לדבר, להקשיב, להבין

עבור חלק מחולי הסרטן, היכולת לדבר על הבעיה עם חברים מבינים ואכפתיים עשויה להוריד חלק מהנטל. עצם השיחה והעובדה שיש עם מי לחלוק את הקשיים מפיגה חלק מהפחדים.

ישנם סוגים שונים של חברים, רמות שונות של פתיחות ושיתוף. כאשר אנשים שאינם קרובים לכם חולים בסרטן, כמו עמיתים לעבודה, לא מצופה מכם שתהיו מוקד התמיכה שלהם, כפי שלא הייתם לפני שחלו במחלה. תוכלו להציע עזרה או לשאול לשלומם מבלי לתת להם תחושה, שהינכם חודרים לגבולותיהם או מרחמים עליהם.

כחברים קרובים או כבני משפחה, אתם חלק ממערכת התמיכה של החולה, ולכן תוכלו להציע עזרה, תמיכה ואוזן קשבת.

השורות הבאות יסייעו לכם באיזה אופן להתמודד בעת מפגש עם אנשים חולי סרטן. למרות שכתבה זו דנה באומנות ההקשבה והשיחה, חשוב לדעת כי ישנם חולים שכלל אינם רוצים לדבר על הקשיים שלהם ועל מחלתם ולחלוק את דאגותיהם עם אחרים.

אבחון של מחלת הסרטן מוביל לחשש ולחרדה בקרב החולים וקרוביהם. כאשר חבר או חברה מקבלים בשורות קשות, רבים מאיתנו חשים חלשים וחסרי מילים. יש החושבים שישנם דברים שהם אמורים להגיד או לעשות שייקלו על החולה באופן מיידי. חשוב לזכור שאין "דבר נכון" לומר, אין נוסחת קסם או אימרת פלא המתאימה לכל מצב. אם אתם מעוניינים באמת ובתמים לעזור לחבריכם או לבן/בת משפחתכם, הרי שכבר השגתם את המרכיב החשוב ביותר. מעבר למילים עצמן, הדבר המרכזי שתוכלו לעשות למענם הוא להקשיב. בכך שתכירו מספר כללים פשוטים של "הקשבה נכונה", תוכלו להוות מקור לעזרה ולתמיכה אמיתית.

הנסיון מלמד, שלרוב חולי הסרטן יש צורך לשוחח על מחלתם ו/או מצוקתם. לפני שתנסו לפתוח בשיחה עם חולה סרטן גבשו את מטרות השיחה. ישנן שלוש סיבות בסיסיות לנהל שיחה ולהקשיב:

1. שיחה היא צורת התקשורת הטובה ביותר. קיימות דרכי תקשורת רבות: נשיקה, מגע, צחוק, כעס ואפילו שתיקה. עם זאת, שיחה היא צורת התקשורת היעילה והטובה ביותר להסביר את עצמכם ולהבין את האחר.

2. שיחה על נושא מציק מקלה על הנטל. לשיחה יכולות להיות מטרות שונות: לעדכן, למסור הוראות ומידע, להצחיק... אולם ישנן גם סיבות פחות ברורות לדבר, ביניהן הרצון הפשוט להישמע. במקרים רבים אנשים מדברים על מנת "להסיר אבן" מליבם. השיחה יכולה לעזור בפריקת לחץ, היא עשויה להביא להקלה. לכן אתם, כחברים קרובים, יכולים לסייע לחולים פשוט על ידי כך שתניחו להם לדבר.

"הקשבה נכונה" מועילה לכשעצמה. כך למשל, במחקר שנערך בארה"ב לימדו אנשים טכניקות פשוטות של הקשבה. חולים שהתנדבו לשם כך הופגשו איתם וסיפרו להם על בעיותיהם. המקשיבים במחקר לא הורשו לומר או לעשות דבר. הם רק הנהנו ואמרו "אני מבין", או "ספרו לי עוד". בסוף המפגש, כמעט כל המטופלים חשו שקיבלו טיפול טוב ומספר מטופלים אף התקשרו ל"מטפלים" על מנת להודות להם ולשאול אם יוכלו להיפגש שוב. נסו לזכור שלא חייבות להיות לכם כל התשובות - ההקשבה עצמה יכולה להועיל.

