על שלוש גישות, אמא ומטפלת...

כשאדם מחליט לפנות לעזרה ,מתעוררים בו לצד התקווה גם חששות רבים - אני אצליח? יהיה "קליק" ביני לבין המטפל? מה בדיוק זה דורש ממני?....
במרבית הפגישות הראשונות הפונה מתרגש מאוד, עסוק באיך להציג את עצמו, איזה רושם הוא עושה.בפגישה השניה הוא כבר בדר"כ מספיק פנוי לחזור לאותה השאלה שנשאלה על ידו עוד בשיחת הטלפון - באיזו שיטה עובדים פה? איך בעצם נגיע לשינוי המיוחל?
כולנו שמענו את הביטויים - טיפול דינמי, טיפול התנהגותי, פסיכואנליזה, אדלר וכו'. אבל מה זה בעצם אומר על המטפל שלנו? מה הוא עושה ת'כלס?.
במרבית הטיפולים מדובר על שילוב אלמנטים שונים מגישות שונות כך שהמטפל בעצם לוקח מכמה גישות קרובות אלמנטים שלדעתו יעזרו לקדם את המטופל והתהליך בו הוא נמצא.

בכתבה זו אני לא מתכוונת להסביר מהי כל גישה, אבל אני כן אציג בכלליות את הגישות עליהן אני כמטפלת מתבססת ואדגיש מה לקחתי מכל אחת מהן על מנת ליצור מערך טיפולי שלם שאני מאמינה שיביא לשינוי בצורה האופטימלית ביותר ובזמן סביר.
חשוב לזכור שבדיוק כמו שלכל פונה אישיות משלו, מערכת אמונות משלו, כך גם לכל מטפל. הגישות הן אלה הנותנות לנו את הבסיס לעבודה, וכל אחד מאתנו מוסיף על בסיס זה חלקים היחודיים לו. בחלק השני של הכתבה,לאחר הצגת הגישות, אציג דגשים נוספים שאני שמה בעבודה עם הפונים.

שלושת הגישות עליהן מתבססת עבודתי הן - ההומניסטית, הבהביורסטית (התנהגותית) והאסטרטגית .

1. הרעיון שאדם מעוניין בגדילה, צמיחה, הגשמה. לאדם כח הדוחף אותו להשגים והגשמת מטרות. כל מטרה מושגת מובילה למטרה חדשה.

2. טבע האדם טוב מיסודו ואין בו דחפים הרסניים (הפוך מהגישה של פרויד).

3. רק האדם מבין את עצמו באמת.

4. לכל אדם צורך בקבלת יחס והערכה חיובית מהסביבה.

ביטוי עקרונות אלה בטיפול/יעוץ - האדם הוא בעצם ה"מומחה" למצבו ולא אני. הוא זה המוביל את הטיפול. תפקידי בעיקר לשקף, לקבל, להאמין בכוחות, לעזור למטופל למצוא בעצמו את הכלים שיביאו לשינוי, ליצור מרחב פתוח, מאמין.
הגישה ההומניסטית דוגלת במטפל מעורב שאינו "שומר מרחק",המפגין יחס בלתי מותנה כלפי הפונה.

1. הנחת היסוד בגישה הבהביוריסטית היא שהתנהגות מתפתחת ומשתנה באמצעות למידה. זאת אומרת לסביבה יש השפעה גדולה על ההתנהגות הנלמדת בין השאר על ידי חיקוי, ומצבים שונים ומביאים את האדם להתנהגויות שונות. הגישה הזו "תרמה" לנו בעצם את המונחים - חיזוק, עונש, הכחדה. כשהרעיון הוא שאדם מתמיד בהתנהגות עליה הוא מקבל חיזוק ועל מנת להכחיד את ההתנהגות, יש לשנות את מערכת החיזוקים. חלק מהעבודה המשותפת עם ההורים היא לבדוק באילו חיזוקים הם משתמשים, אלה הגלויים ואלה הנסתרים ואיך אפשר להשתמש בחיזוק פעילות רצויה במקום בענישה.

2. מודלינג - למידת התנהגות ממודל. זאת אומרת, חיקוי. במהלך העבודה ההורים ואני בודקים היכן אפשר להשתמש בטכניקה הזו כדרך "להראות" לילד התנהגות אלטרנטיבית. או לחילופין כשאנחנו תוהים "מאין הוא למד להתנהג כך"?, אנחנו מחפשים בין השאר מי מהווה עבורו מודל לחיקוי.

