תעשיית הטבק: שיווק קטלני

עד שנת 1983, הלובי של חברות הטבק מעולם לא הפסיד בשום קרב בקונגרס האמריקאי. כל הצבעה שהייתה קשורה לתקנות הפרסום של מוצרי טבק נטתה לטובת יצרני הסיגריות. גם בהמשך, מתוך 174 חוקים ותקנות שהוצגו בקונגרס ובבתי המחוקקים של המדינות השונות עד שנות התשעים המוקדמות, רק שניים עברו בהצבעה כשעל המחוקקים מופעל לחצו החזק של הלובי.

כך שעד פעילותו של מנהל המזון והתרופות האמריקאי ה FDA ב 1996, לא היה דבר שחסם את הפרסום של מוצרי טבק לילדים ובני נוער. בארצות הברית לבדה, חברת פיליפ מוריס הוציאה מידי שנה חמישה מיליארד דולר על פרסום מוצריה. רוב הפרסום פנה לילדים ובני נוער.

בשנת 1996 החלו להתגלות מסמכים המצביעים על כך שחברות הטבק ידעו לאורך זמן רב על מידת ההתמכרות שיוצר הניקוטין, לראשונה התגלה לציבור הצרכנים ולמחוקקים כי החברות פעלו במשך כל אותו זמן להסתיר עובדה זו. מאז, ביותר מעשרים מדינות בארצות הברית הוגשו תביעות משפטיות כנגדן על מנת לתבוע מהן את עלות הטיפול הרפואי לכל אותם מתמכרים שחלו עם השנים.

במסגרת המאבק, אף תבעו חברות הטבק את ה FDA כדי למנוע יישומן של תקנות כנגד פרסום מוצריהן בשנת אלף תשע מאות תשעים ושבע.

יצרני הטבק מפנים את מירב מאמציהם כלפי דור ההמשך האמור לספק 4000 משתמשים חלופיים מדי יום. בשלוש השנים האחרונות יש עליה של 33% במספר בני הנוער האמריקאיים המעשנים למרות השקעות אדירות בתוכניות חינוכיות בתחום.

מספר נתונים סטטיסטיים על טבק וילדים בארצות הברית:
הגיל הממוצע להתחלת עישון הוא אחת עשרה. כשלושים וארבעה אחוז מתלמידי הכתה השמינית (ח' ) בבי"ס יסודי מעשנים. כארבעים אחוז מתלמידי הכיתות הגבוהות בתיכון מעשנים. וחלקם בכמות יומית העולה על 10 סיגריות.
בכל יום מתווספים 3000 ילדים לאוכלוסיית המעשנים.
3 מכל 4 ילדים ינסו טבק. 3 מכל 5 ילדים המנסים סיגריות יהפכו למעשנים.

כשמונים ותשעה אחוז מהמעשנים המבוגרים החלו לעשן לפני היותם בגיל שמונה עשרה.

השאלה הנשאלת היא מה בעצם מביא את הילדים להדליק את הסיגריה הראשונה ? ממחקרים שנערכו בתחום עולה כי התשובות לכך הן רבות. ביניהן ניתן למנות: סקרנות, תחושת "להיות אין", תחושת הקירבה החברתית, ותפיסת העישון כסימן לגבריות ולבגרות. כיון שהתלות בטבק מתפתחת תוך כ- 3 חודשים מתחילת העישון הרי שמה שמתחיל כאירוע חברתי הופך מהר מאד להתמכרות.
את חוזקה של ההתמכרות ניתן להבין מהנתון שרק חמישה אחוז מהמעשנים הם "מעשנים חברתיים", זאת אומרת מעשנים פחות מחמש סיגריות ביום.