השמנה אצל ילדים: מניעה וטיפול

עד לפני מספר שנים היה ניתן לשמוע את קולה של אמא שמפצירה בילדים ובמתבגרים שיסיימו לשחק בחוץ ויבואו הביתה לאכול. בשנים האחרונות המצב התהפך מקצה לקצה: הילדים והמתבגרים שוהים רוב הזמן בתוך הבית בעוד ההורים מנסים לשכנעם לצאת החוצה לשם ביצוע פעילות גופנית כלשהיא.

השמנת יתר בקרב ילדים ובני נוער נמצאת בעלייה מתמדת בשנים האחרונות בישראל כמו בעולם המערבי. כאן המקום לציין שילד שמן הינו בעל סיכוי רב להיות גם מבוגר שמן ולהגדיל את הסיכויים לתחלואה במחלות שכיחות כגון: סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב ועוד.

חשוב לציין שפעילות גופנית המתבצעת על בסיס קבוע על ידי ילדים ומתבגרים תורמת בין השאר, להגברת הביטחון העצמי, שיפור במעמד החברתי, הפחתת אחוזי השומן, העלאת צפיפות העצם ומניעת פציעות.

1. ישיבה ממושכת מול המחשב והטלוויזיה - קיים קשר ישיר בין העלייה התלולה של מספר תחנות הטלביזיה והעושר הרב של מידע זמין באינטרנט לבין מימדי ההשמנה. דבר זה מוכח במחקרים שונים.

2. ההורים מהווים בדרך כלל מודל חיקוי לילדיהם וסביר להניח שילדים להורים שאינם עוסקים בפעילות גופנית יפתחו גם הם פסיביות בנושא. מאידך, הורים העוסקים בפעילות ספורטיבית, לעיתים אף בשיתוף עם ילדיהם, מעלים את הסיכוי שהילדים יאמצו אורח חיים בריא הכולל, בין השאר, עיסוק קבוע בפעילות גופנית.

3. סוג המזון המוצע בקפיטריות בבית הספר במקרים רבים אינו איכותי ומאופיין באחוז שומן וסוכרים גבוה. זמינות המזון בקפיטריה והלחץ החברתי גורמים לכך שבמקרים רבים הילדים רוכשים שם את ארוחותיהם. צריכה של מזון זה קשורה לעלייה במימדי ההשמנה. מומלץ מאוד שתקבע מדיניות לגבי סוג המזון הנמכר בבתי הספר (דבר שנעשה בחלק מארצות העולם המערבי).

4. הספורט בבית הספר - בישראל מספר השעות המוקצה לחינוך גופני בבית הספר מועט. מדובר בשעתיים אקדמיות מדי שבוע (למעט במגמות הספורט). בנוסף, במקרים רבים לא מעודדים מצוינות בספורט, מערכי השיעור אינם חדשניים וברוב בתי הספר מתקני הספורט בסיסיים ואינם מאפשרים פעילות עשירה ומגוונת.

5. דאגת היתר של ההורים ומידת השימוש בתחבורה (ציבורית, פרטית וכדומה) - לחשש ולדאגה המוגזמת של ההורים יש השפעה שלילית על מידת הפעילות הגופנית אותה הילדים מבצעים מדי יום. הורים רבים מסיעים את ילדיהם לחוגים, חברים, מקומות בילוי ועוד, במקום לאפשר להם לרכוב על אופניים או ללכת ברגל. כתוצאה מכך הסיכוי להשמנה גובר. כאן המקום לציין שמדינות מסוימות בעולם המערבי אימצו את הגישה הדינאמית לטיפול בהשמנה כמו "האוטובוס הצועד" - הילדים הולכים וחוזרים מבית הספר ברגל.

על מנת לסגל אורח חיים פעיל אצל הילד והמתבגר, שיכלול תפריט המוגבל בקלורית, ביצוע פעילות יומיומית ופעילות גופנית, הימנעות מצריכת אלכוהול (תורם באופן מהותי להשמנה - 1 גרם אלכוהול = 7 קלוריות) וכדומה, חשובה המודעות של ההורים לבעיה מחד והעקביות במהלך תקופה ארוכה, מאידך. כדי לסגל הרגל חדש יש צורך בתקופת זמן של מספר חודשים והדבר לא תמיד פשוט, במיוחד כשמדובר בהורים שאינם מהווים דוגמה אישית לילד-מתבגר.

