עוברים למשמעת מים

לקראת הקיץ שמתדפק על מזגן ביתנו, ועם תחילת החמסינים וההזעה הבלתי פוסקת, החלטנו להפריך כמה מיתוסים הקשורים בשתייה בכלל ובשתיית מים בפרט. דנה ויינר, דיאטנית קלינית, סגנית מנהלת המחלקה לתזונה קלינית ברמב"ם וחברת עמותת "עתיד" ומנהלת פורום תזונה קלינית באתר zap doctors, עשתה לנו סדר בנוזלים:

גופנו מורכב רובו ממים

אפשר להגיד שכן. למעשה, כ-60% ממשקל גופנו הוא מים. לדוגמה גבר ששוקל 70 ק"ג, כמשקל תקין וללא השמנה, יכיל כ-40 ק"ג מים. כמובן שזה משתנה בין גבר לאישה, אישה מכילה פחות מים. כמו כן, תכולת המים בגוף יורדת עם הגיל, במיוחד מעל גיל 65. לעומת זאת בתינוקות שזה עתה נולדו אחוז המים יכול להגיע ל-80% ממשקל הגוף, וזה יורד משמעותית בעשור הראשון לחייהם. קיים גם הבדל בין אוכלוסיות שונות, אזורי מגורים קיצוניים ועוד.

המים מהווים מרכיב בסיסי בכל רקמות הגוף

בהחלט. החל מהדם, דרך נוזל הלימפה וכלה בנוזל עמוד שדרה. בנוסף, המים מהווים סביבה מגנה לאיברים פנימיים, הם חיוניים לוויסות טמפרטורת הגוף, משמשים סביבה מימית למינרלים ולוויטמינים אשר מסיסים רק בסביבה זו וכך יכולים להגיע לאיברים חיוניים, כולל העברת חמצן. כמו כן מהווים המים בסיס לשתן ומלחי מרה על מנת להפטר מרעלים שהגוף מייצר או מקבל מבחוץ, חומר סיכה לאיברים כגון עיניים, אף ופה. המים חשובים למערכת העיכול, למיצי עיכול, והם משמשים כחומר סיכה למפרקים וכמובן חשובים למרקם צואתי רגיל ולמניעת עצירות.

התייבשות נובעת מאיבוד נוזלים

בהחלט נכון, אבל לא רק. ישנם שלושה סוגים של התייבשות ולכל סוג טיפול שונה. ברוב המקרים אכן מדובר בהתייבשות על רקע איבוד נוזלים ומלחים (בעיקר נתרן) בכמות זהה, ועל כן חשוב לתקן את שניהם במידה שווה. מידת ההתייבשות וחומרתה תלויים בכמות הנוזלים, ונמדדת באחוזים ממשקל גופנו. לרוב התייבשות קלה מתבטאת בירידה של כחמישה אחוזים והתייבשות קשה מתבטאת בירידה במשקל של יותר מעשרה אחוזים ממשקל גופנו. התסמינים משתנים בהתאם לחומרת ההתייבשות וסוגה. לרוב זה מתחיל בדופק מהיר, צמא ובחילה, וככל שזה מחמיר מדובר בכאבי ראש, הקאות, יובש בפה וחוסר רוק, קוצר נשימה וכמובן לבסוף הזיות שמע וראייה, איבוד הכרה, הלם ומוות, מה שאנו מגדירים בשפת העם "מכת חום". הטיפול הכי טוב בהתייבשות הוא למנוע אותה עד כמה שניתן. מכיוון שברוב המקרים מדובר באיבודי מים ומלח (נתרן), מומלץ לשתות מרק ירקות או מרק צח. כך מקבלים כמות שווה של מים ומלחים שאבדו. ספורטאים נוהגים להשתמש במשקאות המכילים תוספים אלקטרוליטים המיועדים למאמץ. בכל מקרה של חשד להתייבשות חמורה יש לפנות מיד למיון.

