ציפורים בנפש

באדיבות מגזין "הורים וילדים"

האם כשיש לכם כאבים בשיניים, אתם קובעים תור לרופא השיניים שלכם?
האם כשיש תקלה במחשב, המערכת נופלת או כשמופיעים חלונות מפחידים על המסך, אתם קוראים למומחה מחשבים?
האם כשמתפוצץ צינור בחדר האמבטיה, אתם מרימים טלפון לשרברב?

אני מניחה שהשבתם בחיוב לשאלות האלה. אך למי אתם פונים כשאתם מרגישים קושי, בלבול, מצוקה או חוסר אונים הקשורים ליחסים שלכם עם ילדכם או להתנהגותם?
נודה על האמת: אנחנו לא רצים לפסיכולוג עם כל בעיה. נדמה לי שאנחנו מתקשרים בקלות לשרברב, לרופא השיניים או לטכנאי המחשבים, אבל לוקח לנו יותר זמן לפנות לייעוץ פסיכולוגי. חלק מזה נעוץ בעובדה שיש לטיפול הפסיכולוגי דימוי סטריאוטיפי בעייתי, לפיו עצם הפנייה מצביעה על "כישלוננו" כהורים.

כך קורה שכשיש לנו בעיה עם התנהגות אחד הילדים או הקשר שלנו איתם, רבים מעדיפים לפנות קודם כל לבני הזוג, לחברים. לפעמים אנחנו שואלים את הסבא והסבתא, לפעמים אנחנו מחפשים חומרים בספרים ומגזינים ובאתרי אינטרנט להורים.
בכל זאת, בשנים האחרונות יותר הורים פונים לטיפולים פסיכולוגיים ואחרים, ומגלים שהטיפול הפסיכולוגי הוא סוג של למידה על יחסים, על הצרכים של הילדים ושלנו ועל הקשר בין בני המשפחה. המרואיינים בכתבה שלפניכם מציעים לראות בייעוץ הפסיכולוגי כלי לתמיכה וגידול ילדים.

"רצוי שהורה יפנה לאיש מקצוע, כשהוא מרגיש שהכלים שעומדים לרשותו, אינם מספיקים לו", אומרת צאלה מיינרט, ראש המרכז להורות ומשפחה במכללת סמינר הקיבוצים.
"לאחר שההורה מיצה את הספרות הכתובה, רשת האינטרנט והפורומים השונים או שיחות עם אנשים קרובים והוא מרגיש מבולבל וחושש לילד - זה הזמן לפנות לייעוץ מקצועי".

מיינרט מאמינה שהורים מכירים את ילדיהם טוב יותר מכל אחד אחר, ועל כן ייטיבו לזהות שינויים מעוררי דאגה. "זה לא מוכרח להיות פסיכולוג", היא קובעת. "זו בהחלט יכולה להיות קבוצת הורים שמונחית על ידי איש מקצוע או מאבחן מקצועי, תלוי בבעיה".
אף אחד מאיתנו אינו ממהר להושיב את הילד על ספת הפסיכולוג. מצד שני, אנחנו לא רוצים להגיע כשכבר מאוחר מדי. איך יודעים מתי לפנות?
"צריך להבחין בין מספר דברים: ראשית, טיפול פסיכולוגי אינו מיועד רק לכיבוי שריפות. בכל שלב ניתן לעזור, ועדיף להגיע מוקדם ממאוחר. שנית, לא חייבות להיווצר בעיות כדי להגיע לייעוץ. כשילד נולד, לא נולדים אתו מיד ההורים. ויש תקופות אצל כל הורה שבהן הוא שואל את עצמו: 'האם אני הורה מספיק טוב/משמעותי?' 'האם אני יוצר ומצליח ליצור קשר עם הילד שלי?' או: 'איך אני מחזק את ההורות שלי?' גם כדי לענות על השאלות האלה אפשר וכדאי לפנות לאיש מקצוע. לא צריכים לחכות שתיווצר בעיה או דחיפות".

