הצד השני של המטבע

על פי נתוני משרד הבריאות, רק אחוז אחד מהילדים בגילאי 5 עד 17 נוטל את התרופה "ריטלין". אולם סטטיסטיקות שונות מצביעות על כך שכ-10 אחוזים מכלל אוכלוסיית הילדים בני 4 עד 18 בישראל סובלים מהפרעת קשב נוירולוגית, ולטענת גופים מטפלים שונים, רבים מילדים אלה נוטלים את התרופה ומספרם גדול מהרבה מנתוני משרד הבריאות.
ילדים המוגדרים כסובלים מהפרעת קשב וריכוז, או בלועזית ADHD Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder) ), אינם מסוגלים להתרכז בלימודים. הם "מרחפים" בשיעורים, נראים לעתים תלושים מהמציאות, מסוגלים לקום בפתאומיות ולהסתובב בכיתה, מתקשים לגלות התמדה ותשומת לב למשימות או לפעילויות משחק, נדמה כאילו אינם מקשיבים כשמדברים אליהם, חלקם מגלים חוסר מנוחה וחוסר סבלנות, שוכחים למלא מטלות יומיומיות וסובלים מכך שילדים אחרים מתרחקים מהם.

עמותת מגן לזכויות אנוש יוצאת בזמן האחרון בקמפיין אימים, לפי קריאה מהירה בקומוניקט המצורף למייל שקיבלנו מהם, עושה רושם כי משרד הבריאות, משרד החינוך ואנחנו ציבור האזרחים - מגלה חוסר אחריות משווע בכך שהתרופה עודנה משווקת וניתנת לילדים תמימים.

"הלב ומערכת כלי הדם:
טאכיקרדיה - הפרעות קצב לב כרוניות.

קרדיומיופטיה - ניוון שריר הלב (ניוון שריר הלב מביא למוות).

יתר לחץ דם (מהווה סכנת מוות לטווח ארוך וקצר)

פרפורים של שריר הלב palpitations

כאבי חזה.

דום לב.

המוח ותפקוד מנטלי:
שיבוש והאטה בגדילת המוח.
יצירת תאיים סרטניים. (University of Buffallo ).
פסיכוזה, מאניה ומצבים פסיכוטיים של אבדן שליטה.
הזיות של חרקים מטיילים על המשתמש (במצב של ערנות).
אקאטיסיה (Akathisia) - חוסר שקט עצבנות, אי שקט מוטורי בלתי נשלט, בהלה וחרדה.
פחדים מדומים - כגון; תחושות איום, הזיות דמיוניות בעלי אופי מאיים.
הפרעות שינה כרוניות.
רגזנות ועוינות קיצוניים , נטייה לעצבנות.
תופעות תנועתיות בלתי נשלטות.
דיסקיניסיה(Dyskinesia) - פגיעות נוירולוגיות במערכת העצבים המרכזית.
תיקים, תנועות לא רצוניות של הפה והפנים, תנועות רגליים לא נשלטות, צורך בלתי נשלט בצעידה, הנפת זרועות.
דפוסי התנהגות עצבניים כגון; מריטת שיער, צביטה עצמית.
נטייה לאובדנות, ניסיונות התאבדות.
כהות חושים, אי -תגובה להתרחשויות סביבתיות.
ירידה קשה בערנות, בלבול.
פגיעה בזיכרון וביכולת למידה.
התנהגות רובוטית דמוית זומבי.
אובדן הספונטניות ותגובה טבעית.
התנהגות כפייתית, פעולות החוזרות על עצמן באובססיביות .
חזרה אין סופית על אותם צלילים ועל אותן תנועות.
תסמונת טורט- תנועות או צלילים בלתי פוסקים.

פגיעה בתפקוד מערכת העיכול:
אנורקסיה.
שלשולים או עצירות כרונית.
הקאות.
כאבי בטן, כאבי מעיים והתכווצויות.
יובש וצורך בשתייה מוגזמת.
פגיעה קשה בכבד, ובתפקודי כבד.
עלייה בריכוז הרעלים בגוף.

