אמא טובה יותר (לא טובה דיה?)

התרומה הגדולה של הפמיניזם היא פיתוח מודעות כוללת של האישה והגבר באשר לזכויותיה, מעמדה והכרה ביכולותיה השוויוניות של האישה. מודעות זו דוחפת נשים רבות לעבודה קשה של הוכחה (עצמית בעיקר) כי הן טובות וחזקות דיין לעמוד בנטל שגברים לא היו מצליחים לשאת בו. נשים מצליחות לנהל את הבית והמשפחה בנוסף לעבודתן. הן מתפקדות כאמהות, כנשים, כחברות וכבנות להוריהן המזדקנים. כל אישה המודעת היטב לכישרונותיה הברוכים פועלת כדי להגשים ("להוכיח") את עצמה בדרכה.

הגשמה עצמית מפורשת אחרת מאישה לאישה ואני בחרתי לכתוב אותה כפי שהיא מתפרשת בעיניי. הגשמה זו היא מימוש פוטנציאל מרבי, כל אישה בתחום ההתמחות שלה, תוך שמירה על תפקוד טוב ומעלה כאישה וכאם. "הגשמה" נקראת כך, ולא במקרה, כי היא דורשת המצאות גשמית (פיזית, גופנית) של האישה באותה הפעולה, מה שבאופן טבעי גוזל מכוחה, מרצה ומזמן נוכחותה בבית. ידיעה זו נסלחת על ידי 'מביני דבר' משום שהתפיסה הרווחת היא כי אישה כזו שתגשים את עצמה, תרווה סיפוק ונחת עצמי ואלו יקרינו על הסובבים אותה ויצרו מעגל של העשרה ורוויה הדדית שכולם יפיקו ממנה תועלת. על פי תפיסה זו אישה שמקדמת את עצמה עושה כן במקביל גם עבור ילדיה ותתפקד כאמא טובה יותר. האמנם?

לא נעים להודות כי כל פעילותנו המשפחתית (ארוחות ערב, בילוי בגני השעשועים), המקצועית (ישיבות צוות, השתלמויות, אסיפות הורים) והאישית (פעילות גופנית, חוגים, השתתפות בועדות חשיבה למיניהם) נעשות על פי רוב באופן אוטומטי ובאפיסת כוחות תוך מעבר חד מפעילות אחת לשנייה בידיעה שזה "טוב וחשוב לעשות". אולם בפועל כולן נעדרות מחשבה מעמיקה באשר לחשיבותן ותרומתן האמיתית לאישה, למשפחה ולילדים. המאמץ הפיזי והרוחני שנדרש מהאישה להשתתף בכל כך הרבה פעילויות הוא עצום, ולא אחת קורה, כי במרוץ השבועות החולפים מתעוררת בכל אישה 'פעילה' כזו, תחושה של עבודה סזיפית קשה ומיותרת, הרגשה של דריכה במקום, חוסר הישגיות וחוסר סיפוק עצמי. אם כל אישה תקדיש מעט מזמנה למחשבה על הגודש והעומס שבפעילות ובעשייה שלה למען קידומה האישי היא תסיק כי אלה בהכרח באים "על חשבון" ילדיה ובן זוגה.

הגשמה עצמית והעצמה אישית הן ביטוי לקידום אישי של אישה (ושל גבר), שתצליח להתקדם ביחד עם בני ביתה ולא לבדה, עם עצמה. כל התקדמות אישית צריכה להיות חיובית גם עבור המשפחה. היא יכולה להתקיים ללא נפגעים בשטח ולעולם תגדע אם יהיו כאלה. אין במאמר זה קריאה נסתרת, כי אם גלויה, לחדול מפעילות עודפת של קידום (ודאגה) לעצמי אם זו פוגעת בילדים היקרים לנו מכל. כדאי להיות כנים עם עצמנו, לפקוח עיניים באומץ ולראות שמא פעילות זו נובעת מאהבה עצמית עודפת והאם מישהו מבני הבית משלם עליה את המחיר.

