מכת בכורות

ילדים בכורים.. אנחנו, ההורים, מצפים מהם לגדולות, באים עם דרישות שונות, ולעתים נוטים לשכוח שבסך הכל מדובר בילדים קטנים. התופעה הזו מתרחשת ברוב המשפחות והיא טבעית למדי, אבל בוודאי שאיננה מקלה על חייו של הבכור. מדוע אנו דורשים דווקא ממנו לעזור ולגלות אחריות? מדוע חשוב לנו כל כך שיצליח במעשיו? מהי משמעות "סדר הלידה" לגביו וכיצד משפיעה עליו הולדת אח?

טלי אבידן, פסיכולוגית קלינית מומחית לגיל הרך ומדריכה מוסמכת, מסבירה כי מצבם הייחודי של הבכורים מתחיל כבר בשלב ההריון. "בדרך כלל, כאשר מתגלה שמין העובר זהה למין ההורה, מתחילה בקרב ההורה ציפייה שהילד יגדל להיות מוצלח במיוחד במקומות בהם ההורה נכשל או לא הצליח דיו. מרגע הלידה ההורה, לעתים במודע ולעתים שלא במודע, משדר את הציפיות האלה לילד שקולט אותן. לעתים קרובות הילד אינו מצליח לעמוד בציפיות, וההורה, לא תמיד באופן מודע, משדר לו את אכזבתו".
צורת מחשבה תת הכרתית זו משפיעה עד מאוד על התפתחותו של הילד ועל בניית אישיותו. "ניתן לראות כי ילדים בכורים רבים מאופיינים מצד אחד, ברגישות יתר", אומרת אבידן, "ומצד שני, הם מאופיינים בצורך חזק לרצות את ההורים, להיות קשובים לצורכי האחר, ובבגרותם - לספק גם את הסביבה".
במצבים הקיצוניים יותר מתפתחת בקרב בכורים תופעה שהפסיכולוג וויניקוט כינה בשם "עצמי מזויף". "זוהי תופעה שבה ילדים, ובעיקר בכורים, מוותרים על צורכיהם האישיים כדי לרצות את האחר", מסבירה אבידן, "וזה קורה דווקא בקרב בכורים, כיוון שהילד הבכור יודע שמוטלות על כתפיו ציפיות רבות והוא חש מאוים. הוא מנסה לרצות את הוריו על חשבון צרכיו, ופעמים רבות ניתן לראות ילד שמפסיק לחלוטין לבכות או מוותר על צעצוע, כי חשוב לו יותר לקבל את החיוך מאמא או מאבא, מאשר להשיג את מושא רצונו".
ליאת בוקאי, עובדת סוציאלית ומרצה בתחומי הפסיכולוגיה, טוענת כי כדי להימנע ממצבים שבהם הילד אינו מכיר את ה"אני האמיתי" שלו, ההורים חייבים להפחית את נטל הציפיות. "הורים צריכים להיות מודעים לכך שכאשר הם מעבירים לבכור את המסר שהוא כרטיס הביקור שלהם ומוטלת עליהם האחריות לאזן את המצב ולאפשר לילד לבנות את עצמו על פי נטיותיו הטבעיות, לתת לו לבטא את צרכיו ואת רצונותיו וכמובן לקבל אותו כפי שהוא".

"במשך חמש שנים הבן הבכור שלי, גיא, התנהג כמו מלאך", מספרת מירי (אם לשניים) הבעיה הייתה שמיד לאחר שילדתי את בני השני, הוא השתנה לחלוטין. לפני הלידה קראתי ספרי הדרכה וידעתי שהילד יעבור תקופת משבר ויהיה לו קשה. אבל בדמיונותיי הפרועים לא חשבתי שזה יהיה קשה עד כדי כך. מרגע שהבאנו את התינוק הביתה, גיא הפך לילד בלתי נסבל. הוא היה בוכה מכל שטות, סובל ממצבי רוח משתנים, מתמרד בגן ומרביץ לילדים. כבר לא ידעתי מה לעשות אתו".

ומה עשית בסופו של דבר?
"השתדלתי לדבר אתו כמה שיותר ולהסביר לו שאני מבינה מה עובר עליו. ביקשתי מחמותי ומאמי שיהיו אתו יום קבוע בשבוע, וכשיכולתי הייתי מבלה אתו כמה שיותר לבד".

וזה עזר?
"כן. שני הילדים גדלו והעניינים נרגעו, למרות שעד היום גיא מבהיר לנו היטב ובדרכים יצירתיות שהוא מעדיף לבלות אתנו לבד, בלי אחיו. אתמול, לדוגמה, הוא צלצל לאמא שלי ושאל אותה אם אחיו הקטן יכול לבוא אליה לחופש. הוא הסביר לה שהוא מנדנד ולכולם כבר נמאס ממנו".

