תזונה מגדרית
רוב הנשים מביעות יותר כמיהה לפחמימות וממתקים ואילו גברים דווקא מעדיפים בשר. להבדלים בין המינים יש השפעה מכריעה גם על התזונה
למרות שוויון הזכויות בין גברים ונשים, בואו לא נהיה תמימים או תמימות, בתחום הרפואה בכלל והרפואה המונעת בפרט, קיימים הבדלים משמעותיים בין נשים לגברים. למרות ההבדלים, רק בעשור האחרון נפתח עולם המדע להבנה שההבדלים בין המינים, משמעותיים הרבה יותר והרבה מעבר להבדלים בין אברי הרבייה והצורה החיצונית שלו ושלה. ההבדלים הללו מתבטאים בכל תחומי הפיזיולוגיה, הפסיכולוגיה, ההתנהגות, הבריאות, המיניות וכדומה.
כבר בשנות ה-50 דרשה התנועה הפמיניסטית התייחסות רפואית טיפולית שונה לאישה לעומת הגבר. אך רק בשנות ה-90 חל שינוי בהבנה של הממסד הרפואי לפתח הסתכלות טיפולית שונה על שני המינים, נקודת מבט המכונה 'רפואה מגדרית'. ה'רפואה המגדרית', תופסת תאוצה בארה"ב, אך עדיין לא התמסדה אצלנו, למרות שהפכה לנחקרת ופופולארית ביותר בעולם הרפואה.
להלן מספר דוגמאות הממחישות את השוני בין נשים וגברים מבחינה בריאותית וטיפולית: מחלת המעי הרגיז המתבטאת בכאבים חזקים בבטן התחתונה אופיינית יותר לנשים (פי שלושה יותר מאשר בגברים); פירוק התרופות בכבד הנשי איטי יותר, עובדה שמרמזת על צורך במינוני תרופות שונים לשני המינים. שינוים הורמונאליים והריון מקצינים עוד יותר את הצורך בהבדלה במינון התרופות.
תרופות שונות משפיעות שונה על גברים ונשים, לדוגמה, אספירין שניתן כיום ביד רחבה לכולם, משפיע הרבה פחות על נשים מאשר על גברים, כך שרבות מהן נוטלות אותו ללא תועלת.; דיכאון שכיח בקרב נשים פי שלושה מאשר בגברים. אחת הסיבות האפשריות היא יצירה פחותה של הנוירוטרנסמיטר (מעביר עצבי) סרוטונין במוח הנשים.
כ-40 אחוז מהנשים סובלות מאוסטאופורוזיס, אולם, זו בהחלט מחלה הפוקדת גם גברים באחוזים לא מבוטלים. מחלת לב שכיחה בנשים לא פחות מאשר בגברים, היא רק מופיעה כ-10 שנים מאוחר יותר. בנשים היא קשה וקטלנית יותר והסיכויים לסיבוך בניתוחי לב גבוהים יותר. מחלות הקשורות לפעילות המערכת החיסונית - מחלות אוטו אימוניות, כמו זאבת (לופוס), פגיעה בבלוטת התריס, דלקות פרקים וטרשת נפוצה, שכיחות פי שלוש בנשים לעומת גברים. קיימים הבדלים במבנה המוח בין שני המינים. מוח האישה מכיל יותר תאים (נוירונים), ויותר סיבי עצבים העוברים בין שתי האונות מאשר מוח הגבר. נשים וגברים משתמשים באזורים שונים במוח כדי לבצע משימות שונות.
גם בענייני אכילה, השמנה והרזיה קיימים הבדלים מהותיים בין המינים: קיימים הבדלים במבנה הגוף בין גברים ונשים. לא כולנו יודעים זאת, אולם אחוז השומן בגוף האישה גבוה יותר לעומת הגבר. הבדל זה מתחיל להופיע כבר בגיל צעיר מאוד ומצטרף לגורמים אחרים, בהתהוות ההשמנה. בשנים האחרונות נתגלה כי להורמון לפטין, קשר להשמנה הנשית.
לפטין מופרש מרקמת שומן, עובר למוח ומשפיע על הפחתה ודיכוי התיאבון. כמותו נמצאת ביחס ישר לכמות השומן בגוף. מתברר שככל שאחוז השומן בגוף גבוה יותר, עודף הלפטין המופרש גורם לירידה ברגישות ללפטין, מצב המעודד עלייה בתיאבון ובמשקל. נשים מפרישות יותר לפטין, לכן, יש להן מלכתחילה יותר רקמת שומן, דבר המרמז על חוסר רגישותן אליו, ויכול להסביר במידה מסוימת את נטייתן להשמנה לעומת גברים.