גישה שמכוונת לפתרון בעיות. גישה מעשית מאד, המכוונת למטרה ספציפית. מכיון שמדובר בגישה פחות ידועה מקודמותיה כאן, אסביר עליה קצת :
היחוד הגדול שלה לעניות דעתי, הוא בכך שהיא "הולכת נגד ההגיון" ובעצם יוצרת אצלנו (המתחברים אליה) "הגיון חדש", "בלתי הגיוני" אמנם אבל מוביל לשינוי, לפתרון. בספר המעולה "שינוי" המסביר את הגישה ישנה דוגמא: "שני ספנים, הנתלים בשני צדדיה של סירה כדי ליצבה. ככל שאחד נוטה יותר אל מעבר לסיפון, כן חייב השני לנטות יותר אל הצד השני כדי לאזן את חוסר היציבות שנוצר על ידי מאמציו של הראשון. בעוד שהסירה עצמה היתה נשארת יציבה לגמרי, לולא מאמציהם הלוליינים ליצב אותה. לא קשה לראות כי בשביל לשנות מצב אבסורדי זה חייב לפחות אחד מן השניים לעשות דבר שלכאורה הינו חסר הגיון, כלומר "לייצב" פחות ולא יותר, כיוון שדרך זו תכריח מייד את בן הזוג לעשות פחות מאותו דבר, וכך הם ימצאו את עצמם בסופו של דבר יושבים שוב רגועים בתוך סירה יציבה".
הדוגמה הזו בעצם מתייחסת לעקרון הראשון של הגישה - הרבה מהבעיות נוצרות עקב שימוש בפתרונות לא יעילים. בעצם אנחנו עושים "עוד מאותו הדבר" - חוזרים שוב ושוב על פתרון עד שהוא עצמו הופך לבעיה.

הדגש בגישה זו הוא לא מה הסיבה שהובילה לבעיה (זאת אומרת, אנחנו לא יושבים ומחפשים משהו "אפל" בעברו של הפונה) אלא מה הגורם המשמר אותה. זאת אומרת, עיקר העבודה היא "כאן ועכשיו".

על מנת להגיע לשינוי, לפתרון, משתמשים במספר דברים :

1. הגדרה ברורה של הבעיה.
2. בדיקת הפתרונות שנוסו עד עכשיו.
3. הגדרה ברורה של השינוי שרוצים להשיג.
4. ניסוח וביצוע תוכנית המכוונת לשינוי.

במהלך העבודה משתמשים במספר "טכניקות" :
1. חיפוש פתרון "אחר", בלתי צפוי. אולי אפילו מנוגד לשכל הישר. מן "הפוך על הפוך". כאן נמצא גם שימוש רב בפרדוקס.
2. "פרוש מחדש" - שינוי נקודת המבט המושגית ו/או הרגשית על פיה פועלים במצב כלשהו, כדרך לשנות את משמעות המצב. זאת אומרת מנסים למצוא כיוון אחר לחשיבה על אותה הסיטואציה (לדוג' - התנהגות שיכולה להחשב אצל אחד כהעדר גבולות בעוד נאצל השני נתפסת כשובבות).
מדהים לראות עד כמה הפרוש מחדש והפתרונות "האחרים" מצליחים להביא מהר יחסית לשינוי מערכת היחסים בין ההורה לילד (עם זאת, כמובן שישנם פונים שלא מצליחים להתחבר לדרך העבודה הזו שמצריכה הרבה גמישות מחשבתית ויצירתיות. ואולי אפילו תעוזה מסויימת ...).

1. לרוב אני לא עובדת עם הילדים (אלא אם מדובר בגילאי ההתבגרות והלאה) אלא עם ההורים. מדוע ?

א. כי אני מאמינה גדולה בהעצמת ההורים.בהקניית כלים להורים כך שיוכלו להתמודד עם ילדם ,כך שיחוו את הסיטואציות איתו בדרך אחרת ,שונה ממה שהיו רגילים.

ב. זה שאני אטפח קשר נעים, מכבד... עם הילד עדיין לא יוביל את ההורה לשינוי הקשר שלו עם הילד.

ג. חלק גדול מהקשיים לדעתי הם תוצאה של חינוך, יחסים בגיל צעיר... שלהם אחראי ההורה. אני עדיין מאמינה (ומקווה שזה באמת כך) שאת הסמכות, הכח לשנות והאחריות יש להורים ולכן אני עובדת איתם על שינוי ולא עם הילד.

