אח במתנה

"וכולם אוהבים אותו, אותי הם שוכחים, כי אני כבר קצת גדול לגדולים", שר אריק איינשטיין, בשם הילד שנולד לו אח קטן. בשנים האחרונות נהוג לדבר על תחושת הקנאה שמלווה את האח הבוגר עם לידת אחיו, על הצורך בהכנה מתאימה לקראת השינוי. מדף ספרי הילדים מהווה המחשה בולטת לכך: תעשיית הספרים עלתה על גל ייסורי המצפון של ההורים ומיהרה לתת מענה לרגשות ולתחושות של האחים הבכורים, שמעמדם כילדים יחידים אוים על ידי סכנה שבאה מכיוון הבטן הגדלה והתופחת.
נטע ברכל, יועצת חינוכית התפתחותית ומנהלת הפורום באתר הגיל הרך www.gilrach.co.il, אומרת שיש בעיה בכך שההורים עצמם מתייחסים אל הלידה הקרבה כמין מכה שעומדת לנחות על הילד. "כשהמצפון שלנו כל הזמן נוקף ואנחנו מתייחסים לשינוי כאל דבר רע - הילד מקבל מאיתנו את המסר הזה", טוענת ברכל, המספרת ששמעה אף מישהו שדימה את תחושת הילד ההופך לאח, לאישה שבעלה לקח לו אישה נוספת. "הדימוי הזה מוגזם", אומרת ברכל, "ומעיד על התרבות שלנו והלך הרוח הקיים לגבי הצטרפותו של ילד נוסף. אם היינו מאמצים גישה לפיה תוספת של ילד למשפחה היא אירוע משמח, לא היינו מעמיסים על עצמנו ייסורי מצפון".

ברכל מעדיפה לחשוב על ילד נוסף כתהליך טבעי של התרחבות המשפחה, כחלק מהחיים. "יש כל מיני משפחות: משפחות עם ילד אחד ומשפחות עם תאומים. יש משפחות עם שלושה ילדים ויש משפחות עם שניים. אם נציג לילד את הסגנונות השונים ואת ההרכבים השונים של כל המשפחות שמסביבו, הוא ילמד לקבל את השינוי כחיובי ולא כמכה".

"תלוי בתפיסת העולם של ההורים ובגילו של הילד הבכור. כשהילד עומד להיות אח בגיל צעיר, לא חייבים לבשר לו מיד כשמגלים את הפס בבדיקת ההריון, אלא כשהבטן מתחילה לבלוט. אבל יש הורים שמתקשים לחכות. אם מרגישים שנכון לכם לספר או שקשה להסתיר את דבר ההריון, אין צורך להסס לספר. הסיבה שבגללה כדאי לדחות את הגילוי אינה נעוצה בעובדה שההריון הוא סוד מדינה, אלא משום שעבור ילדים צעירים תשעה חדשים היא תקופה ארוכה של ציפייה. לכן, אם אפשר, עדיף לקצר אותה. סיבה נוספת היא כשההריון הוא בסיכון גבוה. במקרה זה רצוי להמתין עד שמרגישים בטוחים לדבר על העניין באופן ודאי".
כשהאח המיועד צעיר מאוד, עד גיל שנתיים, מציעה ברכל לדחות את הגילוי. "ילדים קטנים לא רואים בהולדת אח חדש שינוי משמעותי כל כך. הם גדלים לתוך המציאות החדשה ויזכרו את אחיהם מאז שהם זוכרים את עצמם", אומרת ברכל. "ילדים בגילאי שנתיים-שלוש חשים שההורים רק שלהם והצעצועים שייכים רק להם. לכן, כדאי להכין את הילד להתחלק ברכושו, וכך גם לפתח תכונה נוספת שתעזור לו בחיים. בני חמש יכולים כבר להתמודד עם משמעות השינוי ומכירים סביבם ילדים נוספים עם אחים קטנים. עם בני שלוש-חמש אפשר לדבר על ההריון, לשאול את דעתם על תינוקות ומה יקרה אם יהיה לנו תינוק, ולהעלות את הנושא גם בעקבות מפגשים של בני משפחה אחרים עם תינוקות".
ההכנה לקראת הולדת האח לא חייבת לכלול שיחה דרמתית המלווה בקריאה חוזרת ונשנית בספרים, אלא להיות חלק טבעי מהעיסוקים היומיומיים שבמסגרתם אפשר גם לדפדף באלבום המשפחתי של אבא ואמא, להראות איך אבא או אמא היו קטנים ואיך דודים וקרובים אחרים היו קטנים. כך מחברים את האירוע הצפוי למציאות המוכרת.

