פסח ללא דיאטה

העם היהודי שופע חגים, וזה כמובן דבר מבורך. אבל מה קורה ביושבינו סביב השולחן מול הררי קלוריות ופיתויים? כמה פעמים אנחנו מסיימים את הארוחה מלאי ייסורי מצפון ועם בטן מתפוצצת?

רבים יודעים שמצה אחת שווה מבחינה קלורית לשלוש פרוסות לחם רגילות, אבל כמעט אף לא אחד מאתנו פורס את המצה לשלושה חלקים. כך יוצא שבסופו של דבר אנחנו אוכלים לכאורה מנה אחת, אבל מקבלים בפועל המון קלוריות. "אין אוכל משמין", אומרות הדיאטניות הקליניות נדיה גרינשטיין-כהן ולילי רוזן מ"שיווי משקל", מרכז ייעוץ והכוונה לתזונה. "כך שמצות לא יכולות להשמין. אלא שהקושי עם המצה", הן מרחיבות, "הוא שלא משנה מה נמרח עליה, היא לא כל כך משביעה. וצריך יותר ממצה אחת בארוחה". כך אנו עלולים לאכול הרבה מצות עד שנרגיש תחושת שובע. אז איך בכל זאת צולחים את החג בשלום?

הטעות: צמים לפני ארוחת החג

כדי לנסות להבין איך הראש שלנו עובד ואיך הגוף מתפקד, מציעה גרינשטיין-כהן לחשוב רגע על ארוחת ערב פסח: "מה שונה בערב פסח מכל ארוחה חגיגית גדולה אחרת במשך השנה?" היא שואלת ועונה: "כלום. יושבים הרבה זמן ליד השולחן, שותים הרבה יין, ואם המפגש המשפחתי נעים, אז גם נהנים. בפועל, אין שום סיבה לשנות את האכילה במשך היום. ואין שום סיבה 'לחסוך' באוכל ולהכניס את הגוף לסטרס במשך היום כדי שיהיה מותר לאכול 'יותר' בערב".

הגישה של צום והרעבה, בה רבים נוקטים לפני ארוחות חג, לפיה אוכלים פחות במשך היום - היא בדיוק הפעולה שתביא לחוסר שקט בארוחה עצמה, וקושי לשים גבולות על כמות המזון שנאכל. שכן, אם צמתי ולא אכלתי כל היום מגיע לי "לפצות" את עצמי בארוחת החג ולאכול ללא הגבלה.

לטעמה של רוזן גישה זו מוטעית מיסודה ויש להמשיך ולנהוג לפני ארוחת החג, במהלכה ואחריה כפי שאנו נוהגים בשגרה, "אין צורך להגיע רעב לארוחה, אלא לאכול במהלך היום רגיל, וכשמגיעים לארוחת החג לנהוג כפי שנוהגים בכל ארוחה גדולה בוחרים את המאכלים שאנחנו הכי אוהבים ומתרכזים בהם".

טעים זה בריא

עבור רובנו, המחשבה על אוכל בריא מלווה בקונוטציה של אוכל מועט, תפל ולא טעים. רוזן מבקשת לתקן את הרושם השגוי: "מי אמר שאוכל טעים, הוא לא בריא?", היא תוהה, "מי אמר שארוחה מלאה ומשביעה אינה ארוחה בריאה? ולמה המושג לאכול בריא מצטמצם לאכילת מרק וסלט? האם אנשים שנהנים מאוכל הם אנשים שבהכרח אינם אוכלים בריא?

"זו טעות" פוסקת רוזן ומסבירה כי "אכילה של מאכלים שצריכים ולא מאכלים שרוצים עלולה לגרום לדכדוך וחרדה. לעומת זאת, אכילה של מאכלים אהובים מסבה רוגע ותחושה טובה. מה שבאמת חשוב זה להכיר את המנגנון הפיזיולוגי של הגוף שלנו ולדעת מתי אנחנו רעבים ומתי אנחנו שבעים. כולנו נולדים עם המנגנון הבסיסי הזה וכל תינוק בוכה כשהוא רעב ומפסיק לאכול כשהוא שבע. אבל משהו קורה לנו בדרך וחלק מאיתנו מפסיקים לפעול לפי אותו מנגנון ונכנעים לאכילה רגישת, שמונעת מגירויים רגשיים וחשקים שונים. הסוד הוא ללמוד מחדש להקשיב לגוף שלנו".

גם בחג אנו עלולים ליפול למלכודות מזהירות רוזן וגרינשטיין-כהן : "המכשול העיקרי בחג הוא החשיבה של הכול או כלום, המחשבה שמחר נצמצם אכילה, המחשבה שעכשיו הרסתי הכול, המחשבה שאני צריכה לא לאכול במשך היום כדי להרשות לעצמי לאכול. המכשול העיקרי הוא למעשה בראש".

לכן, על פי אותו היגיון מסכמות רוזן וגרינשטיין-כהן, לא צריך להתנהל אחרת אחרי החג. "אין סיבה לשנות הרגלי תזונה. מומלץ לחזור לאכול רגיל ולתת לגוף לדאוג לעצמו ולאותת לנו מתי הוא שבע ומתי הוא רעב, באותה מידה שאין צורך לצמצם לפני הארוחה, אין צורך לעשות את זה אחריו, אלא להמשיך לאכול לפי עד נקודת השובע ואז לעצור". וגם אם עלינו שני קילוגרמים זה לא נורא מרגיעות רוזן וגרינשטיין-כהן כי מחקרים מוכיחים שהגוף שלנו תמיד עולה ויורד בטווח של שני קילוגרמים.

בואו לדבר על זה בפורום הרזיה ללא דיאטה.