הפרעות אכילה: אמת מטרידה

"הפרעת אכילה היא הפרעה נפשית, המתבטאת באכילה בלתי-סדירה הגורמת לנזקים גופניים. היא שייכת לקבוצה של מחלות פסיכיאטריות שהמאפיין העיקרי שלהן הוא אכילה בלתי מבוקרת וחשיבה טורדנית ביחס לאוכל ולדימוי הגוף", מסבירה עדי מילר, דיאטנית קלינית מוסמכת, מומחית בהשמנה ובהפרעות אכילה. "הפרעות אלה נחשבות לבעלות בסיס ביולוגי, אישיותי ובינאישי, ומתרחשות לא פעם במקביל להפרעות נוספות כמו דיכאון, חרדה, והפרעה אובססיבית קומפולסיבית".

"למעשה", ממשיכה מילר, "פעמים רבות המחשבות מזיקות הרבה יותר מאשר ההתנהגות עצמה. מטופלים מדווחים על מאבק מתיש של מחשבות אובססיביות סביב אוכל ומשקל: 'מתי לאכול?' 'איפה לאכול?' 'כמה אפשר לאכול?' 'מה יקרה אם ארד במשקל?' 'מה יקרה אם אעלה במשקל?' וכדומה".

סוגי ההפרעות

"הספקטרום של הפרעות אכילה, אם מתמקדים במשקל, נע בין אנורקסיה נרבוזה (AN), הפרעה הגורמת לאובדן משקל משמעותי ובמקרים קיצוניים אף למוות ועד בולימיה נרבוזה (BN), הנפוצה בקרב כל המשקלים ומבני הגוף, אבל רוב החולים במחלה דווקא נמצאים במשקל תקין ביחס לגילם ולגובהם. בתווך קיימות הפרעות אכילה לא ספציפיות (EDNOS), שאינן עונות לקריטריונים של AN ו-BN; הפרעות אלו כוללות זללנות יתר ואכילה כפייתית, אך ללא הקאות או הרעבה עצמית, שתוצאתן משקל יתר, או לחלופין כל המאפיינים של אנורקסיה פרט לירידה במשקל.

"יש לציין כי מרבית החולים בהפרעות אכילה מאובחנים כסובלים מהפרעת אכילה לא ספציפית, המלווה בתחושת איבוד שליטה בדומה לאנשים בולימיים. השכיחות להפרעה זו עולה עם השנים; ובנוסף, הרבה אנשים המבקשים לרדת במשקל סובלים מאכילה כפייתית ובמצב זה דיאטה 'רגילה' לא באמת תעזור ואף עלולה להחמיר את המצב", מזהירה מילר.

הפרעה או אכילה מופרעת

לדברי מילר, "אכילה 'מופרעת' היא אכילה ללא מעצורים, אולם האוכל לא נמצא במרכז ההוויה, ואילו בהפרעות אכילה האוכל והמשקל הם העיקר והכל ממוקד בהם. מדובר בתחושה רגשית הגוררת אכילה ללא איתות גופני של רעב.

האכילה מהווה אמצעי לדחיקת רגשות ודרך להקהות מחשבות טורדניות ותחושות מכאיבות. בזמן האכילה יש חוויה מציפה של רגיעה: אין מחשבות מטרידות ואין דאגות. כך לדוגמה תלמיד הסובל מהפרעות אכילה יראה הישג יותר גדול בהורדת המשקל מאשר הצלחה בלימודים.

"אם אתה טרוד במחשבות על אוכל ומשקל, דעתך מוסחת מכל עניין אחר ואתה מתקשה לקדם את עניינך בעבודה ובחיים בכלל, אזי יתכן שאתה סובל מהפרעת אכילה. במקרה זה מומלץ לפנות לאבחון אצל איש מקצוע המתמחה בתחום. יש לזכור כי זיהוי מוקדם, הערכה ראשונית, ומענה טיפולי מתאים משחקים תפקיד מכריע בהחלמה מהפרעות אכילה ובמניעת התדרדרות למצב כרוני".

