קומה נמוכה ללא סיבה מוגדרת

אנו כוללים בקבוצה של קומה נמוכה ללא סיבה מוגדרת את כל הילדים ששללנו בהם סיבות שאנו מכירים כגורמים להפרעה בגדילה. ילדים אלה מאופיינים על ידי התכונות הבאות:
1) גובהם על אחוזון שלישי או נמוך מאחוזון שלישי לגיל ולמין.
2) ממדיהם , אורך ומשקל לידה, נורמליים למשך ההריון
3) יחס פלג גוף עליון לתחתון תקין לגיל ולמין = יחס הגובה בישיבה לעומת אורך הרגליים תקין.
4) אין סימנים גופניים הרומזים לתסמונת גנטית.
5) תזונתם כמומלץ ע"י רשות התרופות והמזון.
6) אין מחלה כללית כרונית.
7) אין בעיה פסיכיאטרית או רגשית קשה.
8) קצב גדילתם מקביל לקו גדילה נורמלי.

1) כאשר הגובה של הילד נמוך ב- 8 ס"מ או יותר מתחת לאחוזון לגיל 3 אין לאף מחקר תשובה טובה לגביו (אין נתונים טובים בספרות לגבי מצב זה)
2) עקומת הגדילה של ילדים הקטנים לגיל ההריון שונה מזו של ילדים שנולדו בממדים רגילים. אחוז ניכר מהם אינו מתקן את קו הגדילה (אין CATCH UP GROWTH ) הוכחו בהם בעיות הורמונליות כגון תנגודת לאינסולין. במספר ארצות בעולם כולל בארצות הברית אושר להם טיפול בהורמון גדילה. ב- 15 השנה האחרונות טיפלנו בקבוצה נבחרת של ילדים כאלה בהשפעה טובה.
3) יחס פלג גוף עליון לתחתון גבוה רומז על "בעיה בגדילת סחוס ועצם". ועל כן גדילתם פחות טובה
4) סימנים החשודים לתסמונת גנטית- לתסמונות גנטיות שונות עקומות גדילה מיחודות- על כן יש חשיבות עליונה להגיע לאבחון כדי לוודא האם הילד גדל כמצופה או שיש בעיה נוספת.
5) אספקת קלוריות ומרכיבי תזונה מתחת למומלץ לגיל גורמת לגדילה איטית יותר מהמצופה. בילדים שהוכחנו תזונה בלתי מספקת ושיפרנו את תזונתם- הוכח שיפור בגדילה.
6) כל מחלה כללית כרונית יכולה לגרום להפרעה בגדילה. במחלה כרונית עובר מאזן חילוף החומרים לחילוף חומרים מהיר יותר עקב מנגנוני המחלה (INCREASED BASAL METABOLIC RATE ). יש מחלות כרוניות בהן נוטה שווי המשקל לכוון פירוק רקמות (CATABOLISM ). בנוסף לכך, בעת מחלה כרונית נעלם התיאבון. קיימים שינויים רבים שעדיין אין אנו מבינים בדיוק את סיבתם. כגון במחלה כרונית יורדת רמת הברזל וכושר קשירת הברזל. כל שנה אנו מגלים כ- 15-20 ילדים הסובלים ממחלת מעי סמויה שהיא צליאק או מחלת כרון והביטוי היחד שלה הוא הפרעה בגדילה ובעליה במשקל.
7) במצבים רגשיים קשים קיימת הפרעה בגדילה המצב הקיצוני ביותר הוא "ננסות פסיכו-סוציאלית". ילדים אלה נופלים מקו הגדילה. במקרים קיצוניים "נעלמים ההורמונים" עלולים להיות חסרים הורמון גדילה, תירוקסין וקורטיזול. הוצאת הילדים מסביבתם והעברתם לסביבה יותר טובה להם. לעיתים הוצאתם מהמשפחה למוסד או למשפחה אומנת, מחדשת את יצירת ההורמונים ואת גדילתם. ב- 30 השנה האחרונות איתרנו 3 ילדים בהם תופעה זו הייתה בולטת ביותר . השינוי הסביבתי פתר לילדים אלה את הבעיה.
8) ירידה בקצב הגדילה מצביעה תמיד על גורם שיש לאתרו ואין להתעלם ממנו כגון: מחלה סמויה, בעיה הורמונלית ועוד על כן יש לברר עד שמגיעים לאבחנה. גדילה של ילדים נמוכים ללא סיבה מוגדרת שעקבו אחריהם ללא טיפול עד גמר הגדילה: במספר מחקרים ניתן הגובה הסופי של ילדים מסוג זה ללא טיפול. כל העבודות דווחו על גובה סופי במקצת טוב יותר מאשר מהמצופה . אף אחד מהמחקרים האלה לא לקח בחשבון את השינוי המתקדם בגובה הדור, כאשר לוקחים אותו בחשבון הילדים מגיעים לאן שהם אמורים להגיע.

