תסמונת אכילת לילה

בשנים האחרונות ישנה התעניינות מחודשת בקשר שבין הפרעות אכילה והשמנת יתר. עניין מחודש זה חוזר לתקופה בה האמונה היתה כי כל אדם הסובל מהשמנת יתר, סובל גם מהפרעת אכילה.

אנשים הפכו לשמנים מאוד משום שאכלו יותר מדי, ולכן הטיעון היה: איזה עדות טובה יותר יש לעובדה כי הם סובלים מהפרעת אכילה?

גישה פשטנית זו אינה שרירה עוד, ולפיכך, מזה זמן מה ניתן מעט דגש על האפשרות כי דפוסים לא נורמטיביים של אכילה עשויים להוביל להשמנת יתר. כעת חל שינוי בתפיסה זו ונראה כי שתי הפרעות אכילה קשורות להשמנת יתר: הראשונה היא בולמוסי רעב והתקפי זלילה (Binge Eating Disorder) והשנייה היא "תסמונת אכילת לילה".

תסמונת אכילת לילה תוארה לראשונה בשנות ה-50 על ידי Stunkard ו-Grace, כהפרעה המשלבת מאפיינים של "אנורקסיית בוקר" יחד עם נדודי שינה. מחקרים קליניים חשפו כי היא מופיעה בקרב אנשים הסובלים מהשמנת יתר בדרך כלל במהלך תקופות של מתח בחיים, ודועכת עם הקלת המתח.

תסמונת אכילת לילה תוארה כתגובה למתח, המופיעה במחזור של יממה, והיא מאפיינת חלק מהאנשים הסובלים מהשמנת יתר.

מחקרים שבדקו את שכיחותה באוכלוסייה, מצאו כי היא נוכחת בשיעור של 1.5%, וכי שכיחותה עולה עם העלייה במשקל. אנשים המקבלים טיפול תרופתי או תזונתי להשמנת יתר סובלים ממנה בשיעור של 10%. מטופלים שעברו ניתוח כירורגי לטיפול בהשמנה כבר סובלים ממנה בשיעור של 25% (ובמילים אחרות: רבע מהם סובלים ממנה).

מרבית הידע על תסמונת אכילת לילה מתבסס על מחקרם של בירקטווד ועמיתיו, שהשוו בין שתי קבוצות של אנשים הסובלים מהשמנת יתר: קבוצה המאופיינת בתסמונת אכילת לילה, וקבוצת ביקורת. נמצא כי צריכת המזון של אכלני לילה שמנים היתה גדולה הרבה יותר מזו מזו של קבוצת הביקורת (2,930 קלוריות מול 2,334 בלבד).

נוסף על כך, נמצאו הבדלים דרמטיים בשעות האכילה של חברי שתי הקבוצות. בשעה 18:00 סיימו חברי קבוצת הביקורת כבר 74% מצריכת הקלוריות היומית שלהם. באותו זמן בדיוק הספיקו אכלני הלילה לאכול רק 37% ממזונם היומי.

בקבוצה הביקורת פחתה האכילה במהלך הערב, בעוד שצריכת המזון של אכלני הלילה המשיכה בקצב מהיר עד אחרי חצות. בפרק הזמן שבין 20:00 בערב עד 6:00 בבוקר, אכלני הלילה צרכו 56% מצריכת הקלוריות שלהם, זאת בהשוואה ל-15% שצרכו אנשים בקבוצה השנייה.

המחקר הצביע גם על הבדלים במצב הרוח בין שתי הקבוצות. נראה כי מצב רוחם הממוצע של אכלני הלילה היה נמוך יותר באופן מובהק מהשמנים בקבוצה השניה.

בנוסף, אכלני הלילה סבלו מהפרעות שינה, כך שהם התעוררו 3.6 פעמים בממוצע בלילה (זאת לעומת 0.3 פעמים בלבד בקבוצת הביקורת). מחצית ממקרי ההתעוררות בקרב אכלני הלילה לוו באכילה, זאת לעומת היעדר אכילה בהתעוררויות הלילה בקבוצת הביקורת.

הטיפול המקובל כיום בתסמונת הוא שילוב של טיפול רפואי בהפרעת השינה (בדרך כלל במעבדת שינה, על ידי רופא מומחה) יחד עם טיפול פסיכולוגי (שמתייחס לגורמי המתח ומצב הרוח הירוד שחווה האדם).

הכתבה פורסמה באדיבות אתר מלב"י.

בואו לדבר על זה בפורום תזונה קלינית ובפורום פסיכולוגיה קלינית.