ריטלין - סם הדיסלקטים

עשרות מאמרים וכתבות התפרסמו בשנים האחרונות ודנו בנושא הריטלין הניתן לילדים ונוער הסובלים מהפרעות קשב וריכוז. מאמר סתר מאמר וכתבה חלקה על כתבה והריטלין הפך לאחת התרופות היותר שנויות במחלוקת. נוירולוגיים טענו אחת ופסיכיאטרים טענו שנית, המורים לחצו על ההדק וההורים נותרו עם אינסוף אינפורמציה לוקה בחסר ומלאת אינטרסים, החל באלו של מערכת החינוך ועד לאלו של חברות התרופות וייצוגם בשוק.
בתור סטודנטית דיסלקטית בעלת הפרעת קשב קשה אשר התנסתה במשך שנים בלקיחת התרופה, אולי אוכל לשפוך מעט אור אשר יגיע מזווית טיפה שונה, הן על התרופה עצמה אשר עצם שניותה נובע מאי הידיעה המוחלט לגביה, דבר אשר יכול להוביל לסכלות שונות של השערת השערות, שכן כל מאמר, כל נוירולוג וכל פסיכיאטר נתנו לכם את דעתם האישית, שהסיקו מתוך האינפורמציה המוגבלת שמחקרים העלו על התרופה הזו אשר משפיעה ישירות על מערכת העצבים המרכזית ועל מרכזים במוח, שעל אלו קצה הוויכוח, אין אנו יודעים היום גם לא כמחצית אודותיהם.
אז לא אלאה אתכם גם אני בהשערת השערות, אלא בסקירה קצרה על הממצאים האובייקטיבים שהתפרסמו על הרטלין, ואיתם אנסה לבנות משוואה חדשה, עם משתנים מעט יותר חפים מאינטרסים.
הסיבה העיקרית להעזתי לכתוב מאמר על רטלין כשאינני פסיכיאטרית מהוללת או נוירולוגית נלהבת, היא שהרבה מאוד מהתרופה הזו, הרבה מאוד מהאמת אודותייה יודעים רק הילדים הללו שלוקחים אותה בוקר בוקר, והם עקב גילם הצעיר יכולים רק להניד בראשם ולומר לכם אם היה להם היום כיף יותר בביה"ס, אם הצליחו לשבת יפה בכיתה ואם הצליחו לעקוב אחר דברי המורה.....

בנשימה אחת ארוכה וקשה מאוד אומר לכם אני שלוקחת את התרופה כבר שנים, שיש עוד, ילד שלוקח רטלין חווה תחושות פיזיות ורגשיות מורכבות מכדי שיוכל להסבירן, אלו לא תחושות נהירות כמו כאב ראש או כאב בטן, אלא השפעותיו הכימיות של הכדור שגם מבוגרים מתקשים לעיתים להסבירן. באותה נשימה אומר לכם שלא, לעצמי לא מצאתי פתרון אחר ואחד הקונפליקטים המרכזיים בלימודיי הגבוהים הוא האם לקחת היום את הכדור או להניח לנפשי. אז שוב, אני לא מציעה פתרון, קטונתי. וגם לא מתימרת להפוך חלק מהוויכוח כשכל אחד מהצדדים מניח טיעונים לוקים במידע, לטעמי ישנה חולייה נוספת בסוגיית הרטלין שחסרה מאוד להשלמת הקונפליקט. אז הנה, קחו לכם תקציר מהול בנוירולוגיה, ביוכימיה, הרבה מאוד תסכול ומעט מהאור בקצה המנהרה ..... רטלין

