רואים את האור

נפתח, כמובן, בתהליך הראייה, המתבצע בשני שלבים. ראשית, נקלטת התמונה שאנו רואים על פני המשטח הרגיש של רשתית העין (retina), ואחר כך היא "מתורגמת" במוח לאימאג'. קרני האור, המגיעות מן השמש או ממקור אור מלאכותי, מוחזרות מן העצמים סביבנו לכל הכיוונים, חודרות לעין דרך האישון, ומאפשרות את תהליך הראייה באמצעות שני סוגים של תאי חישה הנמצאים על הרשתית. תאים אלה "מבחינים" באור, ועל כן גם בצבע. תאי החישה הנקראים מוטיטים (Rods), יעילים מאוד בקליטה של רמות אור נמוכות, והם קולטים רק את הצבעים שחור, לבן וגוני אפור. לכן, כשאין בסביבה אור רב, קשה להבחין בצבעים.
הסוג השני של תאי החישה ברשתית, המכונים חריטים (Cones), מבחינים היטב בצבעים, אולם לצורך פעולתם היעילה יש צורך ביותר אור, והם פעילים פחות במצבים של תאורה מועטה.

תהליך האבולוציה האנושי התרחש בחוץ, לאור השמש, כך שלאור חשיבות אמיתית בקיומנו, וביותר ממישור אחד. כשהאור חודר לעין ופוגע בעדשה, האותות העצביים הנוצרים כתוצאה מכך עוברים לא רק לחלק האחראי על הראיה במוח (visual cortex), כדי שנוכל לראות עצמים, אלא גם, במסלולים עצביים נפרדים, לחלקים אחרים של המוח, שם יש לאותות הללו השפעות הורמונליות ורגשיות.

ובמילים אחרות: העיניים אינן משמשות רק לתפישה חזותית, אלא מהוות את ה"שער" דרכו מגיע האור אל המוח ו"מזין" אותו. כיום מתנהלים חיי רבים מאתנו כשאנו מבודדים מן הטבע ומאור השמש, ספונים בסביבה מלאכותית של בטון וטכנולוגיה, אך בימי קדם, היה תפקידו המרכזי של האור לבריאות ולחיוניות, בגדר עובדה שאין עליה עוררין. מי שחי קרוב לטבע מבין באופן אינסטינקטיבי את חשיבות אור השמש וחומה, ובתרבויות רבות סביב העולם אף סגדו לשמש והתפללו אליה.

אפילו לפני מאה שנה, עדיין נחשב אור השמש לערך רפואי בעל חשיבות של ממש. עובדה ידועה היתה, כי פצעים מגלידים מהר יותר וגורמים לפחות צלקות כשאור השמש מחטא אותם; סנטוריומים לחולי שחפת שגשגו בהרים הגבוהים של שוויץ (כמתואר בספרו האלמותי של תומס מאן "הר הקסמים"), ואפילו מחלת הרככת הקשה הוטבה בחשיפה לאור השמש.

אולם ישיבה בחוץ, לאור השמש, מצריכה סבלנות רבה, והיא החלה נתפשת כ"בזבוז זמן ושעמום", כך שגילוי האנטיביוטיקה באמצע המאה שעברה, דחק לקרן זווית רבים מאמצעי המרפא הטבעיים, אך האיטיים יותר.
ה"רנסנס" של האור בעידן המודרני, חל בהקשר פסיכולוגי דווקא. הדיכאון העונתי (Season Affective Disorder) הידוע גם כ"דיכאון חורף", זוהה כבעיה הנובעת מחוסר אור, ואשר ניתן לטפל בה ביעילות על ידי חשיפה לאור השמש או לאור מלאכותי, המחקה את אור השמש בקשת הצבעים שהוא מפיק. בהקשר זה מעניין לציין, כי מחקרים מראים, שנורת הפלואורסנט הסטנדרטית מפיצה אור שחסרים בו רבים מן הצבעים והתדרים של אור השמש. החלפתה בפלואורסנט מיוחד, בעלת קשת צבעים מלאה, בסביבת העבודה או הלימודים, משפרת את התפקוד, ומשפיעה לטובה על רמת הבריאות הכללית.

כתוצאה מתובנות אלה נוצרה קשת שלמה של סוגי טיפולים באור לגוף ולנפש- החל מהטיפול המסורתי של שהייה באור השמש, ועד לצורות טיפול ברפואה הקונבנציונלית והאלטרנטיבית, הנעזרות במכשור מתוחכם.

