הומור בשיא הרצינות
למה חשוב לצחוק ואיך ניתן להשתמש בהומור כדי להיות בריאים יותר בגופנו ובנפשנו? שומרים על שמחת חיים
היום סיפרה לי גל, בתי בת החמש וחצי, בדיחה מצחיקה. טוב, לא ממש מצחיקה, אפילו קצת קרש, שלא לומר דיקט. שזורה לאורכה ולרוחבה במילים כמו פיפי וקקי. אם לומר את האמת, לא ממש ידעתי איך להגיב - האם לצחוק בקול רם או להסביר לה שככה לא מספרים בדיחה ושצריך להקפיד יותר על בחירת המילים? לעומתי, שי, בתי הגדולה בת השמונה, פרצה מיד בצחוק מתגלגל. שתיהן הלכו לדרכן, מותירות אותי מחוץ למעגל הצחוקים. וההפסד, כמו שאומרים, היה כולו שלי.
הומור וצחוק הם חלק בלתי נפרד מחיינו ממש מרגע צאתנו לאוויר העולם. אולם, האם שאלתם את עצמכם למה בעצם אנחנו צוחקים? מה גורם לנו "לעשות במכנסיים מרוב צחוק"? איך היו נראים חיינו ללא בדיחות, צחוקים וקצת הומור שחור? וממה הילדים שלנו צוחקים? כתבה מצחיקה שתגרום לכם להבין מדוע חשוב לצחוק.
אם תחשבו על כך לעומק, בוודאי תגלו שקשה להגדיר מהו הומור, וזאת מפני שמה שמצחיק אדם אחד לאו דווקא מצחיק אדם אחר. ואכן, חוקרים ופילוסופים שניסו להגדיר מהו הומור, נתקלו בקשיים רבים. האם הומור הוא אוסף של סיטואציות הגורמות לנו לצחוק בפה מלא, ואולי מקבץ בדיחות הנאמרות מפיו של סטנדאפיסט מוכשר? האם הוא תופעה גנטית או נרכשת? ובכלל, מה גורם לבני האדם לצחוק?
"כששואלים אותי מהו הומור, אני אומרת שהומור הוא מושג שמספר הגדרותיו משתווה למספר המגדירים אותו", מחייכת ד"ר חיה אוסטרובר, חוקרת הומור ומרצה לפסיכולוגיה במכללה האקדמית "בית ברל". "למרות שיש לתופעת ההומור מרכיבים אוניברסליים המשותפים לכל בני האדם, הוא תלוי בעצם גם במרכיבים סביבתיים. אם, למשל, תספרו לאדם בשבט נידח באפריקה בדיחה על האינטרנט, סביר להניח שהוא בכלל לא יבין מה אתם רוצים ממנו. ולכן, ההומור תלוי בעצם בחברה שאנו חיים בה, בתרבות, באישיות שלנו, בסיטואציה שאנו נמצאים בה ועוד.
"ההגדרה, שנראית לי אישית נכונה, היא הגדרתו של החוקר סטיבן סולטנוף, שטען שהומור מורכב מחוויה קוגניטיבית שהיא השנינה והפאנץ' ליין שבבדיחה, מחוויה אמוציונלית שהיא העליזות וההנאה ולבסוף גם מחוויה פיזיולוגית שהיא הצחוק. את כל המרכיבים הללו ניתן לחוות בנפרד, אך כאשר אנו חווים אותם במשותף, אנו מתייחסים לזה כאל הומור".
"למרות שכל אותם אנשי מקצוע מכובדים טרם גיבשו דעה אחידה בנושא, כולם מסכימים עם העובדה שבזמן הצחוק משתחררים במוח שלנו חומרים כימיים בשם אנדורפינים", מצטרף לשיחה אנזו אגדה גורן, איש מצחיק מאין כמוהו, המעביר סדנאות צחוק ברחבי הארץ. "אותם אנדורפינים פועלים על מערכת העצבים ממש כמו מורפיום - מונעים כאב, מרגיעים וגורמים לתחושות נעימות בכל הגוף. בנוסף, מחקרים הוכיחו כי צחוק מחזק את המערכת החיסונית שלנו, מסדיר את לחץ הדם ואת מערכת השרירים, עוזר לנו לנשום כמו שצריך ובעיקר נותן לנו להביט בחיים שלנו מזווית ראייה שונה ואופטימית.
"הצחוק וההומור הם בעיניי המתנה הכי מדהימה שנתן לנו הטבע", אומר אלון שפריר, מורה למודעות ומפעיל סדנאות צחוק והשתטות. "הצחוק בעצם דומה לבולמי הזעזועים שבמכונית. אם הוא לא היה קיים, היינו מרגישים כל אבן בדרך, כל מהמורה וקושי בחיים. אם לא היינו נעזרים בהומור, החיים של כולנו היו הרבה יותר משעממים, עצובים וגם קשים. מבחינתי, סיטואציות שבעבר היו מעוררות אצלי באופן מידי עצבים, מתח ולחץ, הפכו על ידי השימוש בהומור למצבים שניתן להתמודד עמם. בתור ילד נחשבתי לאחד שתמיד מסתובב עם פרצוף חמוץ וכעוס, ילד שלא יודע לחייך, ומאז שהתחלתי להיעזר בצחוק ובהומור אני בהחלט יכול לומר שחל שיפור עצום באיכות החיים שלי.
"הצחוק בעיניי הוא המצאה גאונית של הטבע, המצאה יעילה וזולה, וניתן להשתמש בה בכל שעות היממה ללא הגבלה. זוהי המצאה שעוזרת לכולנו לשפר את ההרגשה ולהירגע ואז גם להפוך לסבלנים וליצירתיים יותר. האנרגיה של הצחוק משחררת ומשפיעה על הגוף ועל הנפש כאחד. הצחוק הוא המצאה שניתנה לנו בחינם, וכיוון שאפשר להעניק אותה לאחרים ללא שום קושי, הרווח כפול ומכופל". 