ואם בכל זאת מדובר בבעיות שעולות וקשה לנו לדעת אם זהו שלב התפתחותי או קושי, איך מסמנים את הגבול שבין "בואו ניתן לזה זמן", לבין "זה הרגע לקבל עזרה?"
"הגבול הוא עוצמת השינוי מהשגרה. אם יש דפוס התנהגות שהחמיר או שינוי שאי אפשר לתלות אותו במה שקורה בבית, במשפחה או בגן. כשהילד מסוגר מאוד, מכונס בעצמו ואינו משתף פעולה, כשההורה מרגיש לאחר שחיפש שלא מצא פתרון, או כאשר הוא חש באופן אינטואיטיבי במשהו שלא נותן לו מנוחה - זו סיבה לפנות לאיש מקצוע. יחד עם זאת, יש מצבים שבהם כדאי להיעזר בייעוץ, גם אם על פני השטח לא נראית בעיה גלויה לעין, כמו גירושין, שינוי אחר במבנה המשפחה, מצב של מתח, מחלה קשה או קשיים חברתיים חמורים בגן או בבית ספר. אפשר לפנות לייעוץ כדי לטפל בבעיה ואפשר לפנות גם ממקום של מניעה".

דרור גרין, מייסד ומנהל "קוגיטו, בית ספר לפסיכותרפיה" בזכרון יעקב, הוציא לאור ספר העוסק בטיפול הנפשי, וכותרתו: "טיפול נפשי, מדריך למשתמש" (הוצאת קוגיטו). הספר, כשמו, הוא מורה נבוכים ו"מדריך הישרדות למטופלים", כפי שנכתב עליו באחת הביקורות. הוא מציע אינפורמציה חשובה למי שעומד להתחיל בטיפול נפשי, למי שנמצא בעיצומו של טיפול, ולמי שרוצה ללמוד על מערכת היחסים שבין מטפל ומטופל, ועל הקשת הרחבה והמגוונת שמרכיבה היום את תחום הטיפול הנפשי בארץ. גרין אומר שהשיקולים אם ומתי לפנות לייעוץ, מעלים את שאלת האחריות ההורית על סדר היום. "הורים אחראים להתפתחות הפיזית של הילד, למתן מזון, לשמירה על היגיינה ובריאות וכן על ההתפתחות הנפשית של הילד. רובנו יודעים פחות על הנפש מאשר על הגוף. חשוב להבין שלחפש עזרה וייעוץ בתחום הנפש, אין פירושו להוריד מעל ההורים את האחריות מהתחום הזה, אלא להפך - לתת להם כלים טובים יותר".
גם גרין אומר שהורים צריכים קודם כל להקשיב לאינטואיציות שלהם ויחד עם זה, אם יש ספק, הם יכולים לגשת לאבחון פסיכולוגי שיוכל להצביע על אותם חלקים במעגל החיים של הילד, אשר דורשים התייחסות מיוחדת. אם ההורה מודאג מבעיות שקשורות בגמילה, הרטבה, שינה במיטה, חרדות וקשיי פרידה, הפרעות דיבור, קשיי למידה, התנהגות כפייתית, קשיים חברתיים או אלימות - כדאי לפנות לאבחון או לייעוץ עם איש מקצוע".
גרין מאמין שהבעיות שהילדים מציגים קשורות לא פעם להורים, בעיקר בגילאים צעירים. "אני מציע להורה לקחת על עצמו את האחריות. צריך להבין שהבעיה היא של ההורה, גם אם הילד הוא שמרטיב..."

"כשאתה נעשה להורה, אתה הופך להיות המטפל הנפשי של ילדך", טוען גרין. "בתחומים אחרים יש להורים 'כתובות' ברורות: הורה שמאמין ברפואה קונבנציונלית ילך לקבל אנטיביוטיקה לכאבי גרון. הורה דתי אולי יפנה לרב, והורה אלטרנטיבי יפנה להומיאופת. בתחום הנפש זה הרבה יותר מעורפל".
גרין סבור שיש להתייחס אל הטיפול והייעוץ הנפשי כרפואה מונעת: "כמו לצחצוח שיניים". לתפיסתו, "ייעוץ נפשי יוצר חוסן נפשי ותורם לקשר בין ההורה לילד. מה שהורים מגדירים פעמים רבות כ'קשיים' של ילדים בני שנתיים, חמש או שתים עשרה, הם לעתים קרובות קשיים שלהם עצמם, ולכן מי שזקוק להדרכה ולטיפול ברוב המקרים הם ההורים עצמם".