עד היום פורסמו 12 עבודות על טיפול בהורמון גדילה. לא לכל העבודות הייתה קבוצת ביקורת. שתיים מן העבודות האלה בוצעו בביה"ח קפלן. סכום עבודות אלה מוצג בטבלה מספר 1. ההערות לטבלה הן: חלק מהעבודות הן בלתי מבוקרות.
1) העבודה של גוידה היא איסוף נתונים מכל העולם כולל העבודה שנעשתה בביה"ח קפלן תוך התעלמות מקבוצות ביקורת ומסוגי מטופלים מיוחדים.
2) העבודה של הינץ אין יכולת להסיק ממנה מסקנות כיוון שאין לה קבוצת בקורת משך הטיפול בילדים היה בין 2 ל- 10 שנים. אין יכולת להפריד בין משך הטיפול לתוצאה.
3) העבודה של קוטנט מלבד היותה מבוקרת משווה גובה סופי של ילדים חסרי הורמון גדילה לאלה שאינם חסרי הורמון גדילה ומדגימה את היתרון בטיפול בחוסר הורמון גדילה ובתועלת המזערית בילדים שאינם חסרי הורמון גדילה.

בשנת 1987 הדגים הינדמרש את הקשר בין הורמון גדילה לגדילה . במחקרו הוא הראה שאם מחברים את כמות ההורמון הנפרשת בשיאים במשך היממה מוצאים התאמה בין סכום זה לקצב הגדילה. כאשר ברמת הורמון נמוכה, ההתאמה לקצב הגדילה מעולה. ככל שעולה כמות הורמון הגדילה עולה קצב הגדילה אך לא ביחס ישר.
בתרגום נתונים אלה למדד כמותי: אם בקצב גדילה של 1 ס"מ לשנה עלית הפרשת הורמון גדילה ב- 10 ננוגרם מביאה לעליה של 12 ס"מ בקצב הגדילה, הרי בקצב גדילה של 6 ס"מ לשנה עליה זו מביאה לתוספת של 1 ס"מ בקצב הגדילה.

הקשר מבחינה טיפולית בין רמות הורמון הגדילה לתועלת מהטיפול פורסם ע"י המחלקה בביה"ח קפלן ב- 1992. במחקר זה שבוצע בהורמון של חברת נובו נורדיסק, הודגם שככל שיש למטופל כמות רבה יותר של הורמון גדילה לפני הטיפול התוספת לקצב הגדילה השנתי קטנה יותר. ככל שקצב הגדילה איטי יותר לפני הטיפול התוספת לקצב הגדילה השנתי גדולה יותר. המסקנה הנוספת ממחקר זה היא אם לילד קצב גדילה רגיל ורמות הורמון גדילה גבוליות נורמליות התוספת לקצב הגדילה מזערית.
כלומר המפתח להצלחה בטיפול בחירה של ילדים שקצב הגדילה נמוך ורמות הורמון גדילה נמוכות.