הרטלין משתייך לקטגוריית סמי האמפטאמין סמים מעוררים אשר ממריצים את מערכת העצבים ומגבירים פעילות שכלית ואת טווח הקשב וההתמקדות. השפעת התרופה על ילדים ומבוגרים בעלי הפרעת קשב מתבטאת בעצם בדחיפתם מבחינה פיזיולוגית לעבר המתחם הנורמאלי של ההתנהגות. התרופה גוררת עימה קשת רחבה של תופעות לוואי כגון ירידה בתאבון, קשיי שינה וכאבי ראש. במינונים נמוכים ולטווח קצר הערנות אמנם גוברת, אך איתה גם קצב הנשימה וקצב פעימות הלב, האישונים מתרחבים התאבון פוחת ויובש בפה הוא תופעה מוכרת. כאשר השפעות אלו שוככות עלולים להופיע דכדוך ובלבול. ראוי לציין שהרטלין מקצין תכונות אישיות וריגשיות ועלול להוביל לאי יציבות ריגשית.
לקיחת הכדור במינונים נמוכים ( 5 מ"ג ואף 2.5 מ"ג ) על בטן מלאה מפחיתה את תופעות הלוואי באופן משמעותי.
החשש העיקרי ששנוי במחלוקת היא מנת ההתמכרות לתרופה. ידוע שמשפחת האמפיטאמנים הינה ממכרת עד מאוד.

( קוקאין ) והאמפיטאמין הינו המרכיב הפעיל ברטלין. לפני יציאת הרטלין לשוק היה שימוש ב"ניטן" להפרעות קשב, המרכיב הפעיל בניטן לא עורר הדי מחלוקת עזים אך השימוש בו פחת עקב סיכון הכבד למשתמשים לטווח ארוך.
כדי להבין את השפעת הרטלין וכן את השלכותייו יש להבין תחילה את הפרעת הקשב. ילדים ומבוגרים הסובלים מבעיית קשב מתקשים מאוד להתמקד בפעולה אחת למשך זמן, דעתם מוסחת בקלות והם ערים ורגישים לכל תנועה או צליל רקע. הם מתקשים להתחיל ולסיים פעולות ואף משחקים ותיפקודם בביה"ס לוקה בחסר כאשר אינם מסוגלים לעקוב אחר המורה ואחר החומר הנלמד. דעתם מוסחת בקלות מכל רעש והם קלים להשתעמם ולאבד ענין.
תהליך הלמידה אצל ילדים ומבוגרים בעלי הפרעת קשב וריכוז מאופיין בבלקאאוטים אשר קוטעים את רצף המחשבה הישר,אם במהלך פתירת תרגיל בחשבון או במהלך קריאת פסקה אשר אפילו המשפט הראשון בה אינו ברור והם ישובו ויקראו אותו מספר פעמים עד שייקלט.
רוב הילדים אשר מאובחנים כבעלי הפרעת קשב מאובחנים גם כליקויי למידה או כדיסלקטים. יש להבין שכל עוד ישנן בעיות קשב וריכוז קשה מאוד להתמודד עם דיסלקציה. על מנת להתמודד עם דיסלקציה יש לפני הכל לעבד את היכולת להתרכז ולהתמיד, יש לעקוב אחר קו מחשבה ישר ללא מקטעים אשר מוביל למחשבה מאומצת ולפתרון. אלו יותר מכל חסרים לילדים אשר מתמודדים עם חוסר ריכוז.

כאשר ילד יושב בכיתה ואינו מצליח לעקוב אחר דברי המורה או אחר קצב ההכתבה הוא ייעשה מתוסכל וכאשר יגיע לסף הבלבול הוא יכנס לדיסאוריינטציה אשר כולנו חווים כאשר ההכרה המומה מגירוי מחשבתי והמידע שהמוח מקבל הוא מידע סותר. דיסאוריינטציה היא בעצם תפיסה מעוותת של החושים, יש לה השפעות פיזיות של סחרחורת ובחילה, באותו הזמן דופמין יאיץ ריכוזו בסינפסות וישפיע על השעון הפנימי למהר, בתגובה כמובן הזמן האמיתי ייראה מאוד איטי. לכל דקה של הזמן בכיתה התלמיד צריך לעבור שלוש דקות בניסיון להתרכז או לשבת בשקט.
כאשר ילד עם הפרעות קשב ודיסלקציה לוקח רטלין הלחץ והחרדה מהלימודים ומהקשיים פוחתים, ומכיוון שהוא סוף סוף מרוכז ורגוע ושקט הוא יוכל להתפנות להתמודד עם קצב הכיתה ועם בעיות הלמידה. השינויים הרגשיים שהרטלין גורם הם הם מוקד ההתמכרות לטעמי, אם וכאשר היא אכן ישנה.

