומה לחומרי סם ממכרים, סוכרים וקמחים הם חומרים שנמצאים בטבע בכמויות קטנות בהרבה מאשר במזון. כמו בחומרי סם, הם אינם ממכרים עד אשר הם מרוכזים לחוד או ביחד באמצעות תהליכים תעשייתיים מודרניים. איחוד רכיבי מזון אלה בריכוזים גבוהים בהרבה מהמצוי בטבע יוצר מזונות בעלי פוטנציאל התמכרות גבוה יותר, כגון משקאות קלים (סוכר וקפאין), סופגניות, בורקסים ודברי מאפה נוספים (קמח לבן, סוכר, שוקולד, מלח, שמן ולעתים קפאין), וצ'יפס (שומן, מלח ולעתים דקסטרוז).

ה-DSM-IV, המדריך הרפואי המשמש לאבחון מחלות פסיכיאטריות והפרעות נפש, מגדיר תלות בחומר ממכר כאשר במהלך שנה מופיעים לפחות שלושה מתוך שבעה סימפטומים: סבילות, תסמיני גמילה, חומר שנלקח בכמויות גדולות או למשך זמן ממושך יותר מהמתוכנן, ניסיונות לצמצם את הצריכה, זמן עודף שמוקדש לשכנוע, שימוש או גמילה משימוש, הפחתה או הפסקה בפעילויות חשובות עקב השימוש, המשך שימוש למרות תוצאות שליליות. הגדרות אלו תוקפו לגבי חומרים שונים ובאוכלוסיות שונות.

אכילת יתר יכולה להיות מתוארת כהתמכרות למזון מעובד העונה להגדרות ה-DSM-IV לגבי הפרעה בשימוש בחומר.

החוקרים מציגים את סוגיית ההתמכרות למזון מעובד תוך התייחסות לקריטריונים המגדירים התמכרות לחומר. הטיעונים לביסוס ההשערה לקוחים משני מקורות מידע: התבוננות ועבודה עם אנשים אשר הגדירו את עצמם מכורים למזון מעובד, וקריאה ביקורתית של הספרות המחקרית.

1. הופעת סבילות המביאה לשימוש גובר במהלך הזמן: מדובר בצורך הכפייתי לצרוך כמויות גדלות והולכות עם הזמן של מזון ספציפי על מנת להגיע להשפעה המיוחלת. סוגי המזון שאנשים מדווחים עליהם ככאלה הם מזון מהיר, גלידה, חטיפים מלוחים, משקאות מוגזים, פופקורן. לדוגמה, "אם אני אומר/ת לעצמי שאוכל רק עוגייה אחת, אז זה מוביל לאכילה של עוד אחת ועוד אחת, עד שאני עוצר/ת בעוגייה החמישית והשישית. בעבר הייתי מסוגל/ת לאכול רק אחת או שתיים". תמיכה לשימוש הגובר במזון מגיעה משלוש רמות של מחקר: מחקרים בחיות מעבדה, מחקרים באמצעות MRI על נוירוטרנסמיטרים הקשורים לאכילה אצל בני אדם, וסטטיסטיקה של תכולת חומרי גלם במזון.

2. תסמיני גמילה - החומר או חומר דומה נצרכים על מנת להקל על תסמיני הגמילה או להימנע מהם. הדיווחים מספרים על אכילה כאשר מרגישים עייפים, חרדים, מדוכאים או מרוגזים וזעפנים, אכילת מזונות מעובדים על מנת להימנע מחולשה ומצבי רוח שליליים. האכילה נעשית למרות ההכרה בחוסר הרגשת רעב והעובדה כי האכילה לא תתקן את מצב הרוח. הדיווחים כוללים התנהגויות חוזרות, כגון הליכה לכיוון מכונות המזון המעובד והשתייה הקלה בשעות אחר הצהריים, שוטטות במטבח בחוסר מנוחה תוך חיפוש אחר חטיף מעובד וגלידה בערב. הרגשות השליליים שמתוארים הם ביטויים פסיכולוגיים של גמילה, אשר "מתוקנים" על ידי צריכת המזון המעובד, בדומה לעישון סיגריות. לדוגמה, "הפחתה בצריכת הלחם גורמת לי לרעידות", "כאשר אני נמנעת מקפה ליום אחד, אני מרגיש/ה עצבנית", "אני אוכלת מזון עתיר סוכר על מנת להפיג את עייפותי או את מצב רוחי המדוכדך". קיימות עדויות אצל בני אדם לתסמיני גמילה ממלח, במיוחד בחילה, ולסינדרום גמילה מקפאין, הכולל כאבי ראש, חולשה וסחרחורת.

3. שימוש יותר מהמתוכנן - החומר נלקח בדרך כלל בכמויות גדולות או במשך זמן ממושך יותר ממה שתוכנן. הדיווחים מספרים על ביקור במאפיות וקיוסקים בכוונה לקנות עוגייה אחת או חטיף אחד, ויציאה מהחנות עם תריסר, תוך אכילת כל מה שנקנה במספר שעות או פחות. הדיווחים כוללים ביטויים של תמיהה וחוסר אמונה לגבי מה שקרה. לדוגמה, "אני לא מאמין/ה שאכלתי את כל הדבר", "נראה כי ביס אחד של שוקולד הוביל להעמסה תזזיתית בלתי נשלטת של שוקולד לתוך הפה. זה היה כמו לנסות לכבות אש". קיימת תמיכה מדעית נרחבת קיימת לקיומם של התקפי אכילה (binge-eating).