פגיעה הורמונלית, פגיעה בהורמון הגדילה, פגיעה בתפקודים אנדוקריניים (בלוטות) ופגיעה בחילוף החומרים:
פגיעה בהפרשה של הורמוני הגדילה ותפקוד בלוטת יתרת המוח (בלוטה המבקרת על הגדילה וההתפתחות מינית בין היתר).
פגיעה בפרולקטין, פגיעה בהתפתחות המינית.
בלימה של גדילה והאטה בהתפתחות.
אובדן משקל.
אובדן תיאבון, פגיעה בוויסות התיאבון.

תופעות לוואי נוספות :
ראייה משובשת.
סחרחורות קבועות.
רגישות גבוהה של העור, פריחות.
קוניוקטיביטיס- דלקת עיניים קבועה.
גרדת דלקתית.

תופעות גמילה מהתמכרות ומשברי- סם (Withdrawal)
ריטאלין פועל בדומה לפעילות הפיזיולוגית של קוקאין. פעולתו נמצאה כחמורה פי שניים. במחקריה של הפרופסור לפסיכיאטריה- נורה וולקוב, ראש המכון הלאומי האמריקאי לסמים ולהתמכרויות.
המחקרים פורסמו בשנת 2000 במגזין היוקרתי ביותר --JAMAשל האקדמיה הרפואית האמריקנית.
חוסר שינה, חלומות ביעותים.
ערעור יכולת התפקוד בשעות הערב.
אובדן שליטה עצמית בשעות הערב.
דיכאון בעת הגמילה.

הנטייה של המשתמשים בריטאלין הינה פי ארבעה להתמכר לסמים אחרים כגון קוקאין, הרואין, אלכוהול ועישון (סימוכין מאת פרופסורNadine Lambert מאוניברסיטת ברקלי ארה"ב).
יש החמרה קיצונית בתופעות של חוסר קשב וריכוז. יש לשים לב אותן תופעות שר יטאלין היה אמור לרפא.
תופעות כפייתיות obsessive compulsive

התנהגות סטירואוטיפית - התמדה כפייתית בפעילויות חסרות משמעות

התנהגות אובססיבית - חזרה שוב ושוב על מטלות סרק כגון איסוף חפצים שונים
נוקשות מחשבתית, חזרה אובססיבית לאותה מחשבה, אטימות, דפוס חשיבה מקובעת
(זהו תופעת לוואי מרכזית של ריטאלין).
מיקוד יתר אובדן קשר עם העולם.
השמטת התרחשויות מהתודעה.

תופעות של הסתגרות ובידוד חברתי

התכנסות עצמית וניתוק חברתי.
דיכוי והתדרדרות כללית באינטראקציה החברתית.
ירידה בתקשורת. ירידה ביכולת החברתית.
יחסי הורים ילדים מדרדרים.
התבודדות משחקית רבה יותר, התנזרות ממשחקים עם ילדים אחרים.
דעיכת הנכונות והרצון למשחקים.

דיכוי ההתנהגות

ציות מוחלט להוראות של אחרים.
פאסיביות והתנהגות צייתנית לאחרים.
חוסר שמחה, אפטיות, מופנמות, נטייה לישון, פיהוקים, ערפול חושים ועייפות יתר.
חוסר הבעה רגשית, ירידה ביכולת לצחוק.
חסר מרץ, אדישות, נמנום, מבוכה. בוכה בקלות.
חוסר יוזמה, חוסר ספונטניות. פגיעה בסקרנות.
פגיעה בהרגשת הנאה או ההפתעה.

התופעות מתבססות על יותר מ 300 מאמרים רפואיים, המתייחסים לתופעות לוואי של ריטאלין ודומיו.

האמנם???

לפני כמה ימים פרסמנו כאן את התנסותה של אשה מבוגרת עם ריטלין, כיצד ניתן ליישב את הסתירות? האם עמותת מגן מנסה ליצור בהלה ופאניקה בציבור?