ההגדרות והגורמים להפרעות קשב נעוצות בגורמים שונים, חלקם נוירולוגיים, חלקם ריגשיים וחלקם תזונתיים. רבות נטען שהמקור הראשוני להפרעת קשב הוא דווקא פיזיולוגי, ולעיתים ניתן לראות שהבעיה כמו צמחה והתפתחה מבעיות אחרות שהיו לילד כגון לחצים שונים ובעיות רגשיות שהפכו אותו בלתי פנוי ללמידה. כבר בשנת 1988 השמיע כתב העת של האיגוד הרפואי האמריקני אזהרה חמורה לאבחון מגביל וזהיר יותר בקביעת תסמונות הקשב והתנהגות. מאמר המערכת העלה תהייה אם הטפול ברטלין לתסמונות אלו " אינו מייצג גישה פשטנית ומיושנת המתייחסת לכל בעיות ההתנהגות וכל בעיות ביה"ס כעשויות מקשה אחת ".

מבחינה נוירולוגית ניתן לאבחן הפרעת קשב בבדיקת EEG פשוטה. אך לעיתים קרובות ילדים שמאובחנים כבעלי הפרעות קשב למעשה סובלים מסימפטומים של הפרעות ריכוז לבעיות כגון היפוגלוקומיה, אלרגיות, רגישויות לחומרים כימיים ביתיים וחסכים תזונתיים. מחקרים שנערכו לגבי הקשרים בין צרכים תזונתיים להתנהגות הראו בבירור שמחסור בוויטמין תיאמין עלול לפגוע בתפקוד מערכת העצבים האוטומנית ולגרום בין היתר לקשיי ריכוז. לפיכך חשוב להבהיר שלא כל הפרעות הקשב הינן נוירולוגיות ולעיתים קרובות נדרשת סובלנות והתמדה בגילוי מקור הבעיה.
ישנם גורמים שונים לקשיי קשב וריכוז, ואין טיפול אחד לקשיים המציקים האלו וודאי שאין תרופת פלאים כמו הרטלין שתנצח את הבעיה. לכן לפני כל יש לדאוג לאבחון נכון ומדוייק ומקיף.

ישנן שיטות שונות לעבודה עם הילד, אמנם כל השיטות הללו אינן קסם מהיר שימהר לעבוד על הילד, אך לטווח מעט יותר רחוק ולאחר השקעת עבודה הן ישנו משהו עמוק בהבנה של הילד וילמדו אותו כיצד לגשת למוחו וכיצד להגיע לפתרון. השיטות היום מגוונות והמגוון אינו אמור לעצור בעדכם מלנסות, כל ילד יתחבר יותר לשיטה אחרת, החל מטיפולים ממחושבים כגון ביו פידבק ועד לקינגסיולוגיה ושיטת אלבאום. כל השיטות הללו באות ללמד את המוח דרכים נוספות להגיע ללמידה, לחשיבה ישירה ולפתח את המרכזים היותר חלשים במוח.
ילדים ונוער בעל הפרעות קשב, התנהגות ודיסלקציה סובלים במילא בדרך כלל מחוסר בטחון, חוששים ממאמץ מחשבתי ומעימות עם חומר הלימוד ופורום הכיתה. הם יודעים עד כמה הם מתקשים בביצוע פעולות פשוטות וחשים עצמם נגררים מאחור. עם הרטלין כל פער באם ישנו, ביצועי מילולי או רגשי מצטמצם בדקות. הרטלין מרפה את הגוף והילד חש עצמו נינוח ורגוע, מבטו יפסיק לנדוד ויתרכז במורה ולפתע לא יהיו עוד חורים שחורים בהבנה. החשיבה תהפוך לרצף ישר ובלתי מקוטע ללא הפרעות. הוא ימצא עצמו מסוגל לשבת יום שלם בכיתה, להבין את חומר הלימוד ולהדביק את קצה הכיתה.
לקיחת רטלין מאפשרת מאבק בחזית אחת פחות. התרופה מאפשרת לילד להדביק קו ויכולה למנוע תחושות מתמשכות של חשש מהתמודדות שיגרתית עם כל פעולה שדורשת התמדה וריכוז.

