נולדתי הרבה פעמים - תרופות והפרעות קשב

חלק אני זוכרת, חלק ממש לא. חלק מהלידות מחדש שלי אני אוהבת, חלק ממש לא. היום נולדתי שוב, לחיים של ערות חושים ומיקוד, שלא מוכר לי. היום, 4/8/04, הוא יום חדש. אחרי הרבה היסוסים ורתיעה גדולה, עשיתי ניסוי: לקחתי ריטלין.

בפעם הראשונה נולדתי בטורקיה, בכפר נידח, במצוקה קשה. הריון שלם שמעתי דרך קירות כרסה המגוידת של אימי את רחש הכאב שחלף באוויר, את חוסר המוצא שלה מתוך חיים שנגמרו בהם התשוקה והאהבה. היא הרתה לעצמה עוד אהבה, מהסוג שלא יגמר. זה גם המסר העצום ביותר שקבלתי שם. שיש אהבה שלא נגמרת, ושרק היא חשובה. שנים אחר כך, ויתרתי על זוגיות וילדתי שני ילדים של אהבה שלא נגמרת. אני, בניגוד לאמי, לא נדרשתי לוותר על תשוקה ואהבה בנות חלוף - כי לא בחרתי בהם מלכתחילה. כך, כמו הרבה ילדים אחרים בעולם הזה, מימשתי את הכמיהה להתחיל היכן שהורי סיימו. נקודת ההתחלה שלי הייתה המסקנה שלהם. עשיתי את זה בכישרון רב, בהתוויית דרך מדויקת, בויתור מראש על מה שקשה לוותר עליו בדיעבד.
הפרעת הקשב שלי עזרה לי במשימה - התקשיתי ממילא להתמיד, ברגע שפחתו הריגושים. באהבה, בקריירה, בתחומי העניין שלי.

אני לא מצטערת. יש טוב ורע ויש עונג וכאב בכל סוג של חיים. באילו שלי, היו לי אינספור התחלות, נולדתי מחדש יותר ממספר הפעמים שהרבה נשים אחרות מתות בהם מחדש. קשה לספור כמה.
הייתה הפעם ההיא בניו יורק, כשנגמרה תחושת הנטישה בטקס מיסטי של חתונה עם עצמי, אצל ידעונית שרלטנית בכוך חשוך בסוהו. והפעם האחרת שהסתובבתי באמסטרדם בוכה ללא סיבה וגיליתי את הדיכאון הקליני בלי לדעת שזה הוא, ושהוא נולד בחטא אי-האבחון של הפרעת הקשב. וההתעלות העצומה של המעבר מעיסוק באומנות לעיסוק בשיווק. והנסיעות בעולם, הגילוי מחדש גם של האחר/ת וגם שלי אל מול האחר/ת. והיבשות והעמים. והחדירה המקצועית העמוקה אל תוך העולם העסקי הגברי, כשאני מגיחה מצד שני אישה אחרת, כולי אישה, בעלת מודעות מחודדת ופמיניסטית. והיו ההריונות, רגע הגילוי הקסום שבו ידעתי שנוצרים בי חיים חדשים. והרגע שאחרי כל לידה, התחושה שנחלץ הפקק, התרוקן המשא ונולדה אימא. והמבט האינסופי בתינוקות שלי ישנים, בעוויית פרצופים קטנים ומלאי תוכן. היו אהבות ענק ואכזבות ענק. חוויתי דרכן את התחושה המופלאה של לידה מחדש, כשהתנקזו כאבי הפרידות לפרץ אנרגיה עצום ולמגדל ענק של תובנות, של ראיית עולמי ממעוף הציפור, בראיית נץ מחודדת המקיפה את כל תמונת חיי ביחד וכל פרט לחוד. הייתה התפיסה הלא שגרתית של המציאות וההתעלמות מוסחת-הדעת ממכשולים, שסייעה לי לעבור אותם מבלי שידעתי שהם קרו בכלל. כמה פעמים בחיי שמעתי שאני אמיצה....ולא ידעתי בכלל שצריך אומץ כדי לחיות את חיי כמו שהם. עד שהמחשבה נגעה במסוכנות המצב, היא חלפה לה הלאה.