1. מציאת מסגרת מהנה מתאימה לאימון גופני לילד. במידה והפעילות לא מסבה הנאה הסיכויים להתמדה בפעילות הגופנית - קטן.

2. מומלץ להקצות זמן מועט יחסית לפעילות גופנית בשבועות האימון הראשונים (45-15 דקות בכל פעם) וזאת על מנת לגרום להסתגלות טובה הן פיזיולוגית והן נפשית. עלייה מהירה מדי בדרישות הגופניות אינה מומלצת כלל, מכיוון שהיא עלולה לגרום לאנטגוניזם מצד הילד-מתבגר ואי ביצוע הפעילות הגופנית כלל.

3. חשוב להתאים את הפעילויות הגופניות לילד שאינו ספורטאי ואינו בעל יכולת של קואורדינציה ושיווי משקל טובים. אזי ניתן לעשות שימוש במתקנים הנמצאים בגן שעשועים, באביזרים הנמצאים בסטודיו שבמועדון כושר או בבית, להירשם לחוגים מסוימים המתאימים לילדים ולמעשה לבצע כל פעילות גופנית המצריכה הוצאה קלורית מספקת והילד מתמיד בה.

4. מומלץ שההורים יבצעו לפחות חלק מאותן פעילויות עם הילדים. מה שיקל עליהם להתמודד בצורה טובה יותר ולהעלות את המודעות הגופנית, הביטחון העצמי, ההתמצאות במרחב, הדימוי העצמי, דימוי הגוף, פיתוח האומץ והתמודדות עם פחדים מסוגים שונים (גובה, מתקנים מסוגים שונים וכו').

5. חשוב לסגל הרגלים של פעילות גופנית יומיומית רבה יותר. למשל, עלייה במדרגות בכל בית או במרכז קניות עד הקומה השנייה או השלישית (ניתן כמובן גם יותר). במקרה זה חשובה מאוד הדוגמה האישית של ההורים. בנוסף, יש להקפיד על הגברת הפעילות הגופנית היומיומית כגון: הליכה, רכיבה על אופניים, משחקים בחוץ ולא בבית וכדומה. ניתן להשתמש במד צעדים על מנת לכמת את מספר הצעדים שנעשו מדי יום על ידי הילד. שחייה מהוה פעילות גופנית אירובית אך החיסרון העיקרי טמון בתחושת הרעב בעת היציאה מהמים והצריכה הקלורית הרבה עקב כך לעומת סוגי אימונים אחרים.

6. מומלץ להיעזר בשירותיו של מאמן אישי בקביעות או להזמין מאמן כושר המומחה לאימון ילדים אחת לשלושה שבועות עד חודש על מנת שיבנה תוכנית אימונים מושכלת וילמד את הילדים וההורים את התרגילים.

7. הפעילות הגופנית לבדה לא מספקת על מנת לתרום לתהליך הירידה במשקל. לעיתים אף נבחין בהשמנה למרות העיסוק בפעילות גופנית. לדוגמה: אימון של 30-20 דקות עשוי להסתכם בהוצאה של 300-150 קלוריות. שתייה של פחית קולה ואכילה של חטיף עשיר במיוחד באחוזי שומן גבוהים וקלוריות (שאהוב על ילדים ומתבגרים) כרוך במרבית המקרים בצריכה קלורית כפולה ויותר ממספר הקלוריות שנעשה בהן שימוש בעת הפעילות הגופנית. לפיכך, חשוב להתייעץ עם איש מקצוע על מנת למנוע מצב בו הילד יתאמן ואף יעלה במשקל גופו ובאחוזי השומן. בקווים כלליים חשוב במיוחד לצרוך כמות רבה דיה של נוזלים (בעיקר מים) ולאכול באופן קבוע במהלך היום: ארוחות מרכזיות, ביניים וכדומה. לכן חשוב להקפיד על זמינות המזון בכלל ולאחר פעילות גופנית - בפרט. ניתן להצטייד בסנדוויץ לאחר הפעילות (רצוי מחיטה מלאה עם גבינה רזה, או טונה, ביצה קשה, אבוקדו, טחינה, חומוס, סילאן ועוד). כמו כן מומלץ לאכול ירקות על בסיס קבוע.

8. מוטיבציה היא אחד המרכיבים החשובים ביותר המשפיעים על התמדת הילדים באימון הגופני. לכן חשוב לסייע לילדים להצליח בפעילות הגופנית אותה הם בחרו. בנוסף, חשוב מאוד לעשות שימוש במשובים חיוביים באופן קבוע.