אין ספק בכך שריטלין, כמו כל תרופה, אמור לעבור את אישור הממסד הרפואיף ילד אמור לקחת ריטלין רק אחרי תהליך אבחון מסודר: פרופסור אשר אור-נוי, מנהל המחלקה להתפתחות הילד ושיקומו במשרד הבריאות, מחדד את ההנחיה לאבחון מקצועי אצל אנשי מקצוע ספציפיים. "על פי הנחיות המשרד, אפשר לערוך אבחון מקצועי רק על ידי נוירולוג ילדים, פסיכיאטר ילדים ונוער ורופא ילדים בעל התמחות וניסיון של מספר שנים בהתפתחות הילד. אלה הם שלושת המומחים היחידים היום בישראל שרשאים לתת מרשם של ריטלין. לפני הטיפול מתבקש אבחון מדויק של תסמיני התנהגותם, כדי שיקבלו טיפול רפואי מתאים שיאזן את התנהגותם, אשר גורמת להם בעיות מתמידות בגן הילדים, בבית-הספר, בעבודה ובמערכות יחסים".

ועדיין, האם כל מי שזקוק לתרופה, מקבל אותה? והאם מי שלא זקוק לתרופה, כן מקבל אותה? או שמא מדובר באגדה בזמנה להעלם מהעולם? פרופסור אור נוי טוען שלא: "האם אתם מפקחים על מתן הריטלין, או שכל אחד יכול לקנות את התרופה?
"הריטלין היא תרופה שנמצאת תחת פיקוח קפדני של משרד הבריאות ותחת בקרה
מתמדת מחמירה ביותר. עד כמה שידוע לנו, אי אפשר לקנות בבתי המרקחת כדור של ריטלין בלי שקנייה זו תירשם והרישום יעבור אלינו. לכן, כל אלה הטוענים שמספר נוטלי התרופה גדול מהמספרים שלנו, פשוט מסתמכים על נתונים שאין להם אחיזה במציאות".

כמובן שרצוי להשלים את הטיפול בריטלין באמצעות טיפולים נוספים אשר יתנו מענה לבעיותיו הנוספות של הילד, אשר בד"כ נלוות לאבחנה של ADHD. הכוונה היא להתייחסות לדימוי העצמי, בעיות מוטוריות שונות וגם עבודה על ריסון האימפולסיביות וההתמדה במשימה מההיבט הקוגנטיבי-התנהגותי.
ובאשר לריטלין, האם ראיתם פעם תרופה שתופעות הלוואי שלה אינן מצמררות כל קורא/ת? נסו אקמול, לשם ההתחלה....
משפחות וילדים רבים מדווחים על חיים שונים לחלוטין עם התרופה ובלעדיה, על יכולות תפקוד שחזרו לפעול, על חיים שחזרו לאחר שנקטעו.
האם האינטרס של מסע ה"אנטי ריטלין" הוא כלכלי? או שמא המטרה היא אלטרואיסטית טהורה? ומה צריך לעשות הורה לילד אל מול שפע האינפורמציה המבלבלת והמפחידה?

א. יש להבטיח שהאבחון שיקבל הילד נעשה על פי כל הכללים והתקנים, הרי את ההפרעה קשה לאבחן (פיזית) ועל כן יש להבטיח שהאבחון ההתנהגותי ייעשה בהתאם לגיל הילד ולצרכיו (ולא לפי צרכי המערכת..)

ב. במידה והוחלט על מתן תרופה זו או אחרת, יש להבטיח שהילד ימצא במעקב רפואי וחינוכי, שוב, לא רק על ידי המערכת (לא להסתמך רק על המורה ) יש צורך לבדוק כל מקרה לגופו ולא לקבל את התרופה כמובן מאליו בכל מצב.

ג.חובה להעלות את המודעות לאבחון נכון ומדוייק הן בגילאים הרכים (מה שיכול למנוע צורך בתרופות או יכול למנוע פגיעה בלתי הפיכה בגילאים מבוגרים יותר) והן בגילאים הגבוהים יותר, מודעות היא לב העניין.

בואו לדבר על כך בפורום פסיכיאטריה