פיזור השומן בגוף גם הוא שונה בין המינים. השמנת נשים מאופיינת על ידי הצטברות השומן בעיקר באזור הירכיים והישבן (השמנת "אגס"), לעומת הגברים, אצלם השומן מצטבר באזור הבטן העליונה (השמנת "תפוח"). לא רק מיקום השומן שונה, גם גודל תאי השומן ומספרם משתנה בין המינים. תאי שומן באזור הירכיים קטנים ומרובים, לעומת תאי השומן באזור הבטן שהם גדולים ומספרם קטן יותר. השמנה גברית מסוכנת יותר לבריאות ותורמת להתפתחות סוכרת, עליה בשומני דם, ביתר לחץ דם ומחלת לב, אך טיפול בה קל ומהיר יחסית. השמנה נשית איננה מסוכנת לבריאות, אך קשה לטיפול ואיטית יחסית. יש לציין שיותר ויותר נשים מפתחות השמנה ביטנית בתקופת הפסקת הווסת ולפניה, בדומה לגבר, עובדה המשווה אותן לגברים מבחינת שכיחות המחלות.
העדפת מזון אף היא שונה בין גברים ונשים. רוב הנשים מביעות יותר כמיהה לפחמימות וממתקים, עד כדי אכילת חפיסות שוקולד, וופלים ועוגיות, צלחות מלאות פסטה וכדומה. הגברים לעומתן, במיוחד בגיל צעיר, מעדיפים דווקא מנות בשר עשויות במגוון צורות וסגנונות. סיבה לכמיהה ולבעיות בבקרת התיאבון בנשים קשורה למספר גורמים, אחד מהם, רמות סרוטונין נמוכות יותר מאשר בגברים. סרוטונין הנו נוירוטרנסמיטר המופרש במוח. אפשר לקרוא לו "שיקוי הרוגע והשובע". רמתו הגבוהה גורמת לשיפור במצב רוח, שובע והפחת החשק למתוק. רמתו הנמוכה גורמת לירידה במצב הרוח, עד לדיכאון, לנדודי שינה בלילה וישנוניות במשך היום, ירידה בריכוז ובזיכרון, ולעלייה משמעותית בצורך בפחמימות ובעיקר במיני מתוקים. רמות נמוכות יחסית של סרוטונין במוח האישה עלולות להיות אחראיות גם על שכיחות גבוהה של הפרעות אכילה בנשים (אנורקסיה ובולימיה).
פעילות המוח הקשורה לבקרת תיאבון בנשים ובגברים שונה גם כן. במחקר נבדקה תורת האכילה והשפעת המוח על בקרת תיאבון בקבוצת אנשים בריאים, נשים וגברים. לצורך כך התבקשו המשתתפים לאכול ממבחר עשיר של מאכלים. כמות האוכל שאכלו נבדקה, והתבצעה בדיקת הדמיה למוחם של המשתתפים, עם דגש על אותם מרכזים של שובע ורעב הנמצאים באזורים של המוח. למחרת, ניתנה למשתתפים סדנה המלמדת להקטין את כמות האוכל. בערב שוב הוזמנו לאכול. בבדיקה התברר שרובם אכן אכלו פחות, אך בבדיקת ההדמיה נראה שמרכזי הרעב במוח של הגברים קטנו, ואילו במוחן של הנשים לא השתנו משמעותית. השערת החוקרים הייתה שעקב התפקיד הפיזיולוגי של הנשים, לידת ילדים, והמשך קיום המין האנושי, נשים נוהגות לאכול כדי לשרוד. ומתקשות לעמוד בהגבלות הקשורות למזון, שכן המוח שלהן מאותת להן לאכול כל מה שמזדמן בדרכן.
יש להוסיף גם את הפן התרבותי/החברתי. האשה בחברה שלנו אחראית לרוב על כל הקשור בתזונת המשפחה: קניית מוצרים, בישול, אפייה, אירוח והגשה. זמינותה והלגיטימיות שלה בעיסוק בהזנה מקובלים מאד בחברה המערבית, למרות שבשנים האחרונות, גברים רבים תופסים מקום של כבוד בהכנת מנות גורמה לכל המשפחה.
אין ספק שקיימת תזונה מגדרית, ויש להתייחס אליה מבחינה פיזיולוגית והתנהגותית כשמטפלים בבעיות המשקל של נשים וגברים. לאישה יותר קשה לרדת במשקל.
אולגה רז, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה במרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי.
בואו לדבר על זה בפורום פורום דיאטה, תזונה והשמנת יתר - בשיטת ד"ר לוי.