9. חשוב להימנע מתחרותיות בעת הפעילות הגופנית מכיוון שאצל הילדים שמפסידים הדבר עלול לגרום להפסקת הפעילות הגופנית באופן סופי.

10. תדירות הפעילות הגופנית עשויה להיות 6-3 פעמים בשבוע ואין מניעה מפעם לפעם לבצע פעילות גופנית קצרה אף פעמיים ביום.

11. ארגונומיה (סביבת העבודה בבית) - מיקום הכסא מול המחשב ומנח הגוף מול המחשב משפיעים על מעורבותם של שרירים ומפרקים שנודעת חשיבות רבה מאוד בחיזוקם (לדוגמה, שרירי הבטן ושרירי זוקפי הגו העמוקים). במידת האפשר מומלץ להיעזר באיש מקצוע (מומחה לארגונומיה או פיזיותרפיסט) שינחה את ההורים להתאמת סביבת העבודה בבית ואולי אף במקומות אחרים. כמו כן, ישיבה לא נכונה עלולה לגרום להופעת בעיות מסוגים שונים כגון: חולשת חגורת כתפיים, שרירי הבטן וזוקפי הגו, השרירים בעמוד השדרה הצווארי, יצירת חוסר איזון בין שרירים והרעת היציבה. לכל אלה השפעות מרחיקות לכת על התפקוד הגופני, האסתטיקה, הרכב הגוף וכדומה.

12. אימון בחדר הכושר - על פי החוק בישראל ילדים החל מגיל 6 רשאים להתאמן בחדר הכושר. בפועל, מעטים מאוד הם חדרי הכושר המאפשרים לילדים בגיל זה להתאמן, מסיבות שונות. גורם חשוב במיוחד להצלחת הילד הוא המדריך. עליו להיות רגיש, בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה, ניסיון באימון ילדים, אחראי, קשוב וכדומה. המינונים המומלצים של אימון הכוח: 3-2 פעמים בשבוע, הפעלת 8 קבוצות השרירים בגוף (רגליים, גב, חזה, כתפיים, כופפי מרפק, פושטי מרפק, זוקפי גו ובטן) באמצעות תרגילים שונים. מספר החזרות בכל תרגיל 15-12 בממוצע, זמני מנוחה קצרים בין הסטים (60-30 שניות בממוצע). על העומס (המשקל) באימון להיות קל בשבועות הראשונים ובהדרגתיות מומלץ להעלותו. בנוסף, יש לשלב פעילות אירובית מתאימה בחדר הכושר או מחוצה לו. פעילות זו מומלץ לבצע 6-3 פעמים בשבוע.

13. הגיל הכרונולוגי והגיל הפיזיולוגי - חשוב להתייחס לגיל הפיזיולוגי של הילד-מתבגר וכן גם לגיל הכרונולוגי. ילד אינו מבוגר קטן ולפיכך, גם לילד בן 10 בגיל פיזיולוגי המתאים יותר לגיל 14 יש להתאים תוכנית מתאימה.

14. רופא ילדים, רופא ספורט או פיזיולוג ספורט, מומחה ליציבה, דיאטן קליני ופסיכולוג ילדים הם אנשי מקצוע שמומלץ להתייעץ עימם במהלך השנים בהן הילד-מתבגר עוסק בפעילות גופנית; בעיקר כשצצות בעיות כמו אי התמדה, השמנה, ליקויי יציבה ובעיות חברתיות שונות.

15. פתולוגיות מסוגים שונים - במידה והילד סובל ממחלות כרוניות כגון: אסתמה, סוכרת או מחלות אחרות, חשוב מאוד לבצע פעילות גופנית הן אירובית והן אנאירובית וזאת על מנת למתן את חומרת המחלה ולשפר את איכות החיים באופן ממשי.

לסיכום, על מנת לטפל במגפת ההשמנה יש צורך בדרך פעולה מתאימה והתמדה לתקופה ארוכה יחסית על מנת להקנות לילדים ולמתבגרים הרגלים לאורח חיים בריא.

ד"ר איתי זיו הוא סגן מנהל קמפוס "שיאים" ומנהל תחום הקורסים למדריכי חדר כושר באוניברסיטת תל אביב.

בואו לדבר על זה בפורום תזונת ילדים ותינוקות.