מאמרים שדנו במבוגרים בעלי הפרעת קשב הציגו הפרעה נוירולוגית בעלת השלכות קשות מדי שרבים אינם באמת מודעים אליה. מבוגרים אלו ממשיכים לסבול מקשיי ריכוז וכבר סיגלו לעצמם הערכה עצמית נסחבת ובעיות הסתגלות למערכות עבודה ולימודים. הם יתקשו להתחיל עבודות חדשות ולהתמיד בהן וישנה להם התחושה המתמשכת של חוסר שקט וקיבוע דברים בחייהם. מבוגרים רבים אף נמנעים מלגשת להצגות ולסרטים, ממשיכים לסבול מקשיי שינה ומתקשים באירגון כספים וזמן.
הרטלין מהווה פתרון מהיר שיגרום לשינוי קיצוני ובדיעבד ישקיט את כל הצדדים. המחיר באם ישנו עדין שנוי במחלוקת, אך אם יש דבר אחד שקשה מאוד לחלוק עליו הוא שהרטלין הינו סם. סם בעל מחיר גבוה בשוק הסמים בארץ וניתן לומר בבטחון שאף שהתופעה אינה כה מתוקשרת, אחוז המשתמשים בו בצורה לא חוקית לא נופל בהרבה מאחוז המשתמשים בו חוקית.
כל סם שנכנס למערכת העצבים גורם למערכת להגיב אליו, רוב הסמים משפיעים על נוירוטרנסימטרים או על הרצפטורים שלהם באופן ישיר או עקיף וגורמים לשינויים בריכוזי החומרים הכימיים באזורי הסינפסות. לרוב הסמים יש את ההשפעות הייחודיות לחומר הפעיל בינהם. לרטלין ישנם השפעות כה רבות ורבגוניות על המשתמשים עד שלעיתים נראה כמו הוא בעצמו מגיב כלפי ההוייה הרגעית של מערכת העצבים. הוא יכול להוביל לתחושת רוגע כמו לתחושת אי שקט ומתח. הוא מוביל לעליה במצב רוח ובפעם אחרת לדכאון קשה, הוא יכול לגרום לשאננות ובטחון וברגע אחר לחרדות משונות. אפילו אם המשתמש ימצא את המינון המתאים ( אם קיים כזה דבר עקב התפתחות סיבולת מהירה ) הוא לא יוכל לדעת בוודאות השפעת הסם בכל פעם מחדש.
כשאני קוראת לרטלין סם, וודאי ימהרו רבים לחלוק עלי. הרי תרופה באישור משרד הבריאות אשר נמצאת בסל התרופות וניתנת לילדים קטנים וודאי שאינה בקטגוריית הסמים אפילו אם כותרת המרשם הינה "נרקוטייה". אבל הטרנספורמציה של הרטלין מתרופה לסם הינה כה פשוטה, כה נזילה עד שכל מה שצריך לעשות הוא לקחת כדור קטן מהחבילה התכולה שההורים קונים בבית המרקחת בעבור שתיים עשרה שקלים, לרסק כדור ולהופכו לאבקה ולעשות עימו כל העולה על רוחכם. אין כאן אפילו צורך בשינויים כימיים פשוטים, להסניף רטלין ולהריצו הישר אל המוח יגרום למשתמש את אותם השפעות של הקוקאין, את אותם השפעות של האמפיטאמינים הכה מסוכנים. על אותו משקל יש המשתמשים ברטלין כמומס ומזריקים אותו, פעולה שיכולה לגרום למוות בקלות כמעט בלתי נתפסת.
כך שאם אכלוסיית הנרקומנים בארץ ובארה"ב הכשירה את הרטלין כסם אהוב ומספק, שמחירו לא נופל מגרם קוקאין, אז כמה שנמהר להעמיד את ההחלטה של נגישות תרופה כה מסוכנת לילדים ונוער, כך יוטב. על ידי שינוי מינון ואופן לקיחה הרטלין יכול להוביל את המשתמשים מקטגורייה אחת לקטגורייה שונה עד מאוד.

