מגפת הסוכרת בראי הקבלה

הסוכרת הוגדרה כאחת המגפות של המאה ה-21 - והיא מתחילה כשבלוטות האינסולין בגוף (בלבלב) אינן מסוגלות לייצר אינסולין בכמות הנדרשת כדי לפרק את הסוכר המצטבר בגוף. לעתים הן מייצרות כמות גבוהה מדי ולעתים הן מייצרות כמות נמוכה מדי. המטרה בהתמודדות עם הסוכרת היא להגיע לאיזון ולגרום לגוף לייצר את האינסולין בכמות הנכונה.

הבעיה המרכזית סביב מחלת הסוכרת היא העובדה שאנשים רבים החולים בה אינם מאובחנים בזמן - ונמצאים במצב אשר מסכן את בריאותם. המטרה, אם כן, היא להגיע לאיזון ולגרום לגוף לייצר את האינסולין בכמות הנכונה, כדי לפרק את הסוכר בגוף.

מה גורם לסוכרת? מה הקשר בין סוכרת לבין סטרס?

כמו בהתמודדות עם כל מחלה, גם כאן מסבירה הקבלה כי מקור הבעיה הגופנית טמון במצב הנפשי שלנו. למשל, כאשר אנחנו נמצאים במצבי סטרס, אשר מאפיינים מאוד את החיים המודרניים, אנו נוטים לאכול פחמימות זמינות וריקות כדי לשפר את מצב הרוח ולהירגע. כמו כן, בתוך היומיום העמוס שלנו, אין בנו די כוח רצון, אשר יסייע לנו להתנגד לפיתוי של המזונות המזיקים. אנחנו צורכים אותם למרות שאנחנו יודעים עד כמה הם לא נכונים עבורנו.

מכאן שהמפתח שהקבלה מעניקה לנו הוא פיתוח מודעות עצמית. כלומר: כדי להתמודד עם הסוכרת, עלינו לעצור ולהבין מה המקור להרגלים הגרועים שסיגלנו לעצמנו ואשר גורמים להתפרצות המחלה וכיצד אנחנו יכולים לשנות אותם.

מהו סטרס וכיצד הוא משפיע גם על הגוף שלנו?

סטרס הוא מצב פסיכולוגי, פיזיולוגי או נפשי, המציין תחושת מצוקה אמיתית או מדומה אשר מאיימת להפר את האיזון במישורי חיינו השונים. התגובה הנפשית לסטרס יכולה להיות פחד, חרדה, בהלה; והתגובה הגופנית אליו מתבטאת בהפרשה מוגברת של קורטיזול.

קורטיזול הוא הורמון שנועד למקד אותנו בשעת סכנה שאנחנו מתמודדים איתה - ו"על הדרך" משבית את הפעילות התקינה של הגוף. כלומר: במקום לעסוק בתהליכי עיכול, בזרימת הדם הנכונה ועוד - הגוף מתמקד רק בסכנה שאנו חשים.

אורח החיים המודרני גורם לכך שאנו נקלעים למצבי דחק בתדירות גבוהה יותר, בהשוואה לעבר הרחוק ובהשוואה לבעלי חיים אחרים. כמו כן, בני האדם מתעסקים בפחדים שהם לא תמיד ממשיים. אנו עוסקים הרבה ב"מה יהיה אילו", ב"מה יקרה אילו". הגוף שלנו לא בנוי להתמודד עם מצבי הלחץ האלה לעתים תכופות - ואחת התוצאות היא מחלת הסוכרת.

מהי גישת הקבלה בנושא הסוכרת והסטרס?

באה הקבלה ואומרת: הרי אין לנו שליטה על מצבים חיצוניים, אין לנו שליטה על אירועים בלתי צפויים, על בשורות לא טובות בתחומי החיים השונים, כמו זוגיות, פרנסה, בריאות וכיו"ב.

על מה כן יש לנו שליטה? על האופן בו אנחנו מגיבים, כאשר הדברים הרעים והמלחיצים קורים לנו. יש לנו שליטה על הדרך שבה נתמודד עם הבשורות, נקבל או לא נקבל אותן.

זו בדיוק המודעות שהקבלה מנסה לחבר אותנו אליה: אין לנו שליטה על מה שקורה, מן החוץ פנימה. אבל יש לנו שליטה על ה"סרטים" המוקרנים בתוך הראש שלנו ואנחנו יכולים להחליט איזה סרט להקרין לעצמנו, בעזרת שינוי המודעות שלנו באופן יזום. כדי לעשות זאת עלינו להתאמן.

מהו האימון המנטלי שעלינו לנקוט בו, כדי להפחית את הסטרס?

האימון, אומרת הקבלה, לא יכול לכלול רק תיאוריה, רק אימון שכלי, אלא הוא חייב לכלול גם התנסות מעשית. לכן, כל אדם צריך לצדו מאמן שכבר נמצא ברמת מודעות גבוהה, אשר יאתגר אותו במשימות שונות. המטרה היא להתאמן כיצד להתמודד עם מצבי פאניקה, חרדה, פחד וחוסר ביטחון, הנגרמים כתוצאה מהסטרס. איך מתאמנים? בעזרת הדמיון.

