כיצד משפיע הטיפול בתינוק על המתח בבגרותו

הדרך בה מטפלת האם בתינוק יכולה לקבוע את מידת המתח של הילד כמבוגר, שכן הטיפוח שלה יכול לשנות באופן קבוע את הדרך בה פועלים הגנים של הצאצא, כך עולה ממחקרים שנעשו על חולדות.
במחקר נמצא שגורי חולדות שהאם ליקקה אותם הרבה, נטו להיות פחות דאגנים ופחות פחדנים כמבוגרים, והפיקו פחות הורמוני מתח בהשוואה לגורים שקיבלו פחות טיפוח.
המדענים מצאו שהליקוק גרם למוח הגור להפיק גן הקשור בהרגעת הגוף במצבי מתח.
מספק מחקרים אנושיים מצאו קשר בין הטיפוח האמהי והבריאות הנפשית של הילדים בשלב מאוחר יותר. מחקר החולדות, שבראשו עמד מייקל מיאנב, מרצה לרפואה באוניברסיטת מקגיל במונטריאול, קנדה, העמיד במבחן קפדני את הסוגיה אם אכן התנהגות האם עושה את ההבדל, והראה מה קורה במוח של הצאצאים על מנת לאפשר את האפיונים כמבוגרים.
ואולם, לא ברור כיצד ניתן לתרגם את הממצאים לבני אדם, ובמיוחד לגבי השאלה אם חיבוקים וגיפופים יכולים להחליף את ההתנהגות, אומרים החוקרים.
"כאן אנחנו מתחילים להיות זהירים" אומר מיאנב. "אצל החולדה הקלט העיקרי הוא המגע, ולכן מאוד מפתה להגיד שגירוי באמצעות המגע יפעל בצורה דומה אצל בני אדם, אבל אנחנו לא יודעים את זה."
חולדות נולדות עם עיניים סגורות, והן רגישות מאוד למגע, ואילו בני אדם נולדים לסביבה מורכבת יותר, עם מגוון רחב יותר של גירויים חושיים, הוא אומר.
מומחים אומרים שבעוד הפרטים לגבי ההתנהגות האימהית החשובה אצל בני אדם משתנים, הם חושדים שהעיקרון המרכזי והמנגנונים נכונים.
זה מחקר חשוב מאוד שכן הוא מראה שהביטוי של גנים אצל יונקים יכול לעבור שינויים קבועים באמצעות הדרך בה האם מטפלת בצאצאים, וכיצד יש לכך השפעה לטווח הארוך על ההתנהגות והבריאות הנפשית.
המחקר כלל יותר מ 100 חולדות בניסויים שונים.
"כל האמהות מטפחות את הגורים, מספקות חלב בכמות מספקת והגורים גדלים כמו שצריך. אבל יש התנהגות אחת, המכונה ליקוק וטיפוח, ויש אימהות שעושות את זה יותר מאחרות, אפילו פי ארבע או חמש" אומר מיאנב.
מיאנב התכוון לבדוק אם גורי חולדות שזכו ליותר ליקוקים גדלים באופן אחר מאלה שזכו לפחות ליקוקים, ולמה.
"הגורים שלוקקו יותר פחדנים פחות, ומפיקים פחות הורמוני לחץ כשמתגרים בהם, וקצב הלב שלהם לא כל כך מהיר, כך שתגובת החרדה שלהם מתונה יותר בהשוואה לגורים שלא זכו לאותה כמות ליקוקים" הוא אומר.
המוח מכיל קולטנים להורמוני חרדה, למשל קורטיזול. ככל שיש בו יותר קולטנים, כך המוח רגיש יותר לקורטיזול, וקל לו להורות לבלוטות האדרנל מתי להפסיק את ייצור ההורמונים. הקולטנים קובעים את הדרך בה הגוף מגיב ללחץ.
מיאנב מצא שאצל חולדות שגדלו במסגרת עתירת ליקוקים, יש יותר קולטני קורטיזול במוח בהשוואה לחולדות האחרות, והוא קבע למה ואיך. הוא בחן את ה DNA של כ 50 חולדות שזכו להרבה ליקוקים, ושל 50 חולדות שלא זכו לכך.
"הקולטנים מיוצרים על ידי גנים. הגנים היו יותר פעילים אצל חולדות בוגרות שגדלו בסביבה עתירת ליקוקים בהשוואה לחולדות שלא גדלו כך" הוא אומר.
על מנת לוודא שאכן גורם הליקוק הוא זה שעושה את ההבדל, ולא גנים מורשים, המדענים החליפו את הגורים בין האמהות, כך שצאצאים של אמהות שליקקו הרבה ניתנו לאמהות פחות מלקקות, והפוך. התוצאות היו זהות. הגורים שזכו להרבה ליקוקים גדלו להיות פחות מתוחים כמבוגרים, מבלי להתייחס לאם הביולוגית שלהם, והגן האחראי לקולטנים היה פעיל יותר.
המדענים אפילו ערכו ניסוי בו הוציאו לגמרי את האם מהתמונה, וליטפו את הגורים במכחול.
"זה עושה אותו דבר כמו הליקוק של האם" אומר מיאנב.
השינוי בייצור הקולטנים במוח היה בולט מהשבוע השני לחיי הגור, וניתן להפוך אותו על ידי מניפולציה כימית אצל החולדות, מה שאומר שהשינוי לא חייב להיות בלתי הפיך אצל בני אדם, אומר מיאנב.