"אין לכך תשובה חד משמעית, תלוי כיצד הילד גדל. בני שנתיים-שלוש הרגילים למשפחה גדולה וחיים בבית שיש בו הרבה אורחים ובני משפחה, סביר להניח שיסתגלו בקלות יחסית לשינוי. לעומתם, בני שש שהתרגלו לאמא ואבא שהם רק שלהם, עלולים להתקשות בהסתגלות לשינוי".

אבל ההריון אינו רק עצם הידיעה שלאמא יש תינוק בבטן, אלא כרוך עבור הילד גם בשינוי השגרה המוכרת. הילד מגלה עד מהרה שלפעמים אמא עייפה או מרגישה רע מאוד, ולפעמים היא יכולה גם להיות מוגבלת.

ברכל: "אני לא הייתי מתייחסת למצב האם כאל מחלה, אבל מסבירה לילד שהגוף של אמא זקוק עכשיו למנוחה. אין צורך להסביר את הסיבה לכך, אלא לקבוע זאת בפשטות כעובדה. אם הילד מספיק גדול כדי להבין, אפשר לומר לו: 'אמא ואבא רוצים שיהיה לנו עוד ילד במשפחה', ולשאול אותו מה הוא חושב שישתנה בחיים שלו אם יהיה לו אח או אחות. מצבים חדשים, כמו סבתא או סבא שלוקחים מהגן במקום האם או רישום הילד לצהרון, וכל שינוי מעין זה, רצוי להנהיג כבר מהחודש הרביעי או החמישי של ההריון, כדי שלילד יהיה מספיק זמן להתרגל לשגרה החדשה שאינה קשורה לכניסת האח החדש לבית. צריך לזכור שאח חדש בבית גורם לפריצת המעגל והאמון. לכן, יש לשדר לילד שהעובדה שיהיה תינוק חדש, איננה אומרת שנפסיק להיות ההורים שלו".
העצה של ברכל היא להתאים את מינון השיחות ואת היקף ההכנה ליכולת ההבנה של הילד ולרצונם של ההורים. בדקו מה מתאים לכם ומה מתאים לילד שלכם מבחינת האישיות שלו ומבחינת השלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא. "בדרך כלל אין טעם להעמיס הסברים תיאורטיים", מציעה ברכל, "אבל אפשר ליזום שיחה או להסביר בזמן הכנת הבגדים לתינוק או כשרואים תינוק ברחוב, למשל. כשהילד רואה תינוקות אחרים, קל לו יותר להבין ולתפוס את התינוק שיגיע עוד מעט לביתו. חודש או חודשיים סמוך למועד הלידה, כדאי לדבר על הנושא בצורה מפורטת ולחשוב ביחד מה ישתנה (מיטה נוספת בחדר, אמא לא תלך לעבודה ותהיה יותר בבית").

ברכל מציעה להציג בפני הילד את התינוק כמתנה שכולם יצטרכו ללמוד לחיות איתה כשהיא בוכה לפעמים וגם שהיא דורשת תשומת לב רבה. אבל מאידך נוכחותה בבית מביאה גם שמחה גדולה.

"יכול להיות נחמד לתת לילד מתנה לכבוד הפיכתו לאח הגדול. לא צריך לספר לו שאחותו שרק נולדה קנתה לו את המתנה, אבל אפשר לציין שהוא מקבל אותה לכבוד השינוי במצבו המשפחתי".

"אלה מנהגים משפחתיים. אני לא נגד הנוהג הזה, אבל אין כל חובה לקיימו". ברכל מציעה לא להעמיס על הילד את הקשיים שלנו. "אין טעם לדבר על קשיים שלא קיימים או לשתף אותו בכל מיני בעיות. עם זאת, חשוב להיות ערניים לסימנים שהילד משדר, ואם אתם מבחינים בקושי שניכר בצורת התנהגות שונה, כמו הפרעות בשינה, באכילה או בהתנהגות רגרסיבית - כדאי לפנות לייעוץ. אם נראה שלא חלו שינויים חריגים בהתנהגות הילד, תנו לדברים לזרום. הקשיבו לילד, לחששות, לפחדים שלו, לאופן שבו הוא מתמודד עם השינוי ותמכו בו. דובבו אותו לדבר על כך בעזרת משחק עם בובות או באמצעות סיפור ושיחה, וענו על הבעיות שהוא מעלה".

מטבע הדברים, ספרים שעוסקים בלידת אח חדש עלולים ללקות בדידקטיות יתר. כשבאים לבחור ספר בנושא, כדאי לקרוא אותו היטב ולראות האם הוא מתאים לכם. אולי הוא מכיל יותר מדי מוצצים ובקבוקים שכלל לא שייכים לנוף שלכם או לא מתאימים לתפיסת עולמכם. אולי הוא מסביר ביתר פירוט, לטעמכם, הסברים מדעיים על "איך באים תינוקות לעולם", ואולי הוא מעמיס על הקורא התמים קשיים ובעיות שאיננו חש בהם.