"להומור ולצחוק יש פונקציות ותפקידים רבים", מסבירה ד"ר אוסטרובר. "ראשית, ההומור הנו כלי חברתי התורם לתהליכים חברתיים כמו הגברת הלכידות בקבוצה, הורדת מתחים ויצירת אווירה חיובית בין חבריה. בספרו 'הומור ואישיות' כותב פרופ' אבנר זיו כי ההומור גם מאפשר לנו להשתחרר לרגע קט מהכבלים של החשיבה הרציונלית, ליהנות מעיוותי מילים ומשמעות ונותן לנו אפשרות לעבור על חוקי הלוגיקה. ההומור מאפשר לנו חופש אינטלקטואלי, מאפשר לנו להפעיל את החשיבה, ליהנות ממצבים אבסורדיים ולפתור בעיות בדרך בלתי שגרתית.
פונקציה נוספת של ההומור היא הפונקציה התוקפנית, המאפשרת לנו לבטא עוינות ולהגיב לתסכולים הרבים שאנחנו מתנסים בהם, תוך כדי הנאה מהאפשרות שניתנת לנו לתקוף מבלי להיענש. בנוסף, ההומור הוא גם אחד ממנגנוני ההגנה של האדם, שבעזרתם הוא יכול להשתחרר מתחושות של מתח וחרדה. כאשר אנחנו צוחקים על דברים מפחידים, אנחנו בעצם הופכים אותם למפחידים פחות. אם, למשל, נצחק עם ילדנו על המפלצת בארון, היא תיהפך בעיניו להרבה פחות מפחידה. גם בתקופת השואה נעזרו האסירים בהומור שחור ומקאברי, הומור שבפירוש עזר להם לעבור את התופת ולשרוד".
תאמינו או לא, אבל בשנים האחרונות הפך הצחוק לעסק רציני מאוד, ואם ייצא לכם לבקר, חלילה, במסדרונות בתי החולים בארץ, אל תופתעו אם מאחד החדרים יגיח לפתע ליצן בעל אף אדום, כובע מצחיק ונעליים ענקיות. כן, כן, הליצנות הרפואית כבשה לה בשנים האחרונות מקום של כבוד גם בקרב אותם רופאים רציניים וחמורי סבר. מחקרים שהתפרסמו לאחרונה בתחום הוכיחו כי ההומור והצחוק בהחלט עוזרים לחולה להתמודד ברמה הרגשית והנפשית עם המחלה ואף תורמים לקיצורה.
אחד המחקרים אפילו תיאר קבוצה של חולים שהבריאו בעקבות צפייה אינטנסיבית בסרטים קומיים שגרמו לפרצי צחוק בריאים. הכול התחיל, כך מספרים, בזכות רופא אמריקאי מיוחד אחד בשם ד"ר פאץ' אדמס, יוזם נושא הצחוק והליצנות הרפואית כשיטת טיפול. אותו רופא הקים בווירג'יניה בית חולים ששם דגש על שימוש בהומור. ד"ר אדמס האמין כי הקשר בין הפציינט לרופא צריך להיות מבוסס על אמון וחברות ולא על ניכור ומקצועיות בלבד, כאשר מטרת הרופא היא לעודד אצל המטופל גישה חיובית לחיים.
"מסתבר שגם שבטים פראיים החיים במקומות נידחים כמו הג'ונגלים של האמזונס מכירים בחשיבותו המרפאת של הצחוק", אומר שפריר. "חוקרים ואנתרופולוגים שחקרו את אותם שבטים מספרים שכאשר מישהו מבני השבט היה חולה, ארגנו במיוחד בשבילו פסטיבל צחוק על מנת לעודד את מצב רוחו ולשפר את בריאותו".
הצחוק, כידוע לכולם, הנו תכונה טבעית וראשונית, אותה ניתן למצוא אצל תינוקות רכים. מדענים שחקרו את התחום קבעו כי הצחוק הוא מעין רפלקס הקיים בכל אחד ואחת מאיתנו. ידוע גם כי תינוקות בכל העולם מחייכים בערך באותו גיל ובאותה צורה. גם תינוקות שנולדו עיוורים ולא ראו חיוך מעולם ותינוקות חירשים שלא שמעו צחוק מעולם - מחייכים וצוחקים. אז מה בעצם מצחיק את הילדים שלנו?
בספרה "הומור" מציינת המחברת ענת זיידמן כי ילדים שונים צוחקים מדברים שונים, בהתאם לתרבות ולסביבה שבה הם חיים וכן בהתאם למשתנים אינדיבידואליים הקשורים ישירות לאופיים ולאישיותם. אולם, הבנת ההומור, יכולת יצירתו וההנאה ממנו מחייבות רמה מסוימת של התפתחות קוגניטיבית. התינוקות הצוחקים והמחייכים מפגינים אמנם הנאה שנגרמת על ידי גירוי חיצוני, אך תגובתם אינה מעידה על הנאה מהומור. ניצנים ראשונים של הומור יופיעו רק בסביבות גיל שנתיים. "בתקופת הילדות, כמו בבגרות, ניתן לראות את השימוש בהומור כדרך להתמודד עם כל דבר שאתה רוצה לשלוט בו", מסכמת ד"ר אוסטרובר.
הכתבה פורסמה במקור במגזין להיות משפחה.
בואו לדבר על זה בפורום יחסי הורים ילדים, בפורום פסיכותרפיה ובפורום התנהגות בריאותית.
