בטן ישראלית

ישראלים רבים לוקים באכילה רגשית המושפעת ממצבי רוח או שאוכלים בהיסח הדעת. הרגלי אכילה אלו תורמים לעלייה במשקל והם אחד הגורמים לצמיחת ממדי ההשמנה בישראל. לצורך בדיקת גודל הבעיה, מלב"י - המרכז לטיפול בהשמנת יתר מקבוצת אסיא מדיקל ערך סקר המתחקה אחר הרגלי האכילה והפרעות האכילה שהתקבעו בקרב הציבור הישראלי.

סקר האומניבוס נערך על ידי מכון "מותגים" בקרב מדגם מייצג של 500 מרואיינים מהאוכלוסייה היהודית. מהסקר עולה כי שליש מהישראלים אינם מרוצים מהרגלי האכילה שלהם וכי באזור הצפון התושבים שבעי רצון יותר מהרגלי האכילה שלהם (75%),לעומת שאר אזורי הארץ (69%-63%).

בסקר נשאלו השאלות הבאות: האם אתה מרוצה מהרגלי האכילה שלך? האם אתה מדלג על ארוחות? האם אתה אוכל כשאינך רעב? האם אתה אוכל ליד המחשב, הטלוויזיה או במכונית? האם אתה נוהג לנשנש בין הארוחות? האם אתה מתרשם מהרגלי אכילה לקויים של לפחות אחד מבני משפחתך?

32% מן הישראלים שהשתתפו בסקר אומרים כי אינם מרוצים מהרגלי האכילה שלהם. כשני שלישים מהמרואיינים מסרו כי באופן כללי הם מרוצים מהרגלי האכילה שלהם (27% מאוד מרוצים, 41% נוספים די מרוצים). הכי מרוצים מהרגלי האכילה הם מרואיינים בטווח הגילאים 65 ומעלה (79%), אחריהם צעירים בגילאי 34-18 ואלו שבגילאי 54-45 (70%). בקבוצת גיל הביניים, 45-35, נמצאו 45% - מרב האנשים שאינם מרוצים מהרגלי האכילה של עצמם. גם העשירים וגם העניים מבין הנסקרים מביעים חוסר שביעות רצון מהרגלי האכילה שלהם (40%-39%) לעומת מעמד הביניים (32%-26%).

67% ציינו כי לפחות פעם בשבוע הם חורגים מהרגלי אכילה תקינים ומדלגים על ארוחות. לא נמצאו הבדלים בין המינים, אך גילאי 55 ומעלה מקפידים יותר מן הצעירים על סדר ארוחות קבוע, ואילו הירושלמים נמצאו מדלגים יותר על ארוחות (39%) לעומת שאר תושבי הארץ (30%-19%). ל-24% מהנסקרים אין סדר ארוחות קבוע.

אוכלים כשלא רעבים

61% ממשתתפי הסקר ציינו כי הם נוהגים לאכול גם כשאינם רעבים: 24% אוכלים כשאינם רעבים לפחות פעם בשבוע, ו34% אוכלים כשאינם רעבים מספר פעמים בשבוע. בני 45 ומעלה הם הממושמעים ביותר, ורובם (59%-51%), מדווחים כי הם אף פעם אינם אוכלים כשאינם רעבים, לעומת צעירים יותר (28%-25%). הסקר מצא קשר מעניין בין הון לאכילת יתר: יותר מרואיינים בעלי הכנסה גבוהה בהרבה מעל לממוצע אוכלים גם כשהם לא רעבים מספר פעמים בשבוע (46%), לעומת בעלי הכנסה נמוכה יותר (34%-26%). בעלי השכלה תיכונית חלקית שומרים יותר, ורובם (71% מהם) מסרו כי הם אף פעם לא אוכלים כשהם לא רעבים, לעומת בעלי השכלה גבוהה יותר (42%-31%).

אוכלים ליד הטלוויזיה, המחשב או בנסיעה

71% מהמרואיינים מסרו שהם אוכלים לפעמים ליד הטלוויזיה, המחשב או בנסיעה במכונית. 19% ציינו כי הם אוכלים ליד הטלוויזיה או המחשב פעם בשבוע, ו50% ממשתתפי הסקר נוהגים לאכול ליד המחשב, הטלוויזיה או בעת נסיעה, מספר פעמים בשבוע. הרגל אכילה זה מאפיין צעירים יותר מאשר מבוגרים: כמחצית מהמרואיינים בגילאי 55 ומעלה מסרו כי הם אף פעם לא אוכלים ליד הטלוויזיה, המחשב או בנסיעה (50%-40%) לעומת צעירים יותר (31%-11%). הצעירים הפכו זאת למנהג קבוע: יותר מרואיינים בגילאי 34-25 (64%) אוכלים ליד הטלוויזיה, המחשב או בנסיעה מספר פעמים בשבוע, לעומת מרואיינים מבוגרים יותר בגילאי 45 ומעלה (47%-37%). כמו כן נמצא, כי יותר מרואיינים בעלי הכנסה גבוהה בהרבה מעל לממוצע (60%) אוכלים ליד הטלוויזיה, המחשב או בנסיעה מספר פעמים בשבוע לעומת בעלי הכנסה ממוצעת (45%). התופעה של אכילה בהיסח הדעת מאפיינת יותר את תושבי הדרום: 80% מתושבי הדרום אוכלים לעיתים ליד הטלוויזיה, המחשב או בנסיעה, לעומת 67% מאזור ירושלים וגוש דן.