ומה עשית?
"צחקתי. הבטחתי לו שנמצא יום השבוע ונהיה רק שנינו לבד".
נועה לזרוביץ, יועצת אקדמית של בית הספר להורים במכון אדלר ומטפלת משפחתית, אינה מופתעת מסיפורה של מירי. לזרוביץ מסבירה כי על מנת להבין את התנהגותו של הבכור, חשוב להבין את תופעת "סדר הלידה", כלומר את משמעות מיקומו של הבכור במעמד המשפחתי. "הילד הבכור הוא זה שהופך את הוריו להורים, כשברוב המקרים מדובר בשמחה גדולה", היא אומרת. "הילד הוא יחיד בעולם של מבוגרים המתייחסים אליו כאל פלא גדול. ההורים עסוקים רוב הזמן בילד הבכור שהופך למרכז המשפחה. הילד מתרגל למצב בו הוא מקבל תשומת לב רבה. הוא מוקף דאגה ואהבה והמבוגרים שנמצאים סביבו מתפעלים מכל מלה היוצאת מפיו. התחושה שלו מתבטאת במה שהפסיכולוג אלפרד אדלר כינה: 'תחושה של נסיך קטן'. ויותר מכך. כיוון שהמשפחה היא בעצם המדד של הילד לעולם, הוא מאמין שזו דרכו של עולם וזהו מקומו בעולם. כך הולכת ומתגבשת אצלו חוויה פנימית שהוא ילד מאוד מיוחד".

יחד עם חוויית הייחוד הולכת ומתגבשת אצל הילד הבכור חוויה מרכזית נוספת של תלותיות. "גידולו של הילד הבכור מלווה בהרבה חששות וחרדות מצד ההורים", מסביר מוטי גלעם מומחה בהדרכת הורים, יועץ נישואים ומטפל משפחתי מוסמך. "ההורים הטריים וחסרי הניסיון אינם יודעים כיצד להתמודד עם המצבים השונים שהם נתקלים בהם בעת גידולו של הילד, ולכן הם מגדלים אותו תוך כדי ניסוי וטעייה. כחלק מחוסר הניסיון והדאגה הם דואגים להימצא כל הזמן סביב הילד כשהם משתדלים לרצותו ולספק את כל צרכיו במהירות. במצב כזה הילד קולט את התלות שההורים מפתחים בו ומפתח גם מצדו תלות בהם, כאשר התלות הזו באה לידי ביטוי בדרכים רבות ושונות. לדוגמה: ילד שאינו מסוגל להישאר לבד, ילד שאינו יודע כיצד להעסיק את עצמו, אינו יודע כיצד להתמודד עם דחיית סיפוקים ועוד".. "כאשר הילד השני נולד, הבכור נמצא במשבר", מסביר גלעם. "ההורים מצפים שעם הולדת האח הילד הבכור יגלה בגרות, יסתדר לבד וייטול אחריות, אבל הם שוכחים שלא לימדו אותו כיצד עליו להתנהג במצבים כאלה. אם היו מתסכלים אותו 'תסכול בריא', כלומר - אם לא היו מספקים את צרכיו במהירות שיא והיו מלמדים אותו כיצד להעסיק את עצמו לבד - המצב היה שונה".

הילד הבכור חש קנאה עזה, כעס ותסכול. תשומת הלב שהייתה מוקדשת לו עד כה מוקדשת כעת גם לתינוק, ועליו להתמודד עם איבוד מעמדו, כאשר הוא נע בין תחושת חרדה לתחושת קנאה. אין פלא אם כן שבשלב זה פגיעותו הרגשית גדולה והוא מבטא שוב ושוב את רצונו לחזור ולהיות לבד, במרכז העניינים. "בתקופה קשה זו חשוב שההורים יגלו רגישות למצבו של הילד", מסבירה בוקאי. "חשוב שיתנו לגיטימציה לכעסו של הילד ולתחושותיו, ויחד עם זאת יעמידו בפניו גבולות ברורים. עליהם להבין כי הילד חש קנאה, תסכול וגם חרדה ולומר לו משפטים כמו: 'אני מבין שאתה כועס, אבל אני לא מסכים שתרביץ לאחיך הקטן, מכיוון שאתה עלול לפגוע בו. במקום זה אתה יכול ללכת לחדר ולהרביץ לכרית'. צריך להבין שבמצב זה צפויות גם תגובות רגרסיה מצד הילד, כמו חזרה למוצץ ולבקבוק, חזרה לחיתול ועוד".
"חשוב מאוד שכל אחד מההורים ימצא זמן כדי לשהות בגפו עם הבן הבכור ולהבהיר לו שלמרות שיש תינוק חדש במשפחה, ההורים אינם מוותרים עליו. בנוסף לכך, צריך להסביר לילד שמדובר בחוויה חיובית, ויחד עם זאת לא להעלים את תחושותיו השליליות ואף לעודדו לדבר עליהן, כדי שלא יגרמו לו רגשות אשם".
לא רק הילד חווה רגשות אשם במצב החדש, אלא גם ההורים. "הורים רבים רואים את מצוקתו של הילד ואינם יודעים כיצד להתמודד עימה", מסבירה לזרוביץ. "יש להם תחושה של קיפוח כלפי הילד הראשון, כאשר הם כופים עליו מצב שהוא לא מעוניין בו, וזה יוצר אצלם תחושות אשם".
תחושות אשם אלה מקשות מאוד על ההורים וכתוצאה מכך הם נוקטים בצורות התנהגותיות שונות: חלקם מזניחים את הבכור, פשוט כי קשה להם להיות אתו, וחלקם מעניקים לו פיצוי יתר. "בשני המקרים מדובר בצורת התנהגות שאינה נכונה", מסבירה לזרוביץ. "ההורים צריכים להבין שרגשות האשם האלה אינם מוצדקים. הולדת אח היא בעצם מתנה, שהרי הם מעניקים לבכור חבר ורע לכל החיים".

