אני מרגיש משמע אני חושב
בלי רגש אין היגיון, על משקלו של האחד בקבלת החלטות המיוחסות לאחר, על פגיעה במרכזי הרגש ועל חוסר יכולת להחליט עקב כך
בהתבסס על מיפוי רנטגן של מוחם של אנשים המקבלים החלטות, המחקר מסכם שיש הוכחות לכך שסוגים של חשיבה הנחשבים "רציונליים" ו"רגשיים" חופפים במידה רבה, בניגוד לתפיסות המיושנות יותר, על פיהן המחשבה מחולקת בצורה חדה.
"אם מורידים את הגורמים הרגשיים, אי אפשר לקבל החלטות בחיי היומיום" אומר דין שיבטה, רדיולוג באוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק.
בדוח שהוצג בכינוס השנתי לרדיולוגיה בצפון אמריקה, אמר שיבטה כי מיפוי רנטגן של המוח בעת קבלת החלטות שהשפיעו על חייהם שלהם הראה עלייה בפעילות המנטלית באונות הקדמיות, האיזור בו מופקים הרגשות.
בנוסף, ניתוח המיפוי המגנטי של מוחם של 11 נבדקים תואם הוכחות קודמות מנבדקים פגועי מוח, ומעידות כי איזור המוח הקשור לרגשות לוקח תפקיד מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות.
במחקרו הנוכחי, שיבטה מיפה מוחם של נבדקים כשהתבקשו בתחילה לקבל החלטות בהתבסס על הדרך בה ישפיעו עליהם ישירות.
כשהתבקשו לקבל את ההחלטות בהתבסס אך ורק על מחיר, היתה פחות פעילות של האונות הקדמיות, בהן מעובדים הרגשות.
"אנשים שסבלו משבץ או מגידול במוח, והאונות הקדמיות שלהם נפגעו, מתקשים מאוד לקבל אפילו החלטות שגרתיות בנליות ביותר, כמו לקבוע תור אצל הרופא", אומר שיבטה.
כשמדובר בקבלת החלטות רציונליות על פניו, כמו איזה מוצר לקנות לעצמם או אם לחגור חגורת בטיחות, אנשים שאצלם האונות הקדמיות במוח פגועות, נמצאים במלכוד, אמר. אבל החלטות לגבי אדם אחר אינן מהוות כל בעיה עבורם.
"אפילו בשעת קבלת ההחלטה, "האם כדאי שאחגור חגורת בטיחות?" באופן אינטואיטיבי אנו מבינים שללא חגורת הבטיחות אנו מסתכנים בפגיעה במקרה של תאונה. זוהי הבנה רגשית. אם לא ניתן לדמיין זאת, לא נוכל להחליט לחגור את חגורת הבטיחות", אומר שיבטה.
