יש תקווה
בדידות, ייאוש וחוסר תקווה הם חלק מעולם המושגים של המתבגרים. אולם התאבדות היא פיתרון סופי לבעיה זמנית
גיל ההתבגרות הוא תקופה מרתקת ומעניינת של שינויים בכל תחומי החיים. אולם שינויים אלה מחייבים גם התמודדות עם בעיות שלא הכרתם. התמודדות זו כרוכה גם בציפייה לשינויים הללו. אך גם בתחושות של אכזבה, חוסר הצלחה, אובדן, כאב ותחושת אין מוצא. לפעמים אנו מוצאים עצמנו עצובים מאוד ומרגישים רע ללא כל סיבה.
לפעמים אנו מרגישים בודדים, משועממים או עם הרגשת ריקנות ולפעמים מצב רוחנו משתנה באופן קיצוני מבלי שלגמרי ברור מדוע. יש מצבים בהם אנו מרגישים כעס או עצבנות קשים, גם בנוכחות אנשים אהובים.
לעתים אנו מרגישים חוסר הבנה או חוסר איכפתיות מצד הסובבים אותנו. לעיתים אנו מרגישים שבעיותינו אינן ניתנות לפיתרון; בעיות כמו קשר לא טוב עם אחד ההורים או שניהם, תחושה של בדידות חברתית, נטישה על ידי חבר או חברה, אי הצלחה בלימודים וחוסר סיפוק מעצמנו - מהמראה שלנו או מהכשרונות שלנו. בעיות כאלה קיימות אצל מרבית המתבגרים, אבל לנו נראה לפעמים שהבעיה שלנו הכי קשה והכי לא ניתנת לפיתרון. לפעמים אנחנו מגיעים להרגשה שאין טעם לחיים ואף חושבים על התאבדות.
מתבגרים עלולים להגיע למחשבות על התאבדות בגלל:
- עצב, בדידות, ייאוש, חוסר תקווה, חוסר הנאה, השפלה.
- תחושת כישלון בחברה או בלימודים.
- נטישה על ידי חבר או חברה.
- כעס רב על ההורים או על חבר/ה.
- תחושה של חוסר ערך עצמי.
מצבים אלו יכולים להיות מלווים בתחושות של עייפות תמידית, הסתגרות, בבית/בחדר. הרגשת אשמה, אכילה רבה מדי או ירידה בתיאבון, שינה רבה מדי או מועטה מדי, התקפי בכי, קושי בריכוז, איבוד עניין והימנעות מהשתתפות בפעילויות חברתיות, ביטוי רצון למות בכתב או בעל פה, חלוקת חפצים אישיים, כתיבת מכתבי פרידה, הכנת תוכנית לביצוע התאבדות. 
אדם הרוצה להתאבד מרגיש כמעט תמיד בודד. דאג להיות עם אותו אדם או שמישהו אחר יהיה בקרבתו, גם אם הוא דוחה את נסיונות העזרה.
מומלץ לתמוך, לעודד ולהתייחס ברצינות לבעיות של האדם הרוצה להתאבד, וגם לעצם האיום או ביטוי הרצון למות.
חשוב מאוד למנוע גישה לאמצעים מסוכנים (כלי נשק, תרופות, מקום גבוה, חבל, סכין, חומרי ניקוי).
חשוב מאוד לשתף אדם מבוגר בידיעה על מתבגר שרוצה להתאבד. אדם מבוגר יוכל לעזור בהחלטה על ההתערבות המתאימה. גם אם המתבגר מבקש לשמור על כוונתויו להתאבד בסוד, עדיף "לבגוד" באמון מאשר לאבד חבר. כל אדם שרוצה להתאבד, רוצה במידה מסוימת, ולו קטנה ונסתרת, גם לחיות.
יש לזכור: התאבדות היא פיתרון סופי לבעיה זמנית (גם אם היא נראית בלתי פתירה). גורמים שניתן לפנות אליהם לסיוע: בני משפחה מבוגרים, יועצת, מורה, רב, שרות למתבגרים בקהילה, רופא משפחה, פסיכולוג, פסיכיאטר, עובדת סוציאלית, ער"ן ואתר סהר באינטרנט.
לעיתים קרובות איום בהתאבדות הוא קריאה לעזרה, ועדיף לטעות בעירנות מוגזמת, מאשר להצטער על אי נקיטת פעולה. את ההתאבדות ניתן למנוע במקרים רבים, וכל אחד מאיתנו יכול לתרום את חלקו למען השגת מטרה זו.
הכתבה פורסמה במקור באתר של משרד הבריאות.
בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה קלינית, בפורום פסיכיאטריה ובפורום תמיכה הדדית.
