לבלוע את הגלולה המרה (אבל לדעת עליה יותר)

מאת: צוות הקליניקה של תמורות, המרכז לקידום רפואה משלימה

תרופה אנטי פסיכוטית ממשפחת הבוטירופנונים. מדכאת את מערכת העצבים המרכזית ברמה הסבקורטיקלית במוח האמצעי ובמערכת הרטיקולרית שבגזע המוח. חוסם רצפטורים קטכולאמינים. פעילות אנטי דופאמינרגית חזקה ופעילות אנטי כולינרגית מרכזית חלשה. בנוסף, פעילות נוגדת הקאות ע"י חסימת רצפטורים דופאמינרגים. חסימת רצפטורים אלפא אדרנרגים במערכת האוטונומית.

תופעות לוואי:
באופן כללי, תופעות חוץ פירמידליות בשכיחות גבוהה. פחות - סדאציה וירידה בלחץ דם ובחום גוף מאשר כלורפרומאזין.
תופעות פרקינסוניות: עייפות , חולשה, ריור, מבט קפוא, עווית צווארית, יציבה מעוותת.
הפרעות תנועה אחרות: חוסר מנוחה מוטורי (אקאטיזיה), עווית שרירית (דיסטוניה), תנועות בלתי רצוניות של אברי הפה (דיסקינזיה מאוחרת).
תופעות אנטיכולינרגיות: יובש בפה, עצירות, קשיים במתן שתן, טשטוש ראייה, הזעה מרובה.
אחר: הפרעות בשינה, חוסר מנוחה, החמרה בפסיכוזה, דיכאון, כאבי ראש, חוסר תאבון, בחילות הקאות, צרבת, אימפוטנציה, פריחות, טכיקרדיה, ירידה בלחץ דם, נשירת שיער, פוטופוביה, היפרגליקמיה, היפוגליקמיה, היפונטרמיה, שינויים בתפקודי כבד, צהבת, לויקוציטוזיס או לויקופניה, אנמיה, אגרנולוציטוזיס, Neuroleptic Malignant Syndrome.

מודל סיני:
על פניו נראה, כי ההאלידול מייבש ליחה של הלב, אולם באותה העת פוגע במערכות ייניות נוספות (בעיקר של הכבד) ויוצר דרך כך פגיעה בדם (חסר דם המתבטא בעצירות, יובש, פריחות, נשירת שיער, דיכאון וכו´) ויצירת רוח (המתבטאת ברעד, החמרה בפסיכוזה, עווית שרירית, התמרדות צ´י (פלישת הכבד לקיבה), עלייה בטמפרטורת גוף, והפרעות בשינה). בהתחשב בכך שרוב צמחי המרפא המטפלים בבעיות ליחה יוצרים רוח, ניתן להעריך שמודל זה צופה סבירות להחמרה בתופעות הלוואי מתרופת ההאלידול כאשר הנוטל אותה סובל מפוטנציאל חסר יין בכבד (או חסר דם או רוח), או סכיזופרניה מסוג של מיעוט ליחה. כמו כן, יש לקחת בחשבון שהתרופה עלולה לצור חום מדומה על רקע הפגיעה ביין, אך אין מספיק מידע על כך. מכל מקום, ההאלידול שייכת לקבוצת התרופות היוצרות יותר רוח מאשר פגיעה בדם.

התרופה שייכת למשפחת הפנותיאזינים. תרופה אנטי פסיכוטית נוגדת רצפטורים דופאמינרגים, רצפטורים אלפא אדרנרגים (התרחבות כלי דם וירידה בלחץ הדם ורפלקס טכיקרדיה), ורצפטורים לסרוטונין, היסטמין, ברדיקינין ומוסקרין. חוסמים את ה reuptake של מונואמינים בקצות העצבים ולכן, פעילות אדרנגרית. כמו כן, אפקט דמוי קינידין על הלב. חוסמים את מרכז ההקאה במוח, מעלים הפרשת פרולקטין ומורידים הפרשת וזופרסין ו ACTH .
אפקט אנטי כולינרגי סדאטיבי אקסטרה פירמידלי ונוגד הקאות.

תופעות לוואי:
סחרחורת, נמנום, יובש בפה, טשטוש ראיה, בחילות, הקאות, עצירות, גודש באף, כאב ראש, חוסר מנוחה, עצבנות, הפרעות בשינה, טיניטוס, ירידה בלחץ דם, בלבול, פוטופוביה, צבע שתן עלול להפוך ורוד אדום או חום, כל תופעות התנועה שפורטו בהאלידול, פרכוסים, שינויים בטמפרטורת הגוף, היפרגליקמיה והיפוגליקמיה, צהבת, הפאטיטיס חסימתי, אגרנולוציטוזיס, לויקופניה, תרומבוציטופניה, אנמיה אפלסטית, אאוזינופיליה, שינויים בגודל האישון, צרבת, חוסר תאבון, פריחות ודלקות על העור, שינויים באק"ג, שינויים בליבידו, הפרעות במחזור חודשי, הפרשת חלב, גינקומסטיה, עליה במשקל, הפרעות במתן שתן או בהזעה, פגיעה ברשתית העין, עכירות בקרנית או בעדשה, חרדה , היפומניה או דיכאון, החמרת פסיכוזה, התנהגות קטטונית, טכיקרדיה, עילפון, התכהות ופיגמנטציה של העור בעיקר בחשיפה לשמש, שיעור יתר.