מנשנשים

64% ממשתתפי הסקר ציינו כי הם נוהגים לנשנש, רובם (46%) ליד הטלוויזיה, 10% מנשנשים ליד המחשב, 3% מנשנשים תוך כדי נהיגה והשאר מנשנשים כך סתם. תופעת הנשנוש מאפיינת גברים יותר מאשר נשים: יותר נשים מסרו שהן לא נוהגות כלל לנשנש לעומת גברים (42% לעומת 31%). הנשנוש שכיח יותר בקרב צעירים: ככל שהמרואיינים מבוגרים יותר, כך רבים יותר מהם נמנעים מנשנוש. הנשנוש נפוץ אצל יותר עשירים: יותר מרואיינים בעלי הכנסה גבוהה בהרבה מעל לממוצע (17%) נוהגים לנשנש ליד המחשב לעומת בעלי הכנסה נמוכה יותר (10%-7%). הנשנוש נפוץ פחות אצל אקדמאים: יותר מרואיינים בעלי השכלה אקדמאית (47%-41%) מסרו כי הם אף פעם לא נוהגים לנשנש, לעומת בעלי השכלה של 12 שנות לימוד (30%). הירושלמים מנשנשים פחות מול הטלוויזיה (33%) לעומת מרואיינים מיתר אזורי הארץ (54%-47%). הירושלמים מנשנשים יותר מול המחשב (20%) לעומת מרואיינים מיתר האזורים (11%-5%).

בין הנשנושים החביבים על הישראלים מככבים במקום הראשון החטיפים - 54%; במקום השני פירות - 44%; פיצוחים, האהובים מאוד על הישראלים, דורגו במקום השלישי עם 42%. בהמשך הנשנושים המובילים הם שוקולד 34%, ממתקים 31%, מעדני חלב 28%, ירקות 24%, וחטיפי אנרגיה 19%. גברים מנשנשים יותר חטיפים ופיצוחים לעומת הנשים. ככל שהמרואיינים צעירים יותר, הם נוהגים לנשנש יותר חטיפים ושוקולד. גילאי 64-55 מנשנשים יותר פירות לעומת גילאי 44-35 (56% לעומת 36%). הדור הצעיר בגילאי 24-18 אוהב יותר פיצוחים וממתקים כנשנוש.

הרגלי האכילה של בני הבית

למרות שהרוב, 68%, מרוצים מהרגלי האכילה שלהם, הם מציינים כי אחד מקרובי משפחתם סובל מהרגלי אכילה לקויים. 60% ממשתתפי הסקר מרוצים מהרגלי האכילה של בן או בת הזוג, יותר ממחציתם היו מרוצים מהרגלי האכילה של ילדיהם - 57%, של דור ההורים - 52%, וקצת פחות לגבי גיל הזהב - 23%.

משמעות הנתונים

"הרגלי אכילה לקויים והפרעות אכילה שהתקבעו תורמים לעלייה במשקל", מציינת ד"ר אסנת רזיאל, כירורגית, מומחית בניתוחי הרזיה, המנהלת הרפואית של מלב"י. "ארבע הפרעות אכילה עיקריות נמצאו מלוות מצבי השמנה קיצונית: אכילה אמוציונלית (רגשית), בולמוסי אכילה, אכילה לילית ונשנושים". היא מסבירה: "אכילה אמוציונלית היא אכילה רגשית, שבה מצב רגשי כמו כעס, מתח, שעמום או בדידות גורר התנהגות אכילה ללא רעב. האכילה משמשת כנחמה ופיצוי, מקהה רגשות ומרגיעה, אך בטווח הרחוק מגבירה את התסכול ורגשות האשמה".

"בולמוסי אכילה נמצאו קשורים להשמנת יתר חולנית", ד"ר רזיאל אומרת. "מדובר באכילה מוגזמת ומהירה המלווה בתחושה של איבוד שליטה. לפעמים, לאחר התקף האכילה חשים אשמה, צער ותסכול, המובילים לתחושת גועל עצמי ודיכאון."

בנוגע לתסמונת האכילה הלילית ד"ר רזיאל מציינת, כי היא מתאפיינת בחוסר תחושת רעב ותיאבון בשעות הבוקר, אכילת יתר בשעות הלילה יחד עם הפרעות בשינה, חוסר שינה, או קשיי הירדמות, וכי התנהגות זו מופיעה בדרך כלל כתגובה למצב נפשי של מתח.

נשנושים הם הפרעת אכילה שכיחה שבה מתקיימת אכילה 'על הדרך' וחטיפה של אוכל, שנמשכים רוב שעות היום, מה שמוביל לאכילת יתר בהיסח הדעת. ד"ר רזיאל מונה את המאפיינים של הפרעת אכילה זו: אכילה אוטומטית, לא מודעת, כפייתית, היעדר תחושות גופניות של רעב ושובע ואכילה יתר עקב מתח, עצבנות, או מחשבה מפוזרת.

הפרעות האכילה השונות תורמות לעלייה במשקל, להופעת מחלות נלוות להשמנה, ירידה באיכות החיים וירידה בדימוי העצמי. הטיפול בהפרעות האכילה השונות כולל שילוב של הדרכה תזונתית וטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי וכן השתלבות בקבוצות תמיכה. "הטיפול מקנה כלים פשוטים להתמודדות עם לחצי היום יום, בלי להשתמש באוכל כפיצוי לכל רגש מכביד," אומרת ד"ר אסנת רזיאל. "הוא מנתב את המטופל לכלים בריאים להתמודדות ומלמד דרך חדשה של תזונה בריאה ואורח חיים איכותי ובריא".

בואו לדבר על זה בפורום תזונה קלינית.