איינשטיין וניוטון, אוטיסטים?

למרות שהוא מודה שבלתי אפשרי לערוך אבחון מדוייק למישהו שכבר אינו בין החיים, בראון-כהן אומר שהוא מקווה שהניתוח הזה יספק מעט אור לגבי השאלה מדוע יש אנשים המוגדרים כאוטיסטים והמגיעים להישגים גבוהים כל כך, בעוד אחרים נאבקים על כל פעולה יומיומית.
אוטיזם הוא מצב תורשתי, ויש סימנים לכך שהגן לאוטיזם קשור לאנשים שיש להם כישרון להבנת מערכות מורכבות, החל בתוכנות מחשב ועד לטכניקות מוזיקליות. למתמטיקאים, מהנדסים ופיזיקאים, למשל, הרבה פעמים יש שיעור גבוה יחסית של אוטיזם בקרב בני המשפחה והקרובים.
בראון-כהן, שיושב באוניברסיטת קיימברידג', והמתמטיקאי יואן ג'ימס מאוניברסיטת אוקספורד העריכו את התכונות האישיותיות של ניוטון ושל ואינשטיין על מנת לבדוק אם הללו הראו את שלושת הסימנים העיקריים של תסמונת אספרגר: עניין כפייתי, קושי בקשרים חברתיים, קשיים בתקשורת.
ניוטון מצטייר כמקרה קלאסי. הוא בקושי דיבר, היה עסוק בעבודתו עד כדי כך שלעיתים קרובות שכח לאכול, והיה קריר עד עצבני ביחסיו עם מעט החברים שהיו לו. אם לא הגיע איש להרצאותיו, עמד והרצה בכל מקרה, בפני החדר הריק. הוא עבר התמוטטות עצבים בגיל 50, שהגיע בעקבות דיכאון ופרנויה.

משפטים חוזרים
כילד, אינשטיין היה מתבודד גם הוא, והיה חוזר על משפטים באובססיביות עד שהגיע לגיל 7. הוא הפך למרצה מבלבל במיוחד. למרות העובדה שהצליח ליצור קשרים חברתיים הדוקים, הוא עבר פרשיות אהבה רבות, ונהג לשאת קולו ברמה לגבי עניינים פוליטיים. בראון-כהן מעריך שגם כאן נראו סימנים של אספרגר.
"תשוקה, התאהבות, ועמידה נחושה מול הצדק מתאימים לתסמונת אספרגר" הוא אומר. "מה שאנשים שיש להם AS הכי מתקשים לעשות, זה שיחה חופשית. הם פשוט לא יודעים לפטפט".
גלן אליוט, פסיכיאטר מאוניברסיטת קליפורניה, לא משתכנע. לדבריו ניסיון לאבחן בהתבסס על מידע ביוגרפי הוא בלתי אמין לגמרי, והוא גם מצביע שלכל התנהגות יכולות להיות סיבות שונות. להערכתו איטיליגנציה גבוהה יכולה להשפיע בעצמה על עיצוב האישיות של ניוטון ואינשטיין.
"אפשר לדמיין גאונים שאינם כשירים חברתית, אבל אין בהם שמץ של אוטיזם" הוא אומר. "חוסר סבלנות עם איטיות מחשבתית של אחרים, נרקיסיזם והתלהבות מהמטרות האישיות בחיים מתחברים ליצירת אדם מתבודד וקשה". אליוט מוסיף שלאינשטיין היה חוש הומור מפותח, מאפיין שאינו מוכר באנשים שסובלים מתסמונת אספרגר בצורה קשה.
ואולם בראון-כהן חושב שיש מקום לבדוק את הנושא, ייתכן שיש נישות חברתיות בהן אנשי הסובלים מ AS יכולים לפרוח בגלל היתרונות שלהם, ולא בגלל הכישורים החברתיים, הוא אומר. "המצב הזה יכול להוביל לדיכאון ואף למחשבה אובדנית, אז אם אנחנו יכולים להפוך את הדברים לקלים יותר עבורם, זה שווה את זה".