לקביעה זו ישנו סייג משמעותי. ישנם אנשים עבורם השיחה על מחלתם מקשה על התמודדותם. אנשים אלו משתמשים במנגנונים שונים כגון: הכחשה והסחת דעת, במטרה להסיח את הדעת מהמחלה עצמה. חשוב לאפשר לחולים לנהוג על פי הדרך בה בחרו.

3. הימנעות משיחה עלולה במקרים מסוימים להגדיל את המצוקה. אנשים רבים חוששים כי העלאת נושא לשיחה עלולה לעורר פחדים בחולה, בתחום שלא הוטרד בו קודם לכן, אך דאגה זו אינה מבוססת. מחקרים שנערכו בבריטניה בשנות השישים בהשתתפותם של חולים שמחלתם מתקדמת, מגלים כי שיחות של אנשים חולים עם חברים קרובים ובני משפחה לא עוררו פחדים חדשים. ההפך הוא הנכון: העדר השיחה על הפחדים עלול, במקרים מסוימים, להעצים אותם.

חוקרים אחרים הראו שבקרב חולים במחלות קשות, אחת הבעיות המכבידות עליהם ביותר היא חוסר הנכונות של אנשים לדבר איתם ותחושת הבידוד שמכבידה עליהם כתוצאה מכך עוד יותר. עם זאת, מחקר אחר בארה"ב מצא כי גם שיחות מרובות אינן מועילות לחולה. שיחה על המחלה הינה כמו תרופה, יש להיעזר בה במינון הנכון ובזמן הנכון. על כן, יש למצוא את מינון השיחה המתאים ביותר לחולה. חשוב להקשיב ולדובב את החולים כל עוד הם רוצים לדבר, אך לדעת גם מתי להניח להם ולשתוק לצידם.

כאשר לאדם יש חרדה משמעותית הוא עשוי להתקשות לדבר על כך. סיבה אחת להדחקת חרדות היא בושה, התחושה כי הפחד נובע מדבר של מה בכך. אם החולים יבחרו לחשוף בפניכם את פחדיהם, חשוב כי תדעו להקשיב ולא לבטא שיפוט כלשהו לגבי הנאמר. הראו כי אתם מבינים את הדברים שהם חוששים מהם ומקבלים אותם. ייתכן שכך תוכלו לצמצם, ולו במעט, את פחדיהם ולהכניס דברים לפרופורציה. יש לציין, כי ישנם אנשים אשר החרדה גורמת להם לדיבור יתר, אחרים משתמשים בהכחשה כמנגנון הגנה. לכן חשוב להקשיב לחולה על מנת להבין האם הוא או היא זקוקים לשיחה עימכם, או רק לנוכחותכם לצידם.

יש תועלת רבה מהנסיון לשוחח ולהקשיב לחברים או לקרובי משפחה שקיבלו הודעה על היותם חולים במחלת הסרטן. למרות המבוכה הראשונית בשיחה והמכשולים שעלולים לעמוד בדרככם, נסו שלא להתייאש. חשוב שתקפידו שלא לכפות את עצמכם על החולים, אלא רק להציע להם אוזן קשבת ושיחה ככל שימצאו לנכון.

הקשבה נכונה בנויה מאלמנטים נפשיים ופיזיים. לפניכם מספר כללים בסיסיים העשויים לסייע לכם לקדם שיחה כנה ובונה עם החולה:

הרקע של השיחה - הכנת השטח:

כאשר לא מדובר בקשר של חברות, אין סיבה לדובב את החולה. ניתן לבטא תמיכה ואהדה גם בשיחה קצרה כשנפגשים באקראי. במידה ומדובר בחולה קרוב, נסו לפתוח בשיחה במקום שקט ואינטימי בו ניתן לחוש בנוח. נסו לשדר נינוחות ורגיעה. גם המרחק בין המשוחחים הינו אלמנט משמעותי. קירבת יתר עלולה לגרום לתחושה של חדירה, מרחק רב עשוי ליצור תחושת ריחוק ורשמיות. המרחק הרצוי הוא בין 30-60 ס"מ. כמו כן, נסו להימנע משיחה כשמפרידים ביניכם חפצים או מכשולים, שימנעו מבעדכם ליצור קשר פיזי, אם תרצו בכך. הקפידו להביט אל חבריכם בגובה העיניים.