ד. יש ילדים רבים כיום שהם "שבעי אנשי מקצוע", הם רגילים לפגוש את המטפל, הנוירולוג, הרופא, המאבחן... אני לא חושבת שיש צורך להעמיס עליהם "עוד אחת".

ה. יש ילדים הרואים בקשר טיפולי סטיגמה קשה.


2. מכיוון שבמרבית המקרים האמהות הן אלה הפונות לעזרה ולא האבות אמקד כאן את הנושא באמהות. עם זאת,כשאב מגיע (נדיר, נדיר....) יש איזשהו פן מאוד מסויים של העבודה הזו גם איתו.
אני מאמינה גדולה מאוד בהכרות האם עם עצמה - עברה, תפיסותיה, נקודות התורפה שלה, צדדיה החזקים, אמונותיה, ערכיה, מכמה סיבות:
א. אני לא חושבת שיתכן מצב שבו את לא מכירה את עצמך אבל תגיעי להכרות גדולה עם ילדייך.

ב. קשר "טוב", קשר אפקטיבי, ממלא בין אם לילד הוא קשר שבו כל צד מסוגל להביא את עצמו ומעצמו לקשר. אני חוששת שבמידה שאם לא מכירה את עצמה, יהיה לה קשה להביא לקשר כזה את עצמה. בנוסף,סביר להניח (כמו שקורה לעיתים קרובות) שאם המשאירה חלקים שלה סגורים ב"מגירה" מפחד ממה שיצא משם, תחשוש מקשר קרוב עם הילד,קשר העלול לגרום לאותם הדברים לצאת דווקא בזמנים שהיא פחות מוכנה להם .

ג. על מנת לעבור תהליך של שינוי יש צורך לדעת אילו כוחות עומדים לצידי ואילו מפריעים לי.

ד. הכרות עצמית מעמיקה נותנת לנו הרבה פתרונות לקשיים בקשר עם הילד. אני אסביר; הרבה פעמים אנחנו רואים מעשה/מילה של ילד שגוררת תגובה לא פרופורציונלית מצד האם. אם היינו בוחנים את המקרה באופן אוביקטיבי היינו אומרים שהגירוי (של הילד) לא תואם את התגובה. אז מה בעצם קרה? למה האם הגיבה? מה הגירוי עורר אצלה? ברב הפעמים, הילד מבלי שהתכוון הצליח במילה, בפרצוף, "ללחוץ" לאם על נקודה רגישה כלשהי (יחסיה עם אימה,זכרונותיה ממעמדה בחברה בתור ילדה, הכעס שהיא מרגישה כלפי בעלה אבל לא מרשה לו להתפרץ החוצה....). לכולנו יש נקודות רגישות שיושבות אי שם מאחורה. אצל חלקנו הן רדומות יותר ואצל חלקנו פעילות יותר. מה שבטוח, חשוב שנכיר אותן ונדע מה הן עושות לנו על מנת שנוכל להבין מה גורם להן "להתעורר לחיים" ומה העוררות הזו גוררת בעקבותיה.

חשוב לציין,כשאני מדברת על הכרות עצמית, למידה עצמית אני לא מתכוונת לפגישות בהן הפונה ואני מנתחות את עברה, מנסות למצא פתרון לאותה חויה שחוותה בעבר וכן הלאה, אלא על השפעת אותה חויה מהעבר על הקשר בהווה עם ילדה.

מרבית העבודה היא על החויה של האם כאם, על עיבוד תפיסותיה, הדימוי האמהי שלה, ה"עימות" בין האם שחשבה שתהיה לעומת מה שקורה בפועל... בעזרת עבודה עם האם, שבפועל היא בדר"כ (ויסלחו לי מעט האבות שקוראים את הכתבה) הדמות הדומיננטית בקשר עם הילדים, אנחנו מגיעים לשינוי רב (אם לא כל) היחסים בתוך המערכת המשפחתית.

במפגשים, הן הפרטניים והן הקבוצתיים ,אנחנו משתמשים במגוון טכניקות -
שיחה, קלפים טיפוליים, פלסטלינה, ספרים, ציורי גוף, תמונות וכו', במטרה למצא עבור כל אחד את הכלי המתאים לו להגיע למיצוי מקסימום היכולות הטמונות בו.
המפגשים משלבים עבודה חוויתית, נעימה עם תהליך רגשי ולמידה.

עוד על השיטות, הטיפולים, וייעוץ להורים וילדים: בפורום "יחסי הורים וילדים" - בואו להתייעץ