גן שלנו מה נחמד הוא (ומה הוא בכלל?)

באדיבות הורים וילדים

מתי בפעם האחרונה נכנסתם לגן ילדים ופגשתם ילד בן ארבע שיושב על שטיח וקורא לעצמו סיפור, או בת שלוש שמחשבת עם חברתה כמה הם 12 דובי צעצוע ועוד 8, או בת שנתיים וחצי שגוזרת לבדה במספריים של גדולים ומדביקה את התמונות ללא כל עזרה?
ב"גן עופרים" של בתיה גבריאלי, בחבצלת השרון, המראות הללו מתרחשים יום יום. הגן שפועל בשיטת מונטסורי נראה ממש כמו כיתה לומדת: מפות העולם ודגלי המדינות השונות תלויים על הקיר, שבלונות של אותיות האלף בית מונחות על מדף, 22 קופסאות קטנות שבתוך כל אחת יש אביזרים על פי האות המודבקת על המכסה, עשרות ספרים, לא רק בעברית, אבנים מסוגים שונים בפינת הגיאוגרפיה, ובכל פינה מוצב ספר עב כרס המשמש כמדריך העליון ללמידה נכונה באותה פינה. הילדים יושבים על כיסאות קטנים, שוכבים על שטיחים או עומדים סביב שולחן ועסוקים בפעילות מתמדת. והס מלהזכיר את המילה משחק: הם לא משחקים - הם לומדים.

"מפה הם יוצאים טייסים", אומרת גבריאלי בחצי צחוק.
הגן מחולק לפינות ובכל פינה, על מדפים נגישים לכל גובה, מוצבים בסדר מופתי אביזרים מעוררי התפעלות: בפינת החושים, בתוך קופסת עץ, מונחים לפי הסדר הנכון עשרות לוחות צבועים בכל סקלת הצבעים. בחלק של הכתומים אפשר לראות למשל לוחות בגוונים השונים של הכתום, הילדים צריכים לסדר אותם לפי צבעם העולה.
בפינה הבאה מוצבים שלושה גלובוסים. הראשון מבהיר לילדים מה ההבדל בין ים ליבשה, בשני - היבשות כבר מחולקות לפי צבעים. אפריקה למשל, בצבע ירוק ואמריקה באדום, ובשלישי כבר יש מדינות. אחרי כל אלה אפילו לא פקפקתי בעובדה שילדי גן עופרים יודעים איזה חיות מצויות באפריקה ואיזה אפשר למצוא רק באוסטרליה.
הילדים נראים עסוקים בלמידה מרבית שעות היום. הם עוברים מפינה לפינה, מורידים אביזר עץ או בוחנים על משקל מה כבד יותר, קשקשי דגים או נוצה. אנשי הצוות של הגן מתבוננים, מצטרפים לשולחן זה או אחר ומציעים הנחיות או עזרה.

נירה קיגלר סואן, יועצת לענייני הגיל הרך, מדריכה ומלווה מקצועית לגננות, מטפלות והורים, מגלה שמאחורי שיטת מונטסורי עומדת אישה פורצת דרך שהשפיעה על הגישות החינוכיות במאה השנים האחרונות. שיטת מונטסורי פותחה על ידי ד"ר מריה מונטסורי עבור ילדים בגיל הרך ואחר כך יושמה אצל ילדים בוגרים.
מונטסורי נולדה בשנת 1870 במחוז קטן באיטליה. בצעירותה גילתה עניין וכשרון במתמטיקה, והוריה עקרו לרומא על מנת שבתם תזכה ליתרונות החינוך שבעיר הגדולה. כשבגרה החליטה ללמוד רפואה, וכך הייתה הרופאה הראשונה באיטליה. במסגרת לימודי הרפואה עבדה מונטסורי עם חולי נפש ושם החלה לפתח את רעיונותיה החינוכיים.

ד"ר מונטסורי האמינה שהחינוך מתחיל עם הלידה וכי שש השנים הראשונות בחייו של כל ילד הן החשובות ביותר, הן מבחינת עיצוב האישיות והן מבחינה גופנית, שכלית ונפשית. הרעיון המרכזי בשיטתה הוא יצירת אווירה וסביבה שיגרו את הילד להתנסות וללמידה, ובהיותה אשת מדע, שמה דגש על הבנת משמעותם של מושגים מדעיים, כגון נפח, אורך, צבע, משקל ועוד.
החידוש בשיטתה היה ההכרה ביכולתם של ילדים רכים לקלוט מושגים שונים, גם מתמטיים, באופן חושי, במקביל להתייחסות להנאה של הילד מתהליך הלמידה. יחד עם זאת, הילד אינו צריך להרגיש עומס רב מדי בזמן הפעילות, ולכן המשחקים המיוחדים של השיטה מתמקדים בכל פעם בממד אחר.
לפי שיטת מונטסורי אין לכפות על הילד ללמוד, וגם אין בכך צורך. כאשר יוצרים למענו סביבה חינוכית ולימודית מעניינת, הילד יהיה חופשי להתפתח באופן טבעי. משום כך, אם הילד משתעמם ואינו מגיב באופן ספונטני לעבודה - אין זו אשמתו, אלא אשמת הדרך שבה הוצגו לו הדברים.

