זוגיות במבחן ההורות

כולנו מכירים את הקלישאה החבוטה ש"טובים השניים מן האחד" וש"התוספות שבדרך" עוד יותר טובות. אבל בין הקלישאה למציאות יש פער גדול. מצד אחד, ברגע בו נוספים לנו התארים "אבא" ו"אמא", גוברת תחושת היחד והשותפות. מצד שני, ככל שנוקף הזמן זוגות רבים מגלים שבין החיתולים, הלילות הלבנים ועומס המטלות, נוצר ביניהם חיץ מפריד.

^^מה קורה לזוגיות ברגע שמצטרף אליה ילד? מה משתבש בדרך?^^

הפסיכולוג חיים עמית, מומחה בפסיכולוגיה חינוכית, מתאר את התהליך כפרפראזה על החלום ושברו. "זוגות צעירים רבים המתחילים את חייהם המשותפים כזוג, רואים את ההורות העתידה כמבטיחה ורגועה", הוא אומר. "ניקח לדוגמה את התמונה האידיאלית של בני זוג שהפכו להורים טריים. בת הזוג היא סטודנטית ובן הזוג הוא אב שעובד כמתכנת מחשבים בחברה חדשה ודינמית וזה עתה נולד תינוקם הראשון.

האם הפסיקה את לימודיה כדי להתמסר לגידול התינוק והאב הצעיר החליט להיות שותף פעיל בגידולו. הוא מתחיל לעבוד מאוחר יחסית בבוקר ומגיע הביתה מוקדם מהעבודה כדי לעזור. הוא ניגש בשמחה להחליף לתינוק טיטולים, צופה בהנאה באשתו המיניקה ומתעורר יחד עם האם בלילה. גם האם הטרייה נרגשת מחוויית האימהות. היא נהנית לעקוב אחר נשימותיו של התינוק כשהוא ישן, לשחק באצבעותיו הקטנטנות וקל לה להתמודד עם קשיים של התינוק כמו בכי מתמשך.

כשהתינוק בוכה שניהם מאכילים אותו, מחליפים לו, שרים לו ומרדימים אותו, וחשים איך הקשר ביניהם כזוג הולך ומתחזק, תוך שהם מוצפים ברגשות חמים של תמיכה הדדית ושל גאווה על יצירתם המשותפת".

"אבל", הוא ממשיך ואומר, "תמונה אידיאלית זו משתנה, לא פעם, מול כורח המציאות. "ברוב המקרים האב צריך לחזור לעבוד לאחר הלידה בקצב מואץ. הוא חוזר מאוחר בערב ומנסה לעזור לטפל בתינוק, אך נרדם מרוב עייפות. כשהתינוק מתעורר בלילה הוא אפילו לא שומע אותו. כשהוא מחבק את אשתו בלילה, פתאום הוא מגלה שהיא לא נענית לו כמו תמיד. מתעוררת אצלו תחושה שאשתו מזניחה אותו ומרוכזת רק בתינוק, כאילו אין שום דבר אחר בחיים.

"אבל לא רק לאב קשה לאחר הלידה. גם האם הצעירה מגלה שהיא מתקשה להתמודד עם תינוק שמרבה לצרוח ולבכות ללא כל סיבה נראית לעין. אבל יותר מכל היא מתוסכלת מכך שבעלה קם ובורח לעבודה".

שתי הדוגמאות הללו, מסביר עמית, ממחישות כי ההורות מהווה נקודת מפנה בחיי בני הזוג, ובצד האפשרות החיובית של תרומה להתפתחות הזוגיות היא יכולה לדרדר את יחסיהם. "בסופו של דבר, הכל תלוי בהתמודדות נכונה עם המצב החדש", הוא אומר.

אם כך, מה מתרחש בתהליך ההורות הגורם לשחיקת הזוגיות? עמית מציין מספר סיבות שעלולות לסכן את המערכת הזוגית עם לידת הילד הראשון. "כניסת תינוק למשפחה כרוכה בראש ובראשונה בהרבה אי נעימות מצד ההורה וממילוי תפקידים חדשים שמעולם לא הורגל אליהם", הוא אומר. "הדבר בעייתי במיוחד כאשר מדובר בתינוק בעל אופי קשה ותובעני, או בתינוק שנולד עם ליקויים חמורים".

לדבריו, המשבר מתרחש בדרך כלל עם הולדת הילד הראשון, אבל לעתים הוא יכול להתרחש גם עם לידת הילד השני או השלישי.

הסיבה השנייה היא עומס המטלות שמייצרת ההורות. "העומס הזה עלול לגרום לכך שבני הזוג יוותרו על היותם צמד בעל זיקה הדדית אינטימית ויהפכו לתפקד כהורים בלבד", אומר עמית. "אם בשנים שקדמו להולדת הילדים הייתה ההדדיות כמעט מובנת מאליה ו'היחד' היה מבוסס בעיקר על קירבה, פינוק ואינטימיות, עם בוא הילדים משקיעים בני הזוג את כל מרצם בעשייה יומיומית סביב תפקידי ההורות, בענייני הבית ובהתבססות כלכלית.