ראוי לטעמי לציין שאכלוסיית הסיכון המדוברת הינה כל אותו נוער בעל הפרעות למידה וקשב, אשר מוגדר כבעל אינטלגנציה ממוצעת עד גבוהה במיוחד, וכאשר מדובר באוכלוסייה צעירה מאוד, נבונה מאוד ולעיתים קרובות מדי גם מיואשת ופגועה מאוד, נבין כמה דק הקו שנוער זה צריך לחצות על להבין שהתרופה שבידיו היא כסף מהיר וסמים קלים. לצערי מידע זה נשמר באגודות טיפול בסמים שבהחלט מודעים לסיכון אך מסיבות השמורות עימם בוחרים לא להפוך את השימוש ברטלין כסם לנושא מדובר. (יחלקו עליהם כמובן יושבי הברזלים בתיכונים ).
אני מניחה שאם הרטלין היה משמש בעיקר מבוגרים לא הייתה שום ביקורת על השימוש או על הנגישות כמו תרופות נרקוטיות רבות שמשמשות מבוגרים. אך העובדה שמדובר כאן על ילדים ונוער הופכת את השימוש ברטלין לשנוי במחלוקת הן רפואית והן מוסרית. העובדה שיש סחר בתיכונים ובאוניברסטאות ברטלין נעלם משום מה מעיניי הציבור ומעיניי החוק, אך אל להורים להתעלם מסוגייה זו במיוחד אצל בני נוער הנוטלים רטלין בוקר בוקר.
אעלה עוד סוגייה בהקשר לרטלין ונוער דיסלקטי ובעל הפרעות קשב, לעיתים קרובות מתפתח כדור שלג של האכזבות והכשלונות שנוער זה סופג ממערכת החינוך, וישנה הקצנה של ההשלכות עד שהדיסלקציה הופכת לתסמונת ריגשית עקב החוויות הכה שליליות שצוברים ילדים אלו מהמערכת. ילדים אלו נרתעים משעורי בית, נרתעים מלהיכנס לשעורים ואף מללכת לביה"ס. הם יפתחו פחד ממאמץ מחשבתי עד שיוותרו על ניסיון החשיבה המעייף וילמדו לעשות הכל מהדלת האחורית. ההכרה של נוער דיסלקטי עם הרטלין תתן לו טעימה להבין לאן המוח שלו יכול להגיע. הוא יחווה בפעם הראשונה חוויות חיוביות והצלחה בפעולות אלמנטריות כמו ריכוז והקשבה ואלו כמובן יעלו את הכושר הביצועי שלו פלאים. מבחינות רבות הרטלין נותן לילדים אלו להבין בפעם הראשונה שגם הם יכולים ללמוד, שהישיבה בכיתה אינה חייבת להיות מאיימת ומייגעת, ויותר מזה, הרטלין יכיר לו את יתרונותיו השכליים. ועל כן ההתמכרות הינה ברובה פסיכולוגית כיוון שההבדל בין הערנות השיכלית עם ובלי רטלין הינה משמעותית עד מאוד. איבחונים דידקטיים של ילד דיסלקטי בעל הפרעות קשב אשר לקח רטלין ביום האיבחון יהיו שונים מאיבחונים שאותו הילד יעשה בלי רטלין.
הרטלין יכול לעייף ולהשליך תופעות לוואי קשות, אך הוא תמיד יעורר את אותם הדברים שילדים אלו מצפים להם בכליון עיניים, בטחון עצמי, יכולת ביצועית גבוהה יותר והבנה חדה יותר של הדברים. לטעמי ההתמכרות לאלו כשהם פעילים וערים היא היא ההתמכרות האמיתית. מי לא יתמכר לדבר שגורם לו לנצל את הפוטציאל הטבעי שלו אותו הוא אינו מצליח לנצל לבד ?
אלו הם הצדדים היפים של הרטלין, אפשר לראות אותו כעושה חסד ונפלאות, אך יש להיות ערים להשלכותיו, ויש לדאוג לאיבחון מקיף ומדויק. לא כל ילד חולמני שאינו מרוכז הוא בעל הפרעת קשב ולא כל הפרעת קשב צריכה להיות מטופלת על ידי רטלין אם בכלל.