מודל סיני:
הסימנים של הכלורפרומאזין דומים בעיקרם לאילו של ההאלידול. הדרג כאן, כנראה, יותר לכיוון של חום על רקע הפגיעה ביין ופחות על יצירת סימני רוח. על סמך מודל זה ניתן להניח שאנשים הסובלים מלכתחילה מבעיות חום יהיו יותר טולראנטים להאלידול ואילו אילו הסובלים מלכתחילה מבעיות רוח יהיו יותר טולרנטים ללארגקטיל. חשוב להבין שהתופעות משותפות בין שתי התרופות וששתי הקבוצות יסבלו מתופעות הלוואי (מה גם שרבים בעלי תסמונות מעורבות), אך המרוויחים העיקריים יהיו אילו שאינם סובלים משום בעיה מהנ´ל בכבד.
בהתייחס לחום המדומה שהתרופות יוצרות, יתכן שהמודל מסביר את העובדה שהסובלים ממחלות אפקטיביות המקבלים תרופות אנטי פסיכוטיות מגלים רגישות גבוהה במיוחד לתופעות הלוואי שלהן.

מנגנון הפעולה הנוגדת מניה אינו ידוע. הליתיום הוא קטיון (יון חיובי) חד ערכי, הפועל במנגנונים רבים ועל פני רצפטורים שונים בתא, משפיע על סינתזה ותפקוד של נוירורצפטורים כמו נוראדרנלין ודופאמין, שלהם חלק בפתוגנזה של מניה דפרסיה. גורם לשינויים בתאי האב של השורה המיאלואידית, מוריד את יכולת הריכוז של הכליה ומפריע להפרשת T3 - T4 אל הדם. משפיע על הסבילות לגלוקוז. גורם לשינויים באק´ג, בגלל סילוק אשלגן מתוך תאי שריר הלב וגורם לשלשול אוסמוטי, על ידי הפרעה לספיגה של מים וגלוקוז למעי, בעקבות החלפת יון הנתרן במעבר ברירית המעי.

תופעות לוואי:
בחילות, שלשולים, גזים, חוסר תאבון, רעד קל בידיים, צמא, השתנה מרובה, יובש בפה, כאב ראש, בלבול, עייפות וחולשת שרירים, סחרחורת, נמנום, כיבים ברגליים, גרד, פריחות, בצקות בגפיים, ריור, טעם מתכתי בפה, עששת בשיניים, היפרגליקמיה, היפותירואידיזם, היפרפרה תירואידיזם, ריגידיות, לויקוציטוזיס (בעיקר נויטרופיליה), עלייה בספירת אריתרוציטים וטסיות וירידה בספירת לימפוציטים, שינויים בגלי T בתרשים הלב, בשימוש ממושך נזק לכליה.
בהרעלה קלה: חוסר תאבון, חוסר קואורדינציה של שרירים, טשטוש ראיה, רעד גס, בלבול, שלשול, הקאות, דיבור לא ברור, אפטיה, עייפות.
בהרעלה חמורה: פרכוסים, היפררפלקסיה, הפרעות נפשיות, עלפון, הפרעות במתן שתן, הפרעות בקצב הלב וירידה בלחץ דם.

מודל סיני:
הליתיום הוא מלח, שכמו כל המלחים על פי הרפואה הסינית הוא מסלק ליחה, מוריד ומקרר. תבנית זו מתאימה למצבי חום ולחות סטגננטים, המשקפים בד´כ את תופעת המניה דיפרסיה. בהיותו מסלק ליחה, הוא משתן רב עוצמה ומוריד. הקור יכול להתאים לשלשול, גזים, פגיעה בכליות ואפטיה. יש לקחת בחשבון אפשרות שבמהלך סילוק הליחה אנו פוגעים גם בטחול ומחלישים אותו, דבר זה יכול לבוא לידי ביטוי בשלשולים, עייפות, ירידה ברמה החיסונית, חולשת שרירים ועוד.
במצבים קיצוניים של הרעלה, הליתיום מוביל לפגיעה ביין (בגלל האפקט המשתן שלו). במצב זה תתכן עליית יאנג מדומה, הבאה לידי ביטוי בהפרעות נפשיות, הפרעות בקצב לב, היפררפלקסיה ופרכוסים. אך יש לזכור, שכל הסימנים לעיל יכולים להתאים גם לאבחנות מבדלות נוספות.
על פי מודל זה, אדם הלוקח ליתיום צריך לקבל תמיכה ביין, בלי לאפשר ייצור ליחה ויש לשמור על הכליות שלו מפני התקררות.
מעניין לציין, שאמפיטמינים, שהם בד"כ יוצרי חום, נוגדים את השפעת הליתיום. נוגדי דלקת לא סטרואידלים גורמים לעלייה בריכוזי ליתיום. זה מתאפשר משום ששניהם מקררים ומשפיעים על הכליות. לעומתם האופיאטים, שהם מחממים בעיקרם, פעילותם נפגעת בשילוב עם הליתיום.

בואו לדבר על כך בפורום פסיכיאטריה
ובפורום רפואה משלימה