"ההשקעה הפיזית והנפשית שמחייבת ההורות, גורמת להפרת האיזון בין הורות לזוגיות. בני הזוג עסוקים סביב השעון בטיפול במשפחה ובסוף היום הם כל כך סחוטים, עייפים ועצבניים, עד שלא נותר להם כוח וזמן לעשות למען עצמם ולמען טיפוח הקשר ביניהם".

הסיבה השלישית היא תהליך של צמצום מקורות משלימים לסיפוק המתרחש בעקבות הלידה. מקורות כמו חברה, מקום עבודה ובילוי מצטמצמים, בעוד הלחץ על בני הזוג גדל. גם דרישותיהם זה מזה גוברות וההתחשבות ההדדית פוחתת", אומר עמית.

סיבה נוספת לכרסום בזוגיות היא תחושת נטישה מצדו של אחד מבני הזוג. "לעתים הגבר עשוי לחוש שאשתו מזניחה אותו לטובת הילדים", מסביר עמית. "לפעמים האישה היא זו שמקנאת באהבה שבן זוגה מעניק לילד וחשה ששוב אין היא מושא אהבתו היחיד. ישנם מקרים שבהם אחד מבני הזוג מעדיף להתעסק בפיתוח הקריירה על חשבון עזרה בגידול המשפחה, דבר הגורם לחיכוכים רבים בין הזוג".

דיאנה אידלמן, יועצת משפחתית ומחברת הספר "הכנה להורות" (הוצאת כתר), מציינת את מבנה התא המשפחתי העכשווי כגורם נוסף לטלטלה שעוברת הזוגיות עם הולדת הילדים. לדבריה, התא המשפחתי המודרני מציב קשיים גדולים יותר בפני ההורים הטריים, מה שבאופן טבעי מקשה גם על הזוגיות. "אם בעבר החמולה המשפחתית הייתה תומכת בהורים ועול הפרנסה היה מתחלק בין בני המשפחה המורחבת, היום מוטל עול הפרנסה על בני הזוג, ובעיקר על האב", היא מסבירה.

"מיד לאחר הלידה ניצבים בני הזוג בסיטואציה המשולה לצורת חיים על שתי פלנטות אחרות. מצד אחד, האם עוברת למשרה טיפולית, בעוד האב צריך לחזור למשרה מפרנסת והישגית, כאשר כל הקשיים העולים מכך פוגעים בחיי הזוגיות. השינוי בתרבות העבודה, למשל, גרם לכך שמקומות העבודה תובעניים יותר והדבר מוצא את ביטויו בהיעדרות המפרנס שעות רבות מהבית. מציאות זו יוצרת כבר בשלושת החודשים הראשונים לחייו של התינוק פער בקשר שבין האב לילדו הטרי. בעוד שהאם צוברת בחודשים הללו ניסיון טיפולי בתינוק, האב מגלה בשובו הביתה כי בת זוגו כבר 'ניכסה' לעצמה את כל הטיפול בצאצא, מה שמרחיק אותו עוד יותר משניהם".

סיבה נוספת להידלדלות הזוגיות, לדבריה, טמונה גם בחוסר ידע אמיתי על גידול תינוקות וילדים, והשלכת הקושי הזה לכיוון הזוגיות. "ההורים המודרניים יודעים כמעט הכל על תינוקות וילדים, אבל רק בתיאוריה, לאחר שקראו ספרות רבה בנושא ואפילו שמרו כבייבי סיטר על הבן של השכנה", היא אומרת. "אולם המפגש האמיתי עם ההורות בלידת ילדם שלהם, 'נוחת' עליהם בהפתעה גמורה, לעומת ההורות שעליה פנטזו. הם לא תמיד יודעים איך להתמודד עם מצבים קשים בגידול תינוק, כמו בכי ממושך שיכול להפר את שלוות הנפש, יקיצות מרובות בלילה וכדומה".

בנוסף, גם חוסר שוויון תעסוקתי בין המינים גורם לשחיקת הזוגיות. "אם שמחליטה לא לחזור לעבודה, לא להתפרנס ולהישאר עם התינוק, מתחילה לחוות תהליך של ירידת הערך העצמי", מסבירה אידלמן. "מצב זה גורם לה לתחושת 'קורבנות' ולצבירת כעסים על בעלה, כיוון שהיא איננה מקבלת הכרה חברתית או תגמול כלכלי על עבודתה הקשה".

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון יולי של "הורים וילדים".

בואו לדבר על זה בפורום טיפול משפחתי וזוגי.