ומיינרט מרחיבה ומוסיפה: "יש הרבה גישות סביב נוכחות הילדים בטיפול. יש מטפלים שנפגשים רק עם ההורים. אחרים מבקשים להיפגש במקביל עם הילד וההורים או במשותף. אבל הנטייה הכללית היא לערב את ההורים, כמובן בהתאם לסיבה שבשלה הגיעו לטיפול. אני חושבת שאם ההורים לא יהיו שותפים להחלטות, הילד אינו יכול להיות מטופל. ההורים צריכים להיות בטוחים במי שבחרו. המטפל אינו מחליף אותם. תפקידו הוא להחזיר להם את הסמכות ולחבר בין מה שקורה בחדר הטיפול לבין מה שקורה בבית".

בשנים האחרונות הלך תחום הטיפול הנפשי והתפתח. היום קיימים סוגים שונים של מטפלים, והם נבדלים זה מזה בסוג ההכשרה, בתחומי הטיפול ובדרכי הטיפול. גרין: "יש הרבה סוגי מטפלים: פסיכולוגים משפחתיים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים חינוכיים ועוד. כולם עוסקים בנפש: יש מי שמטפל בדיבור, יש מי שמטפל באמצעות תרופות ויש מי שמטפל במאפיינים הגופניים של הקושי הנפשי. לכל אחד מהמטפלים יש הכשרה שונה ודרך טיפול אחרת, ולכן חשוב לברר מראש מה הכשרתו של איש המקצוע שאליו אתם פונים ומה הגישה הטיפולית שלו. הורה שחושב על טיפול לילדו, צריך למצוא מטפל שהוא מאמין לו ומבין את הגישה שלו ושיש לו אתו שפה משותפת. אם יש הבדלים מהותיים - לא יוכלו להיווצר יחסי אמון, תקשורת וקשר".

גרין מאמין ש"המקום הבטוח" שיוצר המטפל עם מטופליו, הקשר עם המטפל, יכולת התקשורת והאמון, חשובים יותר מגישה כזו או אחרת. "לא תמיד אנחנו יודעים להגיד מה 'עובד' בטיפול הנפשי. אבל אני חושב שכמו שיש משמעות והשפעה לקשר של הילד עם הוריו על עיצוב האישיות, כך גם משמעותי הקשר שנוצר עם המטפל. למעשה, הטיפול הנפשי משחזר את הקשר ההורי ביחסי המטופל והמטפל".
אולי דווקא דרך הדימוי הזה של הטיפול כקשר הורי, תוכל להסביר את ההבדלים בין הגישות הטיפוליות השונות?
"למשל, מטפל עם הכשרה פסיכואנליטית, הוא כמו ההורה שיודע ויכול לנתח רגשות והתנהגות. טיפול בגישה כזו דורש אמון מוחלט. מטפל בעל גישה הומניסטית דוגל בקשר שוויוני ויחסי חברות ששונים מקשר סמכותי. בטיפול ההומניסטי יש שוויון בין המטופל והמטפל. מטפל בגישה האקסיסטנציאלית יעסוק בהווה, בכאן ובעכשיו, וילווה את הילד מהמקום הזה. מטפל נרטיבי ישתף את המטופל בידע שלו, ידריך אותו ויקנה לו כלים לעצמאות מחשבתית, ומטפלים אינטגרטיביים ישלבו מספר גישות בטיפול.