* "אחותו הקטנה של פינוקי". פינוקי מקבל במתנה אחות קטנה. בטקסט מינימלי וציורים מוכרים, מופיעה כלבלבה קטנה, גרסה מוקטנת של הכלב הצהוב. בין הדפים אפשר לראות שהקטנה לא עושה תמיד מה שאומרים לה, ולפעמים רוצה להצטרף למשחקים של הגדולים. לא תמצאו בסיפור הבעת רגשות שליליים מצד פינוקי, ודווקא העיסוק בכלבים והטקסט הפשוט (עד כדי פשטני), מאפשרים להשתמש בספר כמדרגה לשיחה על השינוי שבהופעת תינוק. (כתב ואייר: אריק היל, הוצאת שוקן, גיל 2 +).

* "ספר הפילפילים". ספר מקסים שאינו לוקה בנימה חינוכית מטיפה, למרות שהוא מצליח להעלות את הקשיים של הפילון הבכור שנולדת לו אחות קטנה. חלקו הראשון של הספר מביא את השינוי כמהלך התפתחות טבעי ומשמח. שוב, כמו אצל פינוקי, יש משהו קל כשמרחיקים את הסיטואציה מבני האדם אל עולם בעלי החיים, בלי לפגוע ביכולת ההזדהות עם הגיבור הקטן (במקרה זה, פילפילון לבן). פרנקל מיטיבה לתאר גם את התחושות הלא נעימות שמתלוות להופעת התינוקת החדשה. בנקודה מסוימת בספר, ללא מילים, משתנה הבעת פניו של הפילפילון והוא מפסיק לחייך. בעמודים הבאים הוא נראה צופה בעצב בטיפול לו זוכה אחותו הפילפילה ובשיחה עם הוריו אומר הפילפילון: "אף אחד לא מבין אותי. אני בודד / אני כועס! ואני עצוב מאוד מאוד מאוד". ההורים מגלים הבנה ומבטיחים אפילו לשנות את התנהגותם. האופן האמיתי, הישיר והכן שבו נאמרים הדברים נוגע ללב. הוא מעלה את הקשיים, בלי להעמיס אותם על הקורא, ומצליח להגדיר את נקודות התורפה בדיוק, בלי להישמע חינוכי או מטיף. (כתבה ואיירה: אלונה פרנקל, הוצאת מסדה, גיל 2 וחצי+).

* "לאורן נולד אח והוא לא שמח". כבר מן הכותרת מועמסים על הקורא הצעיר רגשות שליליים. בהמשך מתאר הגיבור את התעלולים שהוא מעולל לאחיו הצעיר. נקודת התורפה של הספר היא המבט השלילי על הולדת האח. נפח הטקסט המוקדש להרגשה של אורן הגיבור, הוא מינימלי ועמודים שלמים מספרים מה אורן עושה כדי שדן ירצה לגדול במקום אחר. בלי להתייחס לתחושות הגיבור ולקשיים האובייקטיבים שלו, הסיפור מספק אפיק כמעט אלים לשחרור הכעס ("ופעם הוא השכיב את החתול פסקו בתוך המיטה של דן..."). (כתבה ואיירה: רינה בן שחר, איירה: איריס שביט הוצאת מסדה, גיל +3).

* "אח חדש לגמרי". ספר מומלץ במיוחד המציע שיחה כנה בין אב ובן על מה יש לאמא בבטן: האם זה אח משוקולד שאפשר לאכול אותו, או אח כדורגל שאפשר לבעוט בו? איתמר מחליט בסוף שהכי כדאי שזה יהיה אח שהוא ילד, בן או בת: "כי מאח כדורגל יכול לצאת האוויר, ואח שוקולד יכול להיגמר, ואח ארנב בכלל לא יודע לעשות כלום" (כתב: דוד גרוסמן, איירה: אורה איל, הוצאת עם עובד, גיל 3 +).

* חשוב לא להתייחס להולדת האח כאל מכה שתנחת בקרוב על הילד, אלא כאל אירוע משמח.
* רצוי מאוד לספר לילדים צעירים על הולדת האח רק בשלב מאוחר של ההריון.
* יש להסביר לילד שהגוף של אמא זקוק עכשיו למנוחה. אין צורך להרחיב בהסברים, אלא לקבוע זאת בפשטות כעובדה.
* רצוי להתאים את מינון השיחות ואת היקף ההכנה ליכולת ההבנה של הילד ולרצונם של ההורים.

בואו לדבר על כך בפורום יחסי הורים וילדים

לאתר "הורים וילדים"