בין שיטות הטיפול באור ("פוטותראפיה"): טיפול באור בהיר, באור צבעוני, באור פועם, באור מהבהב ועוד - שכולן מיושמות דרך העין. בנוסף לשיטות טיפול אלה קיימות שיטות נוספות של טיפול באור, בהן מוקרן האור על חלקים אחרים בגוף, למטרת ריפוי מחלות עור, גידולים סרטניים ועוד. מחלת הפסוריאזיס, למשל, המוגדרת כגידול בלתי מבוקר של תאי העור ויש בהתפרצותה מרכיב פסיכוסומטי, מטופלת בשנים האחרונות בהצלחה בטכנולוגיית "הלייזר הרך", הקרנת קרן לייזר בעוצמה נמוכה על הנגעים, המסייעת בהתחדשות התאים, מעוררת את חיוניותם, מפחיתה את הדלקתיות ומאפשרת ריפוי מהיר. לקרן הלייזר יש השפעה מיטיבה על תהליכים ביולוגיים, כמו שיפור אספקת החמצן לתאים והגברת הניקוז של הנוזל הבין-תאי.
ביניים: אור ובלוטת האיצטרובל

"כולנו זקוקים לאור", אומר ד"ר ערן מגון (MD), מומחה לרפואת איור-ודה, ומנהל "איור-ודה - המרכז הישראלי ובית הספר לרפואה הודית" ברמת גן. "הרפואה המערבית המודרנית כבר יודעת שהאור משפיע על בלוטת האיצטרובל, למשל, ולכן על מצבי הרוח שלנו, ויש גם טיפולים פסיכיאטריים באור. עם זאת, לא כולנו זקוקים לאור במידה שווה.

"האיור-ודה מחלקת את בני האדם לשלושה טיפוסים: ואטה, פיטה וקאפה, כאשר מבחינים ביניהם באמצעות קריאת הדופק בשורש כף היד. הוואטה והקאפה הם טיפוסים שיש במבנה שלהם קור, בעוד שבמבנה הפיטה יש חום. אור וחום בדרך כלל הולכים יחד, ומי שאוהב יותר את החום הם שני הטיפוסים הקרים. טיפוס הפיטה הוא האחרון שחוסר אור יפריע לו, והוא במהותו 'ציפור לילה', שיכול להתמכר לפעילות בשעות הקטנות. טיפוס הוואטה הוא חסר שקט, פחות יציב וחרד יותר, והאור ירגיע אותו וייתן לו תחושה של חמימות. "טיפוס הקאפה הוא יציב וחסון יותר, וקצת אדיש, והוא מחפש את החום בפעילות ספורטיבית ובאור השמש".

על פי האיור-ודה, מומלץ לכולם לשהות בשמש כ-20 דקות ביום, רצוי בשעות הבוקר (הפיטה יסתפק ב-10, ואילו והקאפה עשוי להזדקק גם לחצי שעה), ללא ביגוד, עד לקבלת שיזוף עדין (לא יותר!), בהתאם לאקלים. השהייה בשמש תפעל לשיפור מצב הרוח וה"אגני" - קבוצת אנזימים הקשורים לכוחות העיכול וחילוף החומרים - המתואר ככוח הדומה לאש, משהו אנרגטי, כמו קטליזטור בתהליך כימי. ההמלצה לשהות בשמש במידה נובעת מן העובדה שהעור מכיל בתוכו הרבה אגני, ודרך חימום העור והשפעת אור השמש, כל האגני בגוף משתפר.

ואם באור עסקינן, כדאי להזכיר את האורה-סומה שיטת אבחון וריפוי חדשה יחסית, שנוצרה לפני כעשור על ידי ויקי וול, רוקחת ומרפאה אנגלית, ואשר צוברת פופולריות בעולם.

"אורה (Aura) פירושה אור - האור או השדה האלקטרו-מגנטי המקיף את הגוף, וסומה (Soma) פירושה 'גוף' ביוונית, 'קיום' בארמית, או 'אנרגיות חיים' בסנסקריט", מסבירה ד"ר שולמית רונן (Phd), מטפלת רב תחומית המתמחה באורה-סומה ובטיפול בצבעים. "האורה סומה מקשרת את האור עם הגוף. היא מדברת על קיום האור מבפנים, ועל אנרגיות אור המתקיימות מסביבנו. זוהי רפואה לנשמה, הנעשית דרך עוצמת הריפוי או האיזון בצבעים, ודרכה ניתן לטפל בגוף, בנפש וברוח.

"האור מכיל את כל הצבעים, ובאורה-סומה יש ערכה של יותר מ-100 בקבוקים, בשילובי צבעים שונים, המאפשרת לאדם לשקף את עצמו ולבחור לעצמו ריפוי, על פי הבקבוקים שהוא נשמך אליהם. הגוף שלנו רוטט צבע, כאשר כל אחד משבעת צבעי הקשת מחובר לבלוטה אנדוקרינית בגוף, כך שכאשר הצבע יוצא מאיזון, כך גם הבלוטה - ולהיפך.

"צבע הוא בעצם אור וצליל, אור ורטט, וכשיש לנו בגוף משהו שמהדהד, הוא מהדהד בנו ומחוצה לנו. תופעה מעניינת היא, שככל שאנו לובשים צבע או מביטים בצבע מסוים יותר, אנו פחות מודעים למשמעות שבו. לפעמים אדם אוהב מאד צבע מסוים, ו'נצמד אליו'. אך מעצם זה שאני לובשת כל הזמן כחול, למשל, אני יוצרת חסרים במקום אחר, כולל המשמעות האנרגטית והאנדוקרינית של הצבע המשלים.