"כל הגישות משחזרות את הקשר ההורי הראשוני. גם ההורה הטוב ביותר לא יכול להיות עבור הילד 24 שעות ביממה, ליצור מקום בטוח בעולם, ולתת תמיד ובכל מצב אווירה של תמיכה. כולם עושים כמיטב יכולתם ברמות שונות. הטיפול הנפשי עוזר 'לתקן' את המקומות החלשים".
גרין מציע, גם בספר ההדרכה למבוגרים, ללכת למספר מטפלים, לאחר שקראתם ולמדתם על הגישות הטיפוליות השונות. "אפשר לברר באגודות מקצועיות, לשאול חברים, לא להתקשר מיד עם המטפל הראשון שאליו פניתם. נכון, מדובר בתהליך ארוך ויקר. אבל אין פתרון קסמים. לגדל ילדים עולה כסף ודורש השקעה, ולכן כדאי להתחיל כבר כשהילד נולד. לא לחכות שיתעוררו בעיות. אפשר לפנות למטפל, להתחבר עם קבוצת הורים, להשתתף בפורומים ברשת, להיות מודעים לצד הנפשי כחלק משגרת החיים. לא מדובר בפתרונות מהירים וזולים".
לגרין חשוב להדגיש שבשונה מן הרפואה, בטיפול נפשי אי אפשר לקחת את הילד למומחה ולחשוב שהבעיה תחלוף מיד. "לפעמים זה לוקח שנה-שנתיים, לפעמים אין פתרון, אבל לומדים לחיות עם זה. צריך להיזהר מפתרונות פלא".
מעבר לפנייה לאנשי המקצוע השונים, כלומר למומחים בהפרעות דיבור, כשזו הבעיה, או לפסיכולוגים התפתחותיים, כשמדובר בבעיה התפתחותית, חשוב לשים לב לכל הדברים שחשובים להורה, כמו מין המטפל (גבר או אישה), שפתו (האם שפת האם אינה עברית), קרבתו לדת ועוד כהנה וכהנה משתנים שכדאי לכם לחשוב עליהם מראש על מנת שייווצר ביניכם קשר פורה לטיפול.
מיינרט סבורה שהורים יכולים קודם כל לנסות לעזור לעצמם באמצעות ספרים, פורומים מקוונים, והגורמים החינוכיים: גננת, סייעת. "בנוסף, חשוב לדעת שבכל רשות מקומית פועלת תחנה לייעוץ שמאוישת באנשי מקצוע, חלקם מתמחים, שיכולים להגיש עזרה והדרכה ולהפנות לגורמים מתאימים, ותפקידם לטפל במקרים שבאים מהמערכת. גם בבתי הספר ישנן יועצות חינוכיות, שיכולות להפנות אתכם למטפלים מומחים". בנוסף לאלה, מזכירה מיינרט, קיימים מגוון מטפלים אלטרנטיביים. "אם הגישה האלטרנטיבית עושה טוב להורים, אולי כדאי להתחיל בה ולראות אם יש שינוי או השפעה. ישנם גם מטפלים באמנויות שעובדים ישירות עם הילדים ועבודתם לא פעם מצליחה לשנות".

מיינרט מציעה לחבר בין הגורמים השונים שבאים במגע עם הילד, ורואה יתרונות בהתייעצות עם הגננת ובשיתוף פעולה בינה ובין השירות הפסיכולוגי או התחנה לטיפול במשפחה. "יחד עם זאת, יש הורים שיעדיפו למצוא מטפל באופן פרטי ולהם הייתי מציעה לברר ולקבל המלצות, ולשאול מראש את המטפל האם הוא מוסמך לטפל בילדים והאם הוא יכול לטפל במקרה הספציפי. כלומר, אם הפסיכולוג שאליו פניתם אינו מטפל בקשיי למידה או בהפרעות התנהגותיות, חשוב לדעת זאת ולבקש ממנו הפניה לעמית המתמחה בתחום".

ואם התחלנו טיפול ומאיזושהי סיבה לא נראה לנו יותר, האם אפשר להפסיק?
"אפשר. כהורים, מוטל עלינו לעשות את הטוב ביותר עבור הילדים, וחשוב שנשאל את עצמנו מה טוב לילד שלנו, אם אנחנו עושים עבורו מספיק כשבחרנו מטפל כזה או אחר. חשוב להפעיל שיקול דעת: לתת למטפל את הזמן שדרוש לו, לשאול אותו האם יש פרק זמן מסוים שבו אנחנו אמורים לראות או לחוש בשינוי. יחד עם זאת, חשוב לזכור שאין כאן תרופות פלא ומדובר על תהליך".