הילדים זקוקים לאהבתנו מעבר לסיפוק צורכיהם הבסיסיים (רישום והסעה לחוגים אינה אהבה ישירה מספקת) ויש להימצא שם עבורם למען עצמנו ולמען קידומנו האישי. נדמה כי דברים אלו סותרים את החתירה לקידום עצמי משום שהילדים עשויים להיתפס כמי שגוזלים זמן יקר מפעילותנו למען עצמנו. אולם, מטרת כל הכתוב להלן היא להציע כי ההיפך הגמור הוא הנכון. קידום עצמי הוא אפשרי ויעשה טוב יותר אם קודם נקדיש זמן (שעות, דקות, ושניות) ומחשבה ("מה עשיתי היום למען ילדי") לילדים.

טענתי מבוססת על שלוש הבנות עיקריות שבלעדיהן אין קידום חיובי אפשרי לאישה ולילדיה (חלק מהבנות אלה חלות גם על האב אף כי לא נכתבו במקרה זה עבורו). הראשונה היא ההבנה כי אמא צריכה להימצא, גשמית ורוחנית, זמן רב ככל האפשר עם ילדיה. קביעה זו מחזקת את ביטול המונח "זמן איכות" ומבקשת להאיר את עיני האמהות באשר לחשיבות הימצאותן האמיתית עם ילדיהן. השניה, שאמהות חייבות בלימוד ילדיהן בדרכים השונות מהנעשה במסגרת חינוכית מקובלת וזאת ע"י בילוי משותף איתם והימצאות אמיתית בחברתם. המצאות אמיתית היא זו שמתקיימת בה אינטראקציה אפקטיבית בין האם לילדיה, מה שיביא להתקרבות ולתפוקה הדדית. ושלישית, קידום הילד קודם לקידום האם והיא תעשה כל שביכולתה לאפשר זאת. רק כשצורכי הילד מסופקים כראוי תוכל היא להתפנות לעיסוקיה בנחת ובידיעה שילדיה "מסודרים".

אמהות אומרות (מי בפה מלא ומי במלמול) משפטים רבים (ברצינות או בחיוך מבויש) שמתקבלים בסלחנות עצמית וחברתית בגלל עיסוקן הדורשני, ואלו נאמרים בכנות רבה אך תמיד בחצאי אמיתות: "לבן שלי לא אכפת שאני באה מאוחר. הוא יודע שלאמא עבודה חשובה ואין לה זמן לקרוא סיפור"; "אצלנו סבא וסבתא הם כמו הורים לכל דבר והילדים מקבלים את זה"; "בתי גאה בי על עיסוקיי ולא אכפת לה שאינני משחקת איתה בגן"; "בזמן הקצר שיש לי בערב אנחנו משלימים את החסר", ועוד.

למען הסר ספק, אמא היא אמא ואין לה תחליף. כדאי ומומלץ להתפנות למען הילד היום ולא "כשיגדל". אין ילד שמבין ומקבל מצב שבו להורה יש עיסוק חשוב ממנו. הילד צריך ליווי, לימוד והכוונה הן בגיל הרך והן בבגרות. המצאות האם ליד ילדה חיונית ליצירת תחושת ביטחון ואהבה שיהוו מאוחר יותר תנאי בסיסי לפיתוח חברתי, רגשי והכרתי. המצאות אמיתית של האם עם הילד תחזק את שניהם, תגרום להם לסיפוק ולהפריה הדדית ועשויה במקרים מסוימים להביא להעצמה אישית משותפת של הילד ושל האישה, אמו.

ומה עכשיו? תנו יד לילדיכן וצאו לטיול בטבע.

* אסתר קבלסון היא M.A בהיבטים פסיכולוגיים וחברתיים בהקשרים חינוכיים
התכנית לחקר התפתחות האדם בטווח החיים, אוניברסיטת חיפה. מתמחה בחינוך לגיל הרך; אם לארבעה.

בואו לדבר על כך בפורום יחסי ילדים הורים
ובפורום צמיחה אישית ונשית - מעגל נשים