היו גם אלפי מיתות קטנות. בקעתי מהן בכל פעם מחדש. אני רוצה להודות עליהן ובשמן להפרעת הקשב שלי. תודה, תודה לך. תודה לך על מתנת השכחה. על חוסר היכולת לנטור, לזכור, לשמר כעס או שמחה או עצב או אכזבה, על השכחה הטובה שמאפשרת לי להתחיל כל יום מחדש, על הפתיל ה"מתקטע" מאליו ויוצר בנות ובנות-בנות של רגשות וחוויות, שרק מי שחוות חיים עם הפרעת קשב, יוכלו להבינן.

ותודה לך אימא שלי, שלא נתת לי לאבד את חיי, כעוברה שקשרה לעצמה את חבל הטבור סביב הצוואר מבלי דעת. כחולה ושותקת שלפת אותי לתוך זרועותיו של רופא כפרי שידע המלטות בחייו. את רק ילדת אותי - ומייד נולדתי מחדש.

הדפוס שהיה הוא הדפוס שניצח: לא לבחור במה שאני לא רוצה לוותר עליו אחר כך. כל מצוקה מקבלת מפנה פתאומי רגע לפני האין-מוצא. אמונה בסיסית בטבע האדם בשעת מבחן והיכולת לתת את עצמי בידיים אחרות כשאין לי את הכוח לשאת את חיי לבד יותר. דפוסים של ש?רדנית מצליחה.

אז היום, לקחתי ריטלין. 10 מ"ג, בשעה 12.00 בצהריים. ב-12.30 ידעתי שהחיים שלי שוב עוברים שינוי מהותי. שוב נולדתי מחדש. מה שהיה - יהיה יותר טוב מהיום ואילך.

כשהייתי בת 40 למדתי, שהמורה דבורה, שקראה לי בכתה א' עצלנית ופטפטנית, הייתה נשלחת מן הסתם במילניום השלישי אל מאחורי סורג ובריח על התעללות פיזית ורגשית בתלמידיה. ואני - לא רק שלא עצלנית, אלא עברתי חיים שלמים של יצירה עצומה והצלחה גדולה למרות הגינוי ולמרות שהיא לא אמרה את המשפט הכי פשוט, הכי משחרר, הכי טריוויאלי, שהיא לא ידעה לומר אז: יש לך ADHD.

כעת, בגיל 43 פחות חודשיים, לקחתי ריטלין. מידת המיקוד שלי ברגעים אילו מעלה לי דמעות בעיניים. אני רואה פנימה והחוצה בו זמנית, בבהירות מפעימה, את הכל. נולדתי מחדש לידיעה שזו לא שאלה של אופי, זה לא גורל, זה לא צו אלוהי - הכל פתיר, גם אני, גם אנחנו. אני לא מוסחת, אני כאן אתכן, כל כולי.

אני כותבת את זה לעוד המון נשים כמוני, שלא ברור להן למה הן משיגות בחייהן פחות ממה שהן חושבות שהן יכולות להשיג, אילו המוכשרות שהשמיים הם הגבול עבורן אלא שהשמיים מנמיכים במקומות הבלתי צפויים ביותר. אני כותבת את זה לנשים שלא יודעות שהן ADD, או ADHD, שחושבות על עצמן דברים שהן לא.

אני קוראת להן להיוולד מחדש. עוד הרבה לפני הטיפול: האבחנה משחררת, הידיעה משחררת.

הערה: כדור ריטלין משפיע לכ- 4 שעות.
לפרטים נוספים על הפרעות קשב

------------------------------------------------------------------------------
הכותבת היא יועצת שיווק, עורכת משנה של אתר "הדרך למעלה" , כותבת, עורכת תוכן לאתרי אינטרנט, פובלציסטית באתר החדשות www.nfc.co.il, מרצה לשיווק ולהעצמת נשים ופעילה חברתית - פמיניסטית.