שלום כיתה א'

ספטמבר בפתח. הורים רבים הולכים לשלוח את הילד שלהם בפעם הראשונה לביה"ס. שלב זה קשה להורים לא פחות מלילדים, אולי יותר. כשההורה לחוץ לאורך זמן, זה עלול להשפיע לרעה על תיפקוד הילד וההשתלבות שלו בביה"ס.

המתח שהורים מרגישים נובע מכך שמדובר בנקודת מפנה בהתפתחות הילד ושינוי בתפקיד ההורה.

א. הילד ייבלע בתוך המון הילדים וירגיש שהוא הולך לאיבוד. מי ידאג לילד שלי?

המעבר החד שעושה הילד מהגן לביה"ס דורש הסתגלות להרגלים ולחוקים חדשים. בגן יש עיסוק רב במשחק ובפעילות חופשית, הגישה לילד היא אישית יותר וישנה יותר זרימה וגמישות עם הילד. לעומת זאת, בכיתה א' הכללים נוקשים והילד נדרש להתאים עצמו לכלל ולקבל יחס פחות אישי וגמיש.

אכן, לילדים קשה בתחילה להתרגל, אך ביה"ס בד"כ מקפיד לעשות תהליך הדרגתי שבו יש הפנמה של חוקים. ילדים בד"כ מסתגלים היטב לכללים ולסדר החדש. רבים מהם אף נהנים מכך שיש סדר יום קבוע, ידוע מראש ומאורגן, דבר שמקנה להם תחושה של בטחון ושל סדר פנימי.

בנוסף, הילד ימצא חברים שאיתם יוכל להיות, והם שיפיגו את תחושת ההיבלעות והבדידות, אם אלו יצוצו. ישנן גם מורות רבות שנותנות יחס אישי וחם לילד.

חשוב שההורה יסמוך על הילד ועל יכולת ההסתגלות שלו וייתן לו את הזמן שלו. חשוב לזכור שכמו שלנו המבוגרים לוקח זמן להסתגל למקום עבודה חדש, כך גם לילד. טבעי שיהיה לו קשה וחשוב לשדר לו בטחון ולתת תמיכה.

ניתן להכין את הילד מראש למעבר על ידי הדגשת ההבדלים שיש בין הגן לכיתה א', וכן הדגשת היתרונות בלהיות "גדול", ללמוד לקרוא ולכתוב.

חשוב שההורים יגידו לילד שבמקרה שירגיש מודאג או לא בטוח, שיפנה למורה. חשוב ללמד ילדים לא להתבייש ולבקש עזרה כשהם צריכים.

ב. הילד צריך להתחרות עם ילדים אחרים על ציונים. ומה אם לא יצליח?

הדגש בכיתה א' הוא פחות על הביטוי האישי של הילד ויותר על הישגים. הילד נדרש להגיע להישגים, ללמוד דברים חדשים. הורים רבים חוששים שהילד יישאר מאחור, לא יעמוד בקצב ובדרישות.

חשוב לזכור שלכל ילד יש קצב משלו וצריך לכבד זאת. הורים רבים שואפים שהילד שלהם יהיה הראשון והכי טוב. במציאות, הדבר אינו תמיד כך. המסר הזה למצויינות ולפרפקציוניזם עובר לילד מבלי שהורים שמים לב לכך. הילדים קולטים אותו דרך תנועות גוף, הבעות פנים של ההורים ותגובות אחרות. המסר למצויינות הוא טוב במינון הנכון, אך מזיק אם הוא גורם לילד לפחד מלטעות.

חשוב לזכור שטעות היא הזדמנות מצויינת ללמידה וזהו מסר חשוב של ההורים לילד. חשוב שהילד ינסה ויעיז לכתוב, לקרוא וכו', גם אם התוצאות פחות טובות. גישה זו שמדגישה שחשוב להתנסות ושטעויות הן מקום לצמיחה, תעזור לילד שלכם לא להימנע ממשימות שהוא חושש מהן.

במקרה שהילד אכן מתקשה לאורך זמן, חשוב לבדוק האם מדובר בליקוי למידה. חשוב להיות במקרה זה עם היד על הדופק, לשאול את המורה ובמידת הצורך לערוך לו אבחון פסיכודידקטי אצל פסיכולוג.

ג. ביה"ס הופך את הילד לעצמאי יותר וזה יבוא על חשבון הקירבה להורים. הוא פחות יצטרך אותנו, ההורים.

ביה"ס, המורים ובעיקר החברים אכן ילכו ויתפסו מקום יותר ויותר מרכזי בחיי הילד והצורך שלו בחברה ילך ויגדל. בהדרגה, יעדיף להיות עם חבריו מאשר עם ההורים. הורים רבים חוששים שזה יבוא על חשבונם.

למרות הכאב מהתרחקות הילד, יש בכך גם סימן להתפתחות בריאה וטובה. חשוב שהורים יזכרו שלמרות שהילד מעדיף את חברת הילדים, הוא עדיין מאד קשור וזקוק להורה, אך באופן אחר.

חשוב שההורה ייתן את ברכת הדרך לילד ולא ייתן לו לחוש אשמה. משפטים כמו: "אתה כל הזמן עם החברים, אתה לא רוצה להיות גם איתי?" לא יתרמו לילד ויעוררו אצלו בלבול ורגשות אשם מיותרים.

חשוב לעודד את הילד להיפגש עם חברים אחה"צ, משום שבבואו לכיתה הוא יחוש בטוח יותר וקרוב יותר.

ככל שהעמדה של ההורה לביה"ס חיובית יותר, כך לילד יהיה טוב יותר. יש הורים שהיו להם חוויות לא טובות מביה"ס. חשוב לעשות הפרדה ולזכור שאין זה אומר כי ביה"ס הוא בהכרח מקום שלילי.

הכניסה לכיתה א' מסמלת שלב חדש בחיי הילד ובחיי ההורים. במעבר לביה"ס, ההורים נאלצים לוותר על השליטה המוחלטת שלהם בילד ועל הצורך להגן עליו. עליהם לאפשר לו יותר עצמאות, לסמוך על מערכת ביה"ס ובעיקר לסמוך על הילד ועל היכולות שלו.

חשוב שההורים לא ייבהלו כשהילד מתקשה בצד הלימודי או בהשתלבות שלו בתחילה. חשוב להבין שמדובר בתהליך הסתגלות טבעי והדרגתי שלוקח זמן. חשוב לזכור שילד שמתמודד מול אתגרים, תסכולים וקשיים יוצא מחוזק. בכיתה א' הילד חשוף יותר לביקורת ולתחרות, הוא נדרש להתמודד באופן עצמאי יותר, וזקוק לכם ההורים שתתנו לו תמיכה, אמון ורוח גבית.

לתגובות נוספות על המאמר: [email protected]

בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה קלינית ובפורום יחסי הורים ילדים.