אחד האימונים הידועים של המקובלים נקרא התבוננות או מדיטציה. ההתבוננות / המדיטציה - פירושן לדמיין את כל הדברים שהכי מפחידים אותנו, ולראות בעיני רוחנו כיצד אנחנו עוברים דרכם ויכולים להם. האימון הקבלי שולח אותנו לדמיין את הדבר הכי מפחיד שיכול לקרות לנו, את המצב הכי מלחיץ מבחינתנו, ובמקום להיכנס לפאניקה פשוט לדמיין איך אנחנו עוברים דרכו.

הנה תרגיל שידגים זאת. היכנסו בדמיון שלכם למנהרה חשוכה - ודמיינו שהמנהרה החשוכה היא הפחד שבתוכו עליכם לעבור. התחילו לרוץ בדמיונכם בתוך המנהרה החשוכה, פשוט לעבור בתוך הפחד, לחתוך אותו, להתעופף דרכו, עד שהרגליים מתנתקות מהקרקע - ואנחנו עפים לתוך האור שבסוף המנהרה, ומבינים ששום דבר רע לא יכול לקרות לנו וכי יש לנו כוח לנצח את הפחד.

כל החוכמה היא לא לחכות למשהו רע שיקרה, אלא להתאמן בדמיון על מצבים שבהם אנו מרגיעים את עצמנו; ואז, כשיש מולנו סכנה אמיתית, בחיים האמיתיים, המוח שלנו כבר יודע לטפל בעניין ממקום של רגיעה, ולא ממקום של כניסה לפאניקה.

הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לגוף שלנו הוא לא הסטרס עצמו, אלא הפאניקה שמלווה אותו וגורמת לנו לאבד שליטה ואיזון על חיינו. אגב, מחקרים מוכיחים שאנשים שחיים בסטרס, אבל יודעים איך להתמודד איתו ואיך לפרק אותו, מאריכים חיים לעומת אנשים שחיים בלי סטרס בכלל.

אז איך חוזרים לאיזון?

כאמור, הצעד ההכרחי שיש לנקוט כדי לחזור לאיזון הוא להיכנס למודעות. מודעות היא קודם כל ידע, ולאחר מכן היא הבנה של הדברים שנועדו לטובתנו. בהתייחס לסוכרת, עלינו לדעת מה מכיל המזון שלנו, כך שנוכל להחליט באופן אחראי מה לאכול ומה לא לאכול. הרי עודף בפחמימות זמינות, כלומר בסוכרים, גורם להשמנה - והשמנה גורמת לסוכרת. לכאורה, זו תיאוריה פשוטה מאוד, אז מדוע אנחנו לא מיישמים אותה - וזהו?

הקבלה גורסת שיש מחסום פנימי שגורם לנו להתעלם מהדברים הפשוטים להבנה אשר נועדו לטובתנו, וכי עלינו ללמוד להיות פתוחים ומפותחים, כדי לבצע הלכה למעשה את מה שיעיל ונכון עבורנו. יתר על כן: עלינו להיפטר מדעות קדומות ומסולפות שיש לנו, להיפטר מהתנגדויות ולהתחבר רק למה שנכון עבורנו.

הרי אנחנו יודעים כי לא טוב לנו לאכול סוכרים זמינים. אנחנו יודעים שלא טוב לנו לאכול אוכל מעובד. אז מדוע אנחנו כן נכנעים, כל כך הרבה פעמים, לגורמים המזיקים הללו? כיוון שהתרגלנו לחשוב בצורה מסולפת לפיה המזונות הללו טעימים ומנחמים יותר מהמזונות הבריאים. מה עושים? נכנסים למודעות ומאמנים את הראש לחשוב אחרת. קודם כל מתרגלים לחשוב שגם האוכל הבריא יכול להיות טעים, ויותר מכך: מתחילים לדאוג לכך שהאוכל הבריא שאנחנו אוכלים יהיה טעים.

מודעות מתחילה קודם כל מהקניות המאורגנות של מצרכי המזון, מתכנון ופינוי זמן לבישול, ממחקר של מה נכון לנו להזין בו את הגוף ומה מזיק לנו, מתכנון של תפריט שבועי קל לביצוע, אשר מבוסס על אוכל בריא. כאשר כל הסעיפים הללו מאורגנים, הכול הולך יותר מהר לטובתנו.

כל ההתנהלות הזו היא התנהלות בדרך הקבלה, אשר אומרת שעלינו להתנגד ליצרים שלנו ולתכנן את צעדינו כך שהבחירות שלנו יפעלו לטובתנו. וכדי שזה יקרה, אנחנו צריכים לפרק את ההתניה, לפיה מזון זמין הוא מזון טעים יותר ולמצוא את המזונות שטעימים לנו, שאנחנו נהנים מהם ואשר ידועים גם כמזונות בריאים.

עלינו להתחבר מחדש לחלק האינטואיטיבי שבתוכנו, אשר יודע מה לאכול, כמה לאכול ואיך לאכול - ובעצם להתחבר בחזרה לעצמנו, לגוף שלנו ולמודעות שלנו, מפני שאנחנו, בסופו של דבר, גם מה שאנחנו אוכלים.

אליהו ירדני הוא ראש המרכז לקבלה בישראל.

בואו לדבר על זה בפורום סוכרת.