אם תחושו ברגעים מסוימים כי הינכם מתקשים להשיר מבט אל חבריכם, נסו להעניק מגע מעודד. עם זאת, חשוב שלא לפגוע ב"גבולותיו" של החולה. כמו כל אחד, גם לחולה שמורה הזכות להחליט האם הוא מקבל את מגע היד בברכה או לא. הקפידו להיות קשובים לצרכיהם של חבריכם, כך שלא תכפו עליהם סיוע בדרך המקשה עליהם.

נסו להבין האם החולה רוצה לדבר:

חשוב לזכור כי אין כלל המחייב את החולה להיפתח ולשתף את הקרובים אליו בקשייו. אם ירצה בכך, יש לאפשר לו לעשות זאת, אך הוא יכול שלא לרצות זאת ברגע מסוים, או עם אדם מסוים. יתכן כי הוא כלל לא מעוניין לדבר. נסו שלא להיפגע מכך, אין זה אומר כי אינכם חברים טובים, או רומז כי שגיתם בפנייתכם אליו, זוהי העדפה אישית שלו שיש לכבדה ואין לשפוט אותה. בדקו האם הוא מעוניין בשיחת חולין שתסיט את דעתו, ולו לרגע, מהמחלה, האם הוא רוצה לשתוק יחד. שאלו אותו לרצונו ופעלו כפי שיבחר.

הקשיבו והראו שאתם מקשיבים:

בשיחה, הקשיבו והראו שאתם מקשיבים. הימנעו מלחשוב על הדברים שתאמרו בזמן שהחולה מדבר. רכזו את תשומת ליבכם בדבריו ואל תקטעו אותו, גם אם הוא אומר דברים קשים. אם הוא מנסה לקטוע אתכם, עצרו ואפשרו לו לדבר.

אל תפחדו לתאר את הרגשות שלכם:

בשיחה בין חברים, גם בזו המתנהלת עם חולה סרטן, יכולה להישמר הדדיות מסוימת. לכן אל תחששו לשתף את חבריכם בקשיים העומדים בפניכם בשיחה. כך תוכלו להפחית את אי הנוחות וליצור נתיב לתקשורת אמיתית וכנה. עם זאת, הקפידו שלא למקד את תשומת הלב בכם ובעובר עליכם.

עודדו את חולה הסרטן לדבר:

תוכלו להקשיב היטב גם מבלי לדבר הרבה. תוכלו להנהן בראש, לומר "כן", "אני מבין", "ספר לי עוד". תוכלו לחזור על המילים האחרונות שאמרו חבריכם על מנת לשדר כי אתם מרוכזים בדבריהם. אפשרות אחרת היא לשאול ולוודא כי אכן אתם מבינים את שאמרו חבריכם, "אז אתה מתכוון ש...", כך תראו להם כי אתם מנסים בכנות להבין את מצבם. לעיתים המחוות הפשוטות ביותר מקלות על הסיטואציה הקשה.

אל תשכחו את חשיבות השתיקה והתקשורת הבלתי מילולית:

שתיקה אינה רומזת על כך שהשיחה נתקעה. חבריכם עשויים להשתתק מפני שהם זקוקים לרגע של מנוחה. אל תאיצו בהם, המתינו רגע, הושיטו יד אם תחושו שהדבר מתאים, שאלו "על מה אתה חושב...". גם שתיקה מצידכם אינה עוצרת את השיחה, לעיתים אין מה לומר והעידוד הטוב ביותר הוא היותכם יחד.