הבעיה הגדולה היא שרוב ההורים עסוקים בשלב זה ברך הנולד, ואינם מודעים לכך שילדם הבכור נמצא בשלב התפתחותי קריטי שבו הוא זקוק לתמיכתם ולגילוי אהבתם. "אם ההורים יזניחו את הבכור ויתייחסו רק לאח הקטן, קיים סיכוי שהילד הבכור יהפוך למרדן", אומרת לזרוביץ, "הדרך הטובה ביותר להתייחס לבכור במצב זה היא להפכו לשותף בטיפול בתינוק, להטיל עליו אחריות ולהראות לו שמדובר בחוויה חיובית".
גם אבידן טוענת שצריך לתת לילד הבכור אחריות, אך יחד עם זאת היא מזהירה מפני אחריות יתר: "אחריות כשלעצמה היא דבר חיובי", טוענת אבידן, "וחשוב שההורה ישדר לילד שהוא סומך עליו ויפתח אצלו את חוש האחריות. אבל צריך להיזהר מהנטייה הבלתי מודעת להטיל על הבכור אחריות יתר, על מנת שלא יפתח אישיות של 'ילד הורי'".

מהו "ילד הורי"?
"במשפחות בהן יש הורה חולה או שקשיי התפקוד של אחד ההורים נמשכים לאורך זמן, אפשר לראות כי הילד הבכור מקבל על עצמו את תפקידי ההורה. ילד בתפקיד כזה הופך לילד רציני ובוגר מדי, ילד שאינו תואם את הגיל ומוותר על הספונטניות בחייו".

הבעיה גדולה יותר כאשר פער הגילים בין האחים קטן יותר. "ככל שפער הגילים בין הילדים מצומצם יותר, כך החשש של הבכור מפני אחיו מוצדק יותר", טוענת בוקאי. "וככל שפער הגילים ביניהם קטן, גם להורים קשה יותר לתת לכל ילד תחושת ייחודיות".
על מנת להפחית את חרדתו של הבכור ואת תחושות הקנאה שלו, מציעה בוקאי להורים להקפיד על שני כללים: "הכלל הראשון הוא להימנע מכותרות. הורים שאומרים לילד: 'אתה מוכשר במתמטיקה', ולאחיו: 'אתה תהיה מוזיקאי', חושבים שבדרך זו הם מייחדים כל אחד מהילדים, אולם למעשה הם יוצרים בלי מודע תחרות בין האחים. הכלל השני הוא נתינה על פי הצורך. הורים רבים מקפידים לעשות הכל עם הילדים שווה בשווה. אולם זוהי שוויוניות שאינה מדגישה ייחודיות ואינה מבטאת רגישות לצורכי הילד. בשוויוניות אמיתית ההורה מעניק לכל ילד את הדרוש לו בהתאם לצרכיו האישיים, ומסביר לאחר את הרציונל העומד מאחורי הדברים".

* על ההורים לבדוק עד כמה לוחצות ציפיותיהם על הבכור ועד כמה הם מתמרנים אותו לרצותם.

* בכורים זקוקים לגבולות בחינוך בדיוק כמו יתר הילדים. אם נזכור זאת, אולי נצליח לגדל בכור פחות פגיע ואגוצנטרי.

* חשוב לאפשר לבכורים לבלות בחברת ילדים כדי למתן את חוויית היחידאיות.

* כל מה שמעניק להורים ביטחון בתפקידם מקל על הילד הבכור. אפשר להצטרף לקבוצות הורים, בית ספר להורים או לשתף בהתלבטויות הורים מנוסים.

* חשוב לתת לבכור, באופן מבוקר, לנסות להתמודד לבדו עם בעיות, ולא לנסות לפתור למענו כל בעיה שניצבת בדרכו.

* חשוב להכין את הילד להולדת אח, הכנה שתכלול בתוכה גם את הקשיים, ולא רק את היתרונות.

* חשוב לוותר על זכויות יתר של "בכורה", על מנת להמעיט בקנאת אחים ולהעדיף לתת לו זכויות של "גדול" כשהן מגיעות לו, ולא זכויות הניתנות רק בשל מיקומו במשפחה.

בואו לדבר על כך בפורום יחסי ילדים הורים

לאתר: הורים וילדים