הכחול קשור לבלוטת התריס והפארטרואיד, ואילו הצבע המשלים שלו כתום, קשור לבלוטת הרבייה, ומבחינה רגשית ליכולת 'להוליד' פרויקטים, להטמיע רעיון ולהוציאו מן הכוח אל הפועל. כך שעודף כחול יפגע בצבע הכתום שלנו ברמה הפיזית, האנרגטית והרוחנית וכן הלאה, ודרך האורה-סומה ניתן להחזיר את האיזון".

לצבעים שאנו בוחרים להקיף את עצמנו בהם יש, אם כן, השפעה רבה עלינו, ובכל הרמות (כולל את סביבת המגורים והעבודה שלנו). הפסיכולוגיה והרפואה המודרנית מכירות בהשפעת הצבעים על האדם, ונעשה בה שימוש מכוון לצרכים שונים, על מנת ליצור סביבה המעבירה מסר מסוים ומעודדת התנהגויות מסוימות: למשל, אפקט מרגיע בבתי חולים, או אפקט מעורר במקומות בילוי וקניות.

ד"ר שולמית רונן מספרת על סגולותיהם של הצבעים, שבאמצעותן ניתן לרפא, לעודד, להמריץ או להרגיע במידת הצורך חלקים שונים של האישיות:

אדום - מעצים אנרגיה, מפעיל את הרגשות, מעלה את לחץ הדם ומשפיע על מערכת השרירים.

ורוד- מרגיע ומשקיט את הנפש, מרגיע שרירים, מפחית לחץ, מרגיע רגשות.

כתום - מעורר את התבונה, עשוי לשחרר חסימות רגשיות, מעניק לאדם אומץ להיות חברותי ולבבי, ועוזר לו להשתחרר מהכבלים של עצמו.

אפרסק - קורל מפעיל דחפים יצירתיים, משפיע לטובה על מערכות יחסים.

צהוב - מעורר את מערכת העצבים, משנה פסימיות לאופטימיות, הרבה מדי ממנו מעביר את המערכת למצב של "טעינת יתר".

ירוק - נוגע ברגשות עמוקים מאוד, הנובעים מן התת מודע, עשוי לעודד שחרור מטראומות מהעבר, מעודד הרמוניה, שלום ושלווה.

כחול - מרגיע ומרפא את התבונה, מרגיע לחץ דם ומעניק לאדם מודעות רבה.

כחול מלכותי - מרפא לשכל, מעניק עומק רב לתחושת היושר והשלמות המוסרית.

טורקיז - משחרר ומרגיע, מצנן, משכך למערכת העצבים. עוזר לאדם לחלוק עם אחרים, משחרר מגרעות.

סגול - עשוי לסייע במצבים של דיכאון מנטלי ורגשי, מטהר את העבר, ומתווה דרך להתחלה חדשה.

מג'נטה - מעורר את האדם מבחינה רגשית, מנטלית ורוחנית.

ד"ר מגון ממליץ על שני תרגילים פשוטים ויעילים:

1. מחשיכים את החדר ומדליקים נר. מתמקדים בשלהבת במשך מספר שניות, עוצמים את העיניים, וחוזר חלילה. ניתן ללכת גם לכיוון מדיטטיבי: אחרי כמה תרגולים נשארים עם עיניים עצומות, ומדמיינים את השלהבת.

2. ניתן לבצע את התרגיל הנ"ל על חוף הים, ב=15 הדקות האחרונות שלפני השקיעה, כשהשמש כמעט נושקת למים (ב-15 הדקות האחרונות של השקיעה). צריך להקפיד לא להביט בשמש יותר מ-5 שניות ברצף, ולהשאיר את העיניים עצומות בכל פעם 10-20 שניות. גם את התרגיל הזה ניתן להעביר לפסים של מדיטציה.

"התמציות העדינות ממסות את המחלה כשלג הנמס בשמש", התפייט ד"ר אדוארד באך, מפתח שיטת הטיפול הנקראת על שמו. גבריאל לביא ממכללת ג'נסיס מסכים עמו, וממליץ על התמציות המיטיבות מצבים של דיכאון חורף:
1.Gentian (ערבז) לשימוש במצבי פסימיות, דיכאון ומלנכוליה.
2.Hornbean (אלה לבנה) למצבים של עייפות נפשית וספקנות.
3.חרדל למצבי דיכאון, עצב ומרה שחורה, האופפים כענן, ללא סיבה נראית לעין.
4.אגוז לתקופות מעבר.

ויש גם אנשים, שייצאו מהדכדוך בעזרת תמציות זית, לכש או זלזלת, ותפקודם המנטלי ישתפר בעזרת תמציות של ערמון לבן (יעיל במצבים של מחשבות אובססיביות); שיבולת שועל (תסכול כתוצאה מחוסר יכולת להחליט); וקורנית (לטובת החיבור לקול הפנימי האותנטי).

ה"רנסנס" של האור בעידן המודרני, חל בהקשר פסיכולוגי דווקא. הדיכאון העונתי הידוע גם כ"דיכאון חורף", זוהה כבעיה הנובעת מחוסר אור, ואשר ניתן לטפל בה ביעילות על ידי חשיפה לאור השמש או לאור מלאכותי, המחקה את אור השמש בקשת הצבעים שהוא מפיק.