בלתי אפשרי להקיף את כל מגוון הבעיות או את מגוון המטפלים. ליקטנו מספר עצות מהמרואיינים בנוגע לשאלה למי לפנות בכל נושא:

להתייעצות בנוגע לילדים צעירים לפני גיל גן חובה, נפנה בדרך כלל לפסיכולוג התפתחותי ורק לאחר מכן, בהמלצתו, כדאי לפנות לאיש מקצוע אחר.

ילדים מגן חובה ובגיל בית הספר - ניתן להיעזר בשירות החינוכי בכל בעיה שקשורה לקשיי הסתגלות, פרידה, קשיים חברתיים או חינוכיים, קשיי למידה וכיוצא באלה.

לגבי ילדים שסובלים מחרדה או מהתנהגות אובססיבית והפרעות התנהגות קשות במיוחד - מומלץ להתייעץ עם פסיכולוגים קליניים.
כל פסיכולוג מומחה מורשה לעשות אבחון. בטרם האבחון, בררו מה התמחותו ומהי קבוצת הגיל שבה הוא עוסק.

החוק בישראל מתיר רק לפסיכולוגים קליניים לעסוק בטיפול בנפש. בחוץ לארץ המצב שונה, שם נלמדת פסיכותרפיה כמקצוע לימוד נפרד והלומדים מורשים לתת טיפל נפשי. גרין מסביר, שפסיכותרפיסטים ומטפלים באמנויות עוסקים למעשה באותם תחומים שבהם מתעסקים הפסיכולוגים הקליניים. "יש להם רקע מצומצם יותר בנוגע לגישות תיאורטיות, אבל בפועל לא ניתן לקבוע אם מטפל באמנות פחות טוב מפסיכולוג קליני. התוצאה קשורה בקשר שבין המטופל לילד ובמידת האמון שנוצרה".

גרין מסביר שהפסיכולוגים החינוכיים מורשים לבצע אבחונים ולהפנות את המטופלים לעמיתיהם בתחומים השונים.
תגובת משרד הבריאות: "מומלץ לבחון את הרישוי הפורמלי של המטפל, וכן להתעניין האם התמקצע בטיפול בילדים בדרך של השלמת הכשרה, השתלמויות וכו'. גם בעלי מקצוע אחרים עשויים להיות מתאימים ולתת מענה לבעיות ספציפיות. לגבי מתן טיפול פסיכותרפיסטי: החוק אינו קובע נחרצות באיזה שלב יכול הרופא להתחיל במתן טיפול פסיכותרפיסטי ללא הדרכה. הדבר נקבע במידה רבה וידועה בהתאם לכושרו של הרופא ולמדיניות הממונים עליו במוסד שבו הוא מועסק. מתמחים הנמצאים בעיצומם של לימודי תעודה בפסיכותרפיה או פסיכולוגיה קלינית, מורשים לעסוק באופן פרטי בפסיכותרפיה בכפוף להתייעצות/הדרכה של עמית מומחה. אדם שסיים לימודי פסיכותרפיה, אך לא סיים לימודי מומחה בפסיכיאטרייה, או לחלופין אינו פסיכולוג קליני מורשה, אין לו את המיומנות לעסוק בטיפול בפסיכותרפיה בנפגעי נפש".

יזהר גיל אור, מטפל באמנויות ב"ראשונים מדיקל סנטר", ראשון לציון, מסביר כי טיפול באמצעות אמנויות מתאים לכל אחד, ללא הבדל גיל או מין. גם לילדים שאין להם רקע או כשרון מיוחד באמנות. ילדים עם קשיים, כמו מופנמות יתר, קושי בהשתלבות בחברה, ילדים עם התנהגות של כעס, תסכול, קושי בקבלת גבולות, ילדים המתקשים בלימודים כתוצאה מדימוי עצמי נמוך, ילדים שנפגעו עקב מהלך גירושים קשה, יכולים לצאת נשכרים מאוד מדרך טיפול זו.