אל תשנו את הנושא:

לעיתים אתם עלולים לחוש כי אתם מתקשים להתמודד עם הדברים הקשים שאומרים חבריכם. נסו שלא להיבהל ולאפשר להם להיפתח ולפרוק את שהם חשים. אם תרגישו כי אינכם מסוגלים להמשיך בשיחה, שתפו את חבריכם בכך והציעו כי תדברו מאוחר יותר. אל תשנו את הנושא ללא הסבר, כדי למנוע תחושת פגיעה או דחיה.

אל תעניקו עצה מוקדם מדי:

תמיד רצוי שלא להציע עצה למי שלא ביקש אותה. הדבר חשוב במיוחד בשיחות מעין אלו, היות והעלאת עצות בשלב מוקדם בשיחה, עלולה לקטוע אותה. כאשר אתם בוחרים לתת עצה השתדלו להשתמש בביטויים כגון "האם חשבת לנסות...", ולא לומר "אם הייתי במקומך...". הביטוי האחרון מדגיש כי אתם אינכם במצבו של החולה ועלול לגרום לקטיעת השיחה.

דעו איך להגיב להומור:

ייתכן כי אתם חשים שאין מקום להומור בשיחה על נושא כה רציני. אך הומור לעיתים קרובות מסייע להתמודד עם פחדים קשים, לשחרר מועקות ולשמור על פרופורציות. בדיחה יכולה להיות דרך להתמודד עם מה שנראה כבלתי אפשרי להתמודדות. הכוונה היא שאם חבריכם בוחרים להשתמש בהומור כדרך להתמודדות, שתפו עימם פעולה, אך אל תנסו לשנות את מצב רוחם או "להתקיף" אותם בבדיחות.

רבים מהחברים ומקרובי המשפחה של החולים מעוניינים לעזור, אך לא יודעים היכן להתחיל. לפניכם מסלול אפשרי:

1. הציעו עזרה

ראשית, פנו אל חבריכם והציעו להם את עזרתכם. הניחו להם לומר לכם האם הם מעוניינים בה ומה בדיוק הם רוצים שתעשו. במקרים מסוימים אנשים חשים שלא בנוח לבקש מאחרים לעשות עבורם דברים. במידה ותראו כי חבריכם מתקשים לבטא את רצונם, תוכלו לנסח את הצעות העזרה שלכם. ישנם חולים המעדיפים לקבל עזרה מאנשים רחוקים יותר, במקרה כזה, אל תיפגעו מכך. לאחר הצעת העזרה הראשונית, צרו קשר חוזר עם החולה ועם משפחתו ואל תחכו שהם יפנו אליכם, הראו להם כי אתם באמת מעוניינים לעזור.

2. נסו להעריך את היכולות

מידע על מצבו הפיזי של החולה ועל המגבלות המסוימות מהן הוא סובל, יכול להקל עליכם לדעת מהם צרכיו. נסו ללמוד את העובדות הבסיסיות על המחלה והשלכותיה, במידה שתסייע לכם לתכנן תוכניות הגיוניות עבור החולה ולא מעבר לכך.

3. נסו להעריך את הצרכים

לאור המידע שהשגתם והיכרותכם עם חברכם ומצבו, נסו להעריך את צרכיו ואלו של בני ביתו. למרות שהערכה זו תהיה מלאה בפערים, היא תסייע לכם לעזור לחולה במקומות בהם הוא באמת זקוק לכך. נסו לחשוב על יום בחייו של חברכם ועל הדברים שיזדקק להם. לאחר שתיצרו רשימה של צרכיו של החולה, שאלו את עצמכם במה אתם יכולים לעזור: האם תוכלו לשמור על ילדיו? האם תוכלו לארגן את הבית לפני חזרתו מטיפולים בבית החולים? אולי תוכלו לשלוח לו פרחים לקראת שובו הביתה מאשפוז? אולי ללוות אותו לטיפול ולשהות לצידו בזמן ההמתנה? ישנן דרכים שונות לסייע, עליכם רק למצוא את הדרך שלכם לעשות זאת.