הורים מורים וילדים שנתקלים בבעיות קשב, התנהגות או דיסלקציה, נתקפים בצורך להילחם בתסמונות אלו והביס אותן ויהי מה. לטעמי יש להביס רק את הבורות האופפת נושאים אלו. עם הידע הנכון, ההכוונה וההכרה יבינו כולם שכל ילד עומד בפני עצמו, ויש לו דרך משלו לקלוט וליישם, ויש לכוון אותו לפתח מודעות לגבי מוחו ויכולתיו, ולברך את השוני באשר הוא.
על כל תרופת פלאים יש מחיר שצריך לשלם, כמה חבל שאת המחיר הזה משלמים הילדים כיוון שלמבוגרים חסרה ההכרה, ולעיתים גם הסובלנות ואורך הרוח לבעיות הללו, שנכון, הינן טורדניות ומציקות.... אך הן בעצם קשר שניתן לפרום בעדינות ובסבלנות. על בתי הספר חובה להיות סביבה יותר תומכת מבינה, הכיתה אמורה להיות חממה לגירויים מחשבתיים שגם ילד שמתקשה להתרכז ישבה בקסמי העניין, הצבעים והעזרים החזותיים שהמורים אמורים להשתמש בהם כדי לעורר את מוחות התלמידים.
המוח הינו מפת דרכים סבוכה ביותר, עצמאית ביותר, רק בעזרת הדרכים המאתגרות ביותר, העזרים המגרים ביותר נצליח לגרום למוח לבצע שכלתנות, שהיא הינה מכלול הפעולות שהמוח יכול לבצע.
את ההחלטה האם לתת לילד רטלין יש להשאיר בידי נוירולגיים ורופאי משפחה שאמורים לבדוק היטב האם ההפרעה היא הפרעת קשב או רק סימפטום לבעיה אחרת. אך יש לדאוג להעביר את מלוא האינפורמציה, הרטלין הינו כדור רבגוני והפרעות קשב הינן מורכבות ומסועפות בפני עצמן וקשורות לגורמים שונים, לכן חשוב להגיע לאבחנה המדויקת לגבי הילד.
לטעמי אין לטרוח להתאים את הילד למסגרת שאינה תואמת ואינה סובלנית כלפיו, אך יש לטרוח לגרום לילד לחוש בנוח עם עצמו ולתת בידיו את הכלים להבין את עצמו ואת הכלים לפרום לאט לאט את הקשר, כיוון שלעיתים כה קרובות אנו משטיחים משמעויות, אך היכולת להתרכז, להקשיב, לעבד ולחשוב ישר ולהגיע לפתרון, היא בין היכולות האלמנטריות ביותר, החשובות ביותר להערכה עצמית מתוקנת, ולאומדן נכון של מה שסביבנו.
למוח יש היכולת המופלאה לחקות דרכים, הטיפול הנכון בבעיות קשב הוא הטיפול אשר יוכיח לילד שגם הוא יכול, ויפתח בפניו דרך מוארת לחשיבה קלה, זורמת, אשר תוביל אותו להבנה או פיתרון ותעורר בו ובמוחו את המשוב החיובי לעוד, עוד הקשבה, עוד הבנה.....
אני מאמינה שלאחר כמה שנים טובות של פיתוח תרופות נרקוטיות ובכלל חקר המוח נבין שרוב התרופות שאנו משתמשים בהן היום עונות על ההגדרה של טיפול ברברי ואגרסיבי למרכזים הנוירולגיים הכי מעודנים וסבוכים שבנו. וכל עוד אין בידינו את המפתח המדויק אל לנו להשתמש בכלי נגרות גסים לאותה הדלת החשובה לנו מכל.

בואו לדבר על כך בפורום פסיכיאטריה

הכותבת הינה סטודנטית דיסלקטית בעלת הפרעת קשב מאובחנת, הלומדת מדעים באוניברסיטה הפתוחה, ונוטלת ריטלין מספר שנים.