"טיפול באמנויות עושה שימוש באמצעים לא מילוליים. מהלך הטיפול כולל גם שיחה וגם שימוש בצבעים, פיסול בחימר ופלסטלינה, שימוש בתנועה ובכלי נגינה". הגישה הטיפולית באמצעות אמנויות חוזרת למעשה לשלב הפרה ורבלי, טרם היות המילים, בדיוק כמו בהתפתחות המילולית של תינוק. השימוש באמצעים לא מילוליים עוזר למטפל לגעת בעולם הפנימי של הילד, כשהמילים אינן מהוות עוד מחסום או מכשול", מסביר גל אור. "הטיפול מתאים בעיקר לילדים, כי הם מתחברים בקלות יחסית לאמצעים האלה, והם עדיין קרובים לשלב הטרום ורבלי".

איך בוחרים מטפל באמנויות?
"חלק מהמטפלים באמנויות רשומים כחברים בארגון המקצועי (י.ה.ט.). מטפלים באמנויות זכאים לתת טיפול נפשי רק בליווי והדרכה של פסיכולוג קליני, ורצוי לברר אם המטפל שבחרתם עובד בשיתוף פעולה עם פסיכולוג כזה. ישנם מטפלים המחזיקים בתעודה, וישנם מטפלים בעלי תואר אקדמי שלהם רשיון תעסוקה של משרד הבריאות והכרה במעמדם כמטפלים ממשרד החינוך. רצוי וכדאי לברר מהי ההכשרה של המטפל שבחרתם. בנוסף, חשוב שתיווצר ביניכם כימיה, וחשוב מאוד לשאול כל שאלה שעולה על דעתכם בטרם תבחרו במטפל".

משך הטיפול משתנה בין מטופל למטופל. יש מטפלים שיערבו את ההורים לאורך כל הטיפול ואחרים יסתפקו בדיווח ויעשו את עיקר העבודה עם הילד. "הקשר של הילד למטפל חשוב מאוד להצלחת הטיפול, ואם הילד לא רוצה לבוא לטיפול, כדאי לברר למה ולשקול את המשך הטיפול".

התשובה לשאלה זו היא כנראה אחד הסודות הכמוסים של המקצוע. מטפלים שאליהם פנינו טענו שאינם יכולים לדבר על עלויות, שכן הן משתנות ממטופל למטופל.
ובכל זאת, כמה אינדיקציות שאספנו:

1. טיפול דרך תחנה לבריאות המשפחה או דרך קופת חולים: יכול להיות זול באופן משמעותי ביחס לטיפול פרטי. חלק מקופות החולים מממנות עד 50 אחוז מעלות הטיפולים הראשונים אצל פסיכולוגים שנמצאים ברשימתם, כולם מוסמכים במקצועם. בטיפול דרך תחנה, אפשר להניח שתהיה בקרה מקצועית נוספת על המטפל, ושהוא זוכה להדרכה, אם כי לעתים תגיעו לפסיכולוג בראשית דרכו או למתמחה. העלויות ינועו בין 130 ל250- שקל לטיפול.

2. אבחון למידה/אבחון פסיכולוגי - אצל מאבחן מוסמך העלויות יכולות להיות גבוהות מאוד ולנוע בין 800 עד 1,500 שקל לאבחון, ולעתים אף יותר.

3. טיפול פרטי אצל פסיכולוג מומחה, בעל הכשרה קלינית/התפתחותית ותעודת מומחה - ינוע בין 250 ל500- שקל לפגישה של 50 דקות. יש משמעות גם לאזור שבו הפסיכולוג מטפל במרכז הארץ העלויות גבוהות יותר. בדרך כלל, הטיפול ארוך ונמשך מספר חודשים ואף שנים.

4. טיפול באמנויות, טיפולים אלטרנטיביים - תלוי מאוד במטפל, בהכשרתו, בביקוש אליו. מחירים דומים למחירי הטיפול אצל פסיכולוג, אך לעתים יהיו זולים יותר.

בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה קלינית