4. התחילו מהדברים הקטנים והפרקטיים

לאחר שחשבתם על הדרך שלכם לסייע, הציעו אותה לחולה או לבני משפחתו. בחרו כמה מטלות מעשיות שהחולה עלול להתקשות לבצע אותן והציעו את תמיכתכם. הקפידו להציב מטרות ריאליות על מנת שלא תתקשו לבצע אותן ותמנעו מגרימת אכזבה או תסכול מצד החולה. תוכלו לנסות ולבקש מאנשים אחרים לסייע באותם מקומות בהם אתם חשים כי אינכם יכולים לבצע את המטלה. מעבר לכך, הבטחות מוגזמות ומתנות גדולות עלולות ליצור אי נוחות מצד המקבל. התאימו את הצעותיכם אל החולה ואל משפחתו. היו נכונים להיות גמישים וללמוד כיצד תוכלו להועיל יותר.

5. היו שם בשבילם

הקדשת זמן והקשבה הן דרך מצוינת לסייע לרוב האנשים. נסו לבלות זמן קבוע עם חבריכם. מוטב לבלות עימם זמן מועט לעיתים קרובות מאשר זמן רב לעיתים נדירות. פשוט נסו להיות שם בשבילם.

כאשר חולים נפגשים עם הרופא שלהם לראשונה, או במסגרת פגישות המעקב, מומלץ שאדם קרוב יתלווה אליהם אל הביקור. תוכלו לשאול את חבריכם האם הם רוצים שתלוו אותם אל הפגישה, או שתסייעו להם להתארגן לקראתה. ההצעות הבאות עשויות להועיל:

ארגנו את השאלות לכדי רשימה כתובה. הציעו לרשום את השאלות החשובות ראשונות, על מנת להבטיח כי הן תעננה במהלך הביקור.
במהלך הייעוץ, אל תדברו בשמו של החולה, אלא אם הוא יבקש זאת מכם.
הקשיבו היטב לתשובותיו ולדבריו של הרופא. חברכם עלול להתקשות לקלוט את תשובותיו של הרופא בשל הלחץ הנפשי הרב בו הוא מצוי. תוכלו לסייע לו אם תכתבו את הערותיו של הרופא ותזכירו לו אותן מאוחר יותר.
במידה והחדשות יעציבו אתכם, אל תסתירו את רגשותיכם, אך הקפידו שלא להעיק על חברכם. מאוחר יותר תוכלו אתם לפנות לאדם קרוב אחר, על מנת לקבל אוזן קשבת.
זיכרו, כי הדבר החשוב ביותר שתוכלו לעשות הוא להקשיב ולהציע את תמיכתכם.

אין ספק, כי ליווי חבר, או בן משפחה חולה סרטן אינו תהליך פשוט. תוכלו לעזור לחולים על ידי כך שתהיו קשובים לצרכיהם. אם ירצו, הקשיבו להם. אם יעדיפו שלא לדבר על מחלתם, נסו לשוחח עימם על דברים אחרים ולהסיח את דעתם. כך תוכלו להוות חלק ממערכת התמיכה של החולה - תמיכה שהינה אחת מהפעולות הנעלות ביותר שניתן לעשות עבור אדם אחר.

מאמר זה מבוסס על החוברת "לדבר, להקשיב, להבין" המעניקה כלים למתנדבים, בני משפחה וחברים, לתמיכה בחולי הסרטן בהוצאת האגודה למלחמה בסרטן.

כותבות המאמר: אורית שפירא, עובדת סוציאלית של מחוז המרכז באגודה למלחמה בסרטן; נאוה עינבר, דוברת ומנהלת מחלקת הסברה והדרכה באגודה למלחמה בסרטן; ומיכל שחל עורכת הפרסומים באגודה למלחמה בסרטן.

בואו לדבר על זה בפורום סרטן השד, בפורום תמיכה לבני נוער חולי סרטן ובפורום תמיכה הדדית.