שיטת מונטסורי מציעה מערכת הגיונית ומעוצבת שמאפשרת לילדים להתפתח בקצב שלהם, תוך שימוש ביכולותיהם, תחת הדרכה של מנחה מיומנת ותוך שימוש באביזרים שתוכננו במיוחד לצורך יישום השיטה.
ד"ר מונטסורי ביססה את שיטתה על האבחנות וההבנות של הילד כפי שהוא, ולא כפי שהמבוגרים מדמים שהוא עשוי להיות או צריך להיות. בשיטה זו מאפשרים לילד ללמוד בצורה הטובה והקלה ביותר: על ידי עשיית הדברים בעצמו. השיטה גורסת כי ביסודו של דבר, כל ילד ניחן במוח שמאפשר לו לקלוט רשמים מהסביבה וללמוד אותם ללא מאמץ ובאופן לא מודע. למעשה, הילד מלמד את עצמו והגננת לא צריכה להפריע לתהליך, אלא להיות ב"היכון" למצב שבו הילד יזדקק להדרכה. לדעתה, הילד בוחר תמיד בפעילות שתענה על הצורך הפנימי שלו, ובמצב זה הוא שמח ומתלהב מכל למידה, משום שהוא עושה בדיוק מה שבחר בעצמו לעשות, ולא מה שמישהו אחר מחייב אותו לעשות. בהדרגה, עם התפתחות כישוריו, תיבנה אצלו תחושת עצמאות חזקה וביטחון עצמי.

לטענת חסידיה, שיטת מונטסורי בנויה על אהבת הלמידה הטבעית של הילד. בגן מונטסורי הילד לומד לעבוד בעצמו ועם אחרים, על פי בחירתו. הוא לומד לקיים את "כללי היסוד" של הגן, ולעתים קרובות הוא עשוי להזכיר לילדים אחרים לקיים אותם.
ד"ר מונטסורי בנתה תכנית חינוכית מפורטת בעלת שלושה מרכיבים עיקריים:
1. הסביבה החינוכית: כיצד להכין סביבה טבעית ותומכת לילד.
2. הילד: לצפות בילד באופן חופשי בסביבה מגרה ללמידה.
3. תפקיד המבוגר: להתאים את הסביבה לצרכיו המשתנים של הילד, כדי שיוכל לממש את הפוטנציאל שלו.

העיקרון הוא שהגננת מדריכה ומסייעת כאשר הילד זקוק לעזרה ומתבוננת בילדים כל העת בעבודתם. היא מאמינה בחשיבות הקשר של הגן עם הורי הילדים ומקפידה על קיום מפגשים עם ההורים.
ד"ר מונטיסורי הייתה הראשונה שהביאה לגן הילדים ריהוט מותאם להתפתחותם הפיזית וליכולתם המנטלית. האביזרים בגן מסודרים על מדפים נמוכים ונמצאים בהישג יד, הכיסאות קלים ומאפשרים את הרמתם בצורה קלה ושקטה. לכל חפץ ישנו מקום קבוע, דבר הנועד להקל על הילד.
מתוך הבנה כי החוש האסתטי של הילד מתפתח בשנים ראשונות אלה, הושם דגש מיוחד על חשיבות היופי בגן הילדים. עזרי הלימוד עשויים מעץ, נשמרים היטב ומסודרים יפה על המדפים. תמונות אמנות יפות תלויות על הקירות והאביזרים צבועים בצבעים בהירים ומושכים את העין. לכל דבר בגן יש שימוש מוגדר, ואין פריט שהילד אינו יכול לראות או למשש, שכן זו הדרך שבה הוא לומד.
בגן מונטסורי של גבריאלי ישנם 25 ילדים בגילאי 6-3, ובנוסף גננת ומטפלות. בקבוצה כזו לומדים הילדים בהכרח להסתדר ולתקשר זה עם זה, לכבד זכויות של ילדים אחרים ולהתחלק באביזרי מונטסורי, שמהם יש סט אחד בלבד מכל סוג.