נורות אזהרה

להלן כמה נקודות שכדאי לשים לב אליהן, כפי שמפרטת מילר: "החולים באנורקסיה לא אוכלים ומרעיבים את עצמם; הם בעלי תפיסה מעוותת של צורת גופם. גם כאשר הם נמצאים במצב של תת-תזונה חמורה, הם חשים עצמם כבעלי משקל עודף; הם עוסקים באופן מוגזם בנושאי משקל ואוכל, הבאים לידי ביטוי בספירת קלוריות, בדיאטות, הימנעות מלאכול סוגים מסוימים של מזונות כמו פחמימות; הם מתלוננים על עצירויות, כאבי בטן, רגישות מוגברת לקור, תשישות וחוסר אנרגיה; הם מכחישים תחושת רעב, מפתחים טקסים סביב האכילה, כדוגמת אכילה בסדר מסוים, לעיסה מוגזמת, משחק עם האוכל על הצלחת, הכנת אוכל לאחרים מבלי לאכול; הם מוצאים תירוצים תכופים להימנעות מאכילה בפומבי; מקפידים על משטר נוקשה של פעילות גופנית בכל מצב; אובדן משקל נתפס אצלם כהישג אדיר וסימן למשמעת עצמית גבוהה ואילו עלייה במשקל נתפסת ככישלון צורב המעיד על אובדן השליטה בחייהם; הם בעלי חשיבה נוקשה וביטוי רגשי מצומצם; הם נמנעים מפעילויות חברתיות והתכנסות חברתית".

"באשר לבולימיה", ממשיכה מילר, "יש לשים לב באופן כללי להתנהגויות וגישות המעידות על כך שירידה במשקל, דיאטה ושליטה באכילה הופכים להיות הדאגות העיקריות של החולה, ולצד זה יש לשים לב לעדויות על אכילה בולמוסית: היעלמות של כמויות גדולות של אוכל בפרקי זמן קצרים; ביקורים תכופים בשירותים במהלך האכילה או לאחריה, סימנים או ריח של הקאה, עקבות של כדורים משלשלים וכדומה. ובנוסף, אי נוחות לאכול במחיצת הזולת; פיתוח טקסים סביב האכילה; דילוג על ארוחות או אכילת כמויות קטנות בזמן הארוחות; יצירת סדר יום טקסי על מנת לפנות זמן לאכילה והתרוקנות; מראה נפוח כתוצאה מאגירת נוזלים; דיאטות תכופות ועיסוק מוגזם במשקל ובצורת הגוף; שתייה מוגזמת של מים; שימוש מוגזם במי פה, מסטיקים וסוכריות מנטה; לבישת בגדים גדולים ורפויים; הקפדה על משטר נוקשה של פעילות גופנית; תשישות; נפיחות של אזור הלסת; יבלות על גב כף היד ועל מפרקי האצבעות; שיניים מוכתמות".

טיפולים

לפי מילר, "כאשר עולה חשד שבן משפחה או חבר סובלים מהפרעת אכילה, נכון לגשת אליהם בצורה עדינה, כדי שלא ירגישו שהם מאבדים שליטה, דבר שיביא אותם להכחשה ולהתנגדות, שכן שליטה היא הנושא המרכזי של ההפרעה", מסבירה מילר. "יש לנסות להסביר להם את מקור הדאגה שלכם מבלי להיכנס לדיון על התנהגויות סימפטומטיות, וגם אם הם מכחישים את הבעיה יש להישאר רגועים. לא להביע תסכול או לומר דברים שעלולים להתפרש כהאשמה.

"מעל גיל 18 קשה מאוד לאכוף טיפול על מי שזקוק לכך אם הוא אינו משתף פעולה. אבל אם החולה צעיר, ניתן לשכנע אותו להכיר בקיומה של הבעיה ולהביאו לידי הסכמה לקבלת טיפול. ברוב המקרים נדרשת התערבות מקצועית, שכן מדובר בהפרעות רציניות שאינן נעלמות מעצמן. היקף הטיפול וסוגו תלויים במשך המחלה ובחומרתה.

"במקרים קיצוניים הטיפול יכלול אשפוז במחלקות המתמחות בהפרעות אכילה ובמקרים פחות קיצוניים יבוצע טיפול מערכתי בקהילה. בקופות החולים יש מרפאות מומחים בהן ניתנים שירותים של רופא, פסיכולוג ודיאטנית וכמובן ניתן לפנות גם למרכזים פרטיים".

"בכל מקרה", מדגישה מילר, "חשוב שהטיפול יכלול צוות מקצועי המתמחה בהפרעות אכילה וייתן מענה לחלק התזונתי כמו גם לחלק הרגשי".

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום סיבים תזונתיים
פורום הפרעות אכילה ואכילה ריגשית