4. ניסיון לצמצם את הצריכה - קיים רצון בלתי פוסק או מאמצים חסרי הצלחה להפחית או לשלוט בצריכת החומר. הניסיונות מגוונים, למשל, הפחתת המזון, היפנוזה, תחליפי מזון, תרפיה קבוצתית, ניתוח, טיפול תרופתי, דיקור, "מזון מיוחד", קבוצות תפילה ועיסוק בפעילות גופנית. הנושא החוזר על עצמו הוא כישלון בכל אותם ניסיונות. לדוגמה, "כן, ניסיתי להפחית או להפסיק, אבל זה כל הזמן בראש שלי ואני מוצא/ת דרכים להביס את עצמי, אפילו לפנות זמן לקנייה של ממתק או חטיף". רוב המזונות המשמשים לצמצום בצריכה הם מזונות מעובדים.

5. הקדשת זמן לשכנוע, שימוש או התאוששות משימוש - זמן רב מוקדש לפעילויות נחוצות להשגת השימוש בחומר, או להתאוששות מהשימוש בו. דיווחים על ריבוי כניסה ויציאה מהמטבח, מחדר המנוחה ומחדר הרחצה. אפילו דיווחים על קימה בלילה לצורך אכילה. דיווחים עקביים על עייפות לאחר ארוחה. הקדשת כל סוף השבוע לקניות, לאכילה ולשינה לאחר האוכל. לדוגמה, "אני יכול לחוש הנגאובר משוקולד", "יכולים להיות לי הרבה סידורים בסוף השבוע. אני אקנה בסופרמרקט ואבלה את שארית היום באכילת הדברים שקניתי ובשינה". המרכיב העיקרי בקריטריון זה הקשור לאכילת יתר הוא העייפות והחולשה המתלוות לצריכת מזון תזזיתית. תגובה זו לאכילת מזונות מעובדים יכולה להסביר את הקשר בין צפייה בטלוויזיה או גלישה באינטרנט, לירידה בעיסוק בפעילות גופנית.

6. החמצת פעילויות חשובות - ויתור או הפחתה של פעילויות חברתיות, תעסוקתיות, או פעילויות פנאי חשובות, בשל השימוש בחומר. הדיווחים כוללים התבודדות עקב בושה על היותי שמן או עקב עייפות ותשישות. סיבה שכיחה נוספת להיעדרות מאירועים היא חוסר הנוחות לאכול בחברת אנשים אחרים. לדוגמה, "אני לא הולכ/ת לשום מקום יותר בגלל שאיני מחבב/ת את הגודל שלי ואין לי אנרגיות", "אני מגיע/ה הביתה ואוכל/ת ואז אין לי כוחות להתעמל".

7. אכילה יתר למרות ידיעת התוצאות - השימוש בחומר ממשיך למרות הידיעה שבעיות עקביות וחוזרות, פיזיות ופסיכולוגיות, נגרמות ומתדרדרות כתוצאה מהשימוש בחומר. לדוגמה, "עברה בי המחשבה שלא כדאי שאוכל משהו, אבל אני בכל זאת אוכל/ת. למשל, אני יכול/ה לחשוב שעלי לאכול משהו, א. כי מישהו הכין את זה במיוחד בשבילי; ב. רק הפעם זה לא יזיק; ג. אני אתחיל את הדיאטה מחר; ד. יש לזה ערך טוב; או ה. אני חושב/ת על עודף המשקל ועל העצלנות אך אוכל/ת בכל זאת".

השמנה היא מצב בריאותי אשר קיומו מוביל לעצה מרופא לרדת במשקל. מחקרים מוכיחים, כי בדרך כלל אנשים מתקשים ואינם מגיעים לידי יישום ההמלצה. על כך מעיד אחוז גבוה של נשים וגברים המדווחים על היותם בתהליך ירידה במשקל או ניסיון לשמר את משקלם. חוסר ההצלחה אינו משקף חוסר ידע לגבי התוצאות הבריאותיות הקשורות להשמנה.

נראה כי אלה המגדירים את עצמם מכורים למזון, מציגים התנהגויות המאמתות את הקריטריונים שב-DSM-IV להתמכרות לחומר. ניסיונות רבים לירידה במשקל אינם מגיבים לגישות טיפוליות קיימות. התמכרות למזון מעובד יכולה להוות הסבר משמעותי לכישלון זה, שהוא רלוונטי למספר לא מבוטל של אנשים הסובלים מהשמנת יתר. הניסיון הקיים בטיפול באנשים שהתמכרו לניקוטין ולטבק יכול להאיץ שינויים בסביבה הקלינית-טיפולית של המכורים למזון מעובד.

דלית ויסמן היא דיאטנית במלב"י - המרכז הרפואי לטיפול בהשמנת יתר מקבוצת אסיא מדיקל.

בואו לדבר על זה בפורום תזונה קלינית.