גבריאלי מספרת על התאמה של כמעט מאה אחוזים לכל ילד שהגיע אליה לגן, אולם מסתייגת ואומרת שאמנם השיטה מתאימה לכל הילדים, אבל לא לכל ההורים. "אין ספק שהורה אשר שולח את ילדו לגן בשיטת מונטסורי, חייב להאמין שלמידה, גם ובעיקר בגילאים הצעירים, היא חשובה והכרחית אפילו יותר ממשחק".
נירה קיגלר סואן מציעה להבחין ביתרונות נוספים של השיטה: "מבחינתי, השיטה מלמדת את הילד לפתח יכולת של מה שקרוי "עזרה עצמית". כלומר, מגיל צעיר הילד לומד להיות עצמאי בתחומים שונים. למשל, בתחום מיומנויות לחיים - הוא לומד לשרוך לבדו את שרוכי הנעליים, לכפתר את חולצתו, למזוג לבדו לכוס. גם בתחום הלמידה הפורמלית הילד הופך להיות 'לומד עצמאי'. כל הציוד, האביזרים והכלים מונחים בפני הילדים כדי לאפשר להם להיות עצמאים.
"שיטת מונטסורי מדגישה את תחום ההתפתחות הקוגניטיבי. הילדים לומדים קרוא וכתוב, לומדים לבצע פעילויות חשבון, חיבור וחיסור, ומגיעים מוכנים יותר לכיתה א' מבחינת הבשלות הקוגניטיבית", אומרת קיגלר סואן.

ומה בנוגע לחשיבות של המשחק, פיתוח הדמיון? איך זה מתבטא בשיטה?
"המשחק לשם משחק מתאפשר בחצר הגן", אומרת גבריאלי. "הילדים מזמינים זה את זה ללמוד ביחד סביב שולחן או על השטיח האישי של כל אחד. חשוב לזכור שרוב הכלים של השיטה מעודדים משחק אישי, שכן היא מעודדת את העצמת הילד כפרט ופחות מתייחסת לקבוצה. אולם חשוב לזכור כי בתוך הגן לא מתקיים למעשה משחק לשם משחק, מתוך מחשבה שמשחק כזה מרחיק את הילדים ממה שהם אמורים לרכוש, ואלה הן מיומנויות לחיים. בשיטת מונטסורי גם פיתוח הדמיון מתייחס לתחום הקוגניטיבי בלבד. כלומר, השיטה אמנם מדברת על פיתוח דמיון, אבל על מנת לפתח את התחום הקוגניטיבי, למשל באמצעות פעולות חשבון".

יש ילדים שילכו לאיבוד בגן מונטסורי?
גבריאלי: "הילד לא בוחר את הגן שאליו ילך, אלא הוריו, ולכן השיטה לא מתאימה להורים שלדעתם למידה בגיל הרך אינה הכרחית, או שאין להעניק לה תשומת לב גדולה יותר מאשר לתחומי התפתחות אחרים".

ברחבי הארץ פזורים גנים שונים שמגדירים עצמם כגנים הפועלים על פי שיטתה של ד"ר מריה מונטסורי, חלקם נהנים מזוהר התואר, אולם אינם מיישמים את השיטה הלכה למעשה.
כדי לעזור לכם לבדוק האם הגן בו אתם מבקרים פועל באמת על פי שיטת מונטסורי, מעלה נירה קיגלר סואן עשר נקודות שחייבות להיות בגן:

1. חדר גדול ומרווח כדי שיאפשר תנועה במרחב.
2. משחקים מונחים על מדפים נמוכים שיאפשרו לילדים לגשת אליהם באופן עצמאי.
3. פינות הכרחיות: פינת אביזרי מתמטיקה, אביזרי לימוד טבע, אביזרי לימוד גיאוגרפיה, פינה העוסקת במיומנות שפה - קריאה וכתיבה, פינה העוסקת ברכישת מיומנויות לחיים ופינת החושים.
4. סביבה אסתטית מותאמת לגובה הילדים ומכילה מגוון רחבים של אביזרים המתאימים לתחומי העניין וההתפתחות של הילדים והם בעלי תכונות מיוחדות, כגון: בעלי רמות קושי שונות, מבודדים תכונת אופי אחת ועוד.
5. אביזרים השייכים לשיטה ואחרים הבנויים כך שהם מאפשרים לילד בדיקה וחקירה עצמית.
6. גן רב גילי, גדולים וקטנים יחד.
7. הגננת צופה בילדים בעת פעילותם.
8. לפחות גננת אחת בעלת הכשרה פורמלית, שמתבצעת היום רק באירופה או בארצות הברית.
9. חוקים וכללים ברורים. לדוגמה: לאחר סיום הפעילות והלמידה עם האביזר מחזירים אותו למקום.
10. כל פינות הגן פתוחות באופן חופשי ומאפשרות לילד לפעול בהתאם לנטייתו ורצונותיו.

בואו לדבר על כך בפורום רפואת ילדים