מומלץ לשתות לפחות 8 כוסות ביום

קשה לקבוע! למעשה, כמות הכוסות המומלצת ליום תלויה בהוצאת המים, אבל כמובן שיש מינימום הכרחי על מנת שנוכל לפנות מספיק רעלים ומלחים. המינימום עומד על 600-500 מ"ל, שהם כשלוש כוסות ליום. כמות זו לוקחת בחשבון נוזלים במזון, שתייה וכמובן מים שנוצרים בגופנו בעקבות אכילה, "מים מטבוליים". הטווח מאוד רחב ומדבר על 40-20 מ"ל לכל ק"ג משקל גוף באנשים מבוגרים. ההמלצה המקובלת היא כשלושה ליטר לגברים ו- 2.2 ליטר לנשים. כמובן שיש להתייחס אחרת למצבים יוצאי דופן כפעילות גופנית. אדם שהזיע יזדקק ליותר נוזלים, וכדי למדוד כמה מים איבד במהלך האימון אפשר להישקל לפני ואחרי. ושוב, בל נשכח את המלחים שאבדו. לצד אלה אפשר למדוד את מספר הפעמים או הפרש השעות בין הליכה אחת לשירותים לשנייה וכמובן להתייחס לצבע השתן: ככל שהוא צהוב יותר, כך הוא מרוכז יותר ויש חוסר במים, ולהיפך. חשוב לקחת בחשבון מצבי מחלה פתולוגיים שבהם ההמלצות הנ"ל אינן רלוונטיות. בכל מקרה, בטווח הגילאים 65-18 אנו מסתמכים גם על מנגנון הצמא. מחוץ לטווח גילאים אלה המנגנון אינו מתפקד באותה יעילות ולכן קשישים וילדים קטנים נמצאים בקבוצת סיכון להתייבשות.

קפה ותה אינם נחשבים לנוזלים

לא נכון. לקפה ולתה יש אפקט משתן ולכן זה מבלבל, אולם התשובה היא כן, הם נחשבים לנוזלים, וכמוהם גם מרק, קולה או מיץ.

נשים בהריון שותות בשביל שניים

לא מדויק. אין למעשה המלצות מיוחדות לנשים בהריון. אמנם נפח הדם שלהן עולה, אבל לרוב אנו מסתמכים על מנגנון צמא תקין.

בחורף לא מאבדים נוזלים

זה נכון, אבל לא בחורף הישראלי, המתאפיין באוויר יבש יותר, בשימוש במזגנים ובלבישת בגדים חמים. כל אלה מהווים דווקא סכנה יתרה להתייבשות, בגלל שאנו חשים פחות צמא. לצד זה בל נשכח שחורף או קיץ, לרוב אנחנו נמצאים במשרד ממוזג, ולכן יש להתייחס אחרת לשהייה בחוץ במזג אוויר קיצוני.

שתייה מרובה פוגעת בכליות

לא נכון! שתיית יתר לא פוגעת בכליות בשום אופן, ושתייה מרובה ללא שינויים ברמות הנתרן, לא תעשה כלום. שתיית יתר של מים חופשיים ללא אלקטרוליטים יכולה להוביל במקרים מסוימים לירידה קיצונית ברמות הנתרן מה שעלול לגרום לפגיעה מוחית קשה ואף למוות, בעיקר במסעות רגליים קשים, או כאשר מתאמנים איבדו כמויות גדולות של מים ומלח (נתרן) והחזירו רק מים בכמויות גדולות. אדם מן היישוב אשר שותה שבעה ליטר ליממה ולא מאבד מלחים, קרוב לוודאי שלא יקרה לו כלום, פרט לעובדה שיבלה יותר זמן בשירותים. לצד אלה יש לקחת בחשבון מצבים פתולוגיים, רפואיים ופסיכיאטריים, הגורמים לפולידפסיה (שתייה מרובה) ועלולים להזיק למטופל או להעיד על מחלה, ועל כן יש ללכת להיבדק.

בואו לדבר על זה עם דנה ויינר בפורום תזונה קלינית.