מנגינת החיים

ב- 21.09.04 יצוין ברחבי העולם יום האלצהיימר הבינלאומי ו- 20 שנה להקמת העמותה הבינלאומית. בישראל, לראשונה, הונחה (על ידי ח"כ פרופ' יולי תמיר) הצעת החוק "אלצהיימר ודמנציה" המבקשת מהמדינה להגדיר את חובותיה המוסריות והחוקיות כלפי אוכלוסיית החולים. על פי הערכות עמותת האלצהיימר ומחלות דומות, בישראל חיים בין 70-60 אלף חולי דמנציה. הצפי הוא שבשנת 2020 יגיע מספרם ל- 120 אלף. כ- 18 מליון איש ברחבי העולם חולים כיום באלצהיימר.

אלצהיימר היא מחלה ניוונית פרוגרסיבית, חשוכת מרפא. זוהי הצורה הנפוצה ביותר של דמנציה - שורה של מחלות שבהן תאי המוח של האדם מתים ולא מתחדשים. המחלה באה לידי ביטוי בפגיעה בלתי הפיכה ביכולת התבונה, השיפוט והזיכרון של האדם. מומחים מכנים את המחלות הדמנטיות בשם "המגיפה הלבנה", בשל הפגיעה במוח בלבד.

פרופ' עמוס קורצ'ין, מנהל מרפאת אלצהיימר בבית החולים איכילוב מסביר כי אלצהיימר היא מחלה תובענית בכל המובנים. היא אורכת כ - 10 שנים, עולה הרבה כסף וגורמת לכל המשפחה סבל. "בנים לחולי אלצהיימר שמתגוררים בביתם לא מזמינים אליהם חברים, לא יוצאים ולא מבלים. לאט לאט הם מנתקים קשרים. גם החיים החברתיים של הילדים שלהם, שמתביישים בסבא וסבתא החולים, נפגעים".

שילובה של המוסיקה ככוח המשפיע על הגוף ונפש האדם, מוכר לנו עוד מימי שאול המלך, אשר הוקסם מנגינתו של דוד (שמואל א', ט"ז, כ"ג). בתרבויות העתיקות ובמיוחד בתרבות היוונית והמצרית, שולבה המוסיקה ברפואה גם כטיפול מונע וגם כאמצעי ריפוי. בהיסטוריה המערבית מימי הביניים ועד המאה ה - 18, השתמשו רופאים רבים, בעלי ידע וניסיון מוסיקליים, במוסיקה לריפוי בשילוב עם השיטות הקונבנציונאליות של אותה תקופה.

לאחר המאה ה - 19, עם התקדמות המדע והטכנולוגיה, הורחקה המוסיקה מן הרפואה. במלחמת העולם השניה, הרגישה קבוצת רופאים בבית חולים צבאי אמריקאי, ששילובה של המוסיקה בכותלי בית החולים עוזר לחיילים הפצועים באופן יוצא מן הכלל, ומאז, החל משנות החמישים ואילך, הפך הטיפול במוסיקה למקצוע פרה רפואי במספר רב של מדינות בעולם, וביניהם גם ישראל.

למן הרגע שאדם נולד, הזיכרון השמיעתי שלו מפותח לגמרי. הוא חשוף לכל אותם צלילים מהבית ומהסביבה: שירי ערש של אימא, שירי ילדים שלמד, שירים ששמע בסביבה ובקהילה, שירים דתיים, מוסיקה קלאסית, מוסיקה לריקודים וכל מוסיקה אחרת שכל אחד אוהב לפי אופיו, אישיותו ותרבותו. הוא רגיש למוסיקה ומגיב אליה בהתאם. היא הופכת להיות לו לשפה לא מילולית המדברת אל כל אחד באופן אישי. את האחד היא משמחת, את האחד היא מרגיע, את האחד היא מרגשת ואילו באחר היא מעוררת זיכרונות ומשפיעה על הדמיון ועל היצירתיות. המוסיקה מעוררת תגובות מוטוריות, כאשר מדובר במוסיקה קיצבית, אבל היא גם יכולה לגרום להרפיה נפשית וגופנית.

השימוש במוסיקה למטרות טיפוליות בתחום הגריאטרי אינו נפוץ בארץ. הדבר מעורר פליאה שכן אנו מודעים להשפעתה של המוסיקה על הקשיש, החווה במשך כל ימי חייו חוויות מוסיקליות שונות ומגוונות. הזיכרון המוסיקלי שלו נשאר לאורך זמן, ובשלב מתקדם של המחלה הוא יכול עדיין לזמזם מנגינות מן העבר. מוסיקה מתאימה יכולה אף להשפיע לטובה, עד כדי הרגעת החולה והבאתו למצב של שקט פסיכומוטורי.

סוג אחר של מוסיקה המשפיעה על הקשיש באופן כללי, ועל חולי אלצהיימר במיוחד, היא מוסיקת פולקלור. בדרך כלל, מנגינות מסוג זה הן פשוטות, חוזרות על עצמן ובנויות על העיקרון של "בית פזמון בית". כתוצאה מכך יכולים חולי אלצהיימר ללמוד, לזכור ולשיר אותן בקלות. הקצב של מוסיקת פולקלור משמשת גם לריקודים. הקביעות שבקצב נותנת לקשיש תחושה של יציבות, שיווי משקל ובטחון עצמי. המנגינה מנוגנת בדרך כל על ידי ארבעה כלי נגינה שונים. עוצמת הנגינה לא משתנה מתחילתה ועד סופה (לעומת מוסיקה קלאסית), ולכן היא איננה מפריעה לשמיעתו הרגישה של הקשיש, שעלול לסבול מעוצמה חזקה או חלשה מדי. למרות פשטותה וקלילותה, המוסיקה הפולקלורית היא ססגונית מאוד. לכל אזור ולכל כלי אופייני לו, כמו הבנג'ו של המערב הפרוע, הגיטרה הספרדית, הכינור היהודי ממרכז ומזרח אירופה, האקורדיון הצרפתי, חמת החלילים הסקוטית וכו'. מוסיקת פולקלור היא מוסיקה עתיקה אשר עברה מדור לדור, שרדה את כל המלחמות ועברה בחופשיות מארץ לארץ.

בארץ ישראל "עלתה" מוסיקת הפולקלור יחד עם היהודים מארצות המזרח, מאירופה, מצפון ומדרום אמריקה. מוסיקת פולקלור היא אותם שירי ילדים שאנו שרים לילדינו, שהורינו שרו לנו וששרו להם הוריהם. צוות מקצועי העובד עם חולי אלצהיימר יכול להיעזר במוסיקת פולקלור לפעילויות שונות בתחום המוטורי, התנועתי, הרגשי, התקשורתי והחברתי. המשפחות והחברים, דרך האזנה ושירה משותפת עם החולה, מספקים לו איכות חיים, על ידי יצירת קשר לא מילולי, כי אם קשר רגשי המתבטא בחיוך, בקשר עין, בהבעת רוגע, שלווה ושמחה. המוסיקה מאפשרת לחולה אלצהיימר לשמור על דימוי עצמי. היא יוצרת בינו לבין המטפל אוירה אנושית, אוירה של כבוד והבנה הדדית.

המאמר פורסם בעלון עמותת האלצהיימר בישראל לקראת יום האלצהיימר הבינלאומי שחל ביום שלישי ה 21.0.04.