כאב - גוף ונפש

במאמר זה נסקור בקצרה את האספקטים הפסיכולוגיים של החולה הסובל מכאב מתוך הנחה שתחום זה מוזנח ברובו בטיפולים השכיחים המתמקדים בטיפולים הפיזיים בכלל, והתרופתיים בפרט. לא כל האספקטים רלוונטיים באותה מידה לגבי כל חולה, אך רובם משמעותיים להבנת החולה הסובל כאב, ומשפיעים בצורה דרמטית על איכות חייו.

המרכיב הרגשי

הסבל מכאב גורם אצל כולנו לתחושת חרדה. חרדה לגבי השאלה מה הגורם לכאב, ובמיוחד אצל חולה שהמקור והגורמים לכאב טרם אובחנו. ישנו חשש ממחלה קשה, אשר תגרום לירידה באיכות חייו, או לסכנת מוות. בצורה אבסורדית, קשה לנו כאשר אנחנו סובלים מכאב ובמיוחד כאב חריף, ולרופאים אין תשובה לגבי הגורם לכאבים, ואין להם פתרון. תחושת חוסר האונים והעדר תשובה רפואית ברורה מעלה את רמת החרדה, הדמיון מתחיל "לחגוג", וכאשר הכאב נמשך והופך לכרוני, מתחיל להופיע גם הדיכאון. מסיבות אלו, באופן פרדוכסלי, לחלק גדול מהחולים קל יותר כאשר הם מקבלים אבחנה רפואית. כעת הם לפחות יודעים מול מה הם צריכים להילחם.

תחושת הסבל

יש חשיבות להפריד בין הכאב אשר הנו תופעה פיזיולוגית, לבין הסבל מהכאב, אשר הנו תופעה פסיכולוגית. כאב מופיע כאשר ישנה פגיעה ברקמות או באברים בגוף. הפגיעה יכולה להיות חתך, לחץ, דלקת, או תחושה עזה של חום או קור. המרכזים במוח מזהים את הפגיעה. אך האם כל פגיעה כזו מלווה בכאב? האם יש יחס ישיר בין עוצמת הפגיעה ברקמות לבין תחושת הכאב? התשובה לשאלה זו אינה פשוטה, והיא מורכבת למדי. ניקח דוגמא פשוטה ויום יומית; לכולנו קרה שבשעת ערב, הבחנו בשריטה על אחד מאברי גופינו, נניח על קרסול הרגל הימנית. השריטה מלווה בדם קרוש. איננו זוכרים כלל שנפצענו, כלומר ברור שלא חשנו בכאב כלשהו עקב הפציעה. נניח שנחליט לחקור את הנושא, נמדוד את השריטה: 5 ס"מ אורך, 1 מילימטר עמוק וחצי מילימטר רוחבה. נזמין רופא ונבקש ממנו לבצע חתך זהה ברגל השמאלית באמצעות סכין חדה. המבנה האנטומי של שתי הרגליים זהה. סביר מאוד שבעת החתך ברגל השמאלית נחוש כאב חזק, אשר יהיה מלווה בחרדה בעוצמה רבה.

נשאלת השאלה אם כן: מדוע השריטה הראשונה לא גרמה לשום תחושת כאב, עד כדי כך שלא חשנו בה, בעוד שהשריטה השניה הזהה גרמה לתחושת כאב בעלת עוצמה חזקה? התשובה נעוצה בשני גורמים. הגורם הראשון הנו מיקוד תשומת הלב שלנו, והשני הנו גורם הציפייה. בשורות הבאות נדון בנושא תשומת הלב.

מיקוד תשומת הלב

בכל רגע נתון אנו "מופצצים" באין סוף גירויים הן חיצוניים והן פנימיים. תאי החישה שלנו קולטים ללא הרף גירויים מהסביבה ומעבירים את השדר למרכזים במוח אשר בהם נעשה הפרוש, והשיוך של הגירויים. כאשר אנחנו קוראים את המאמר באינטרנט כרגע, העיניים קולטות את הבזקי מסך המחשב, את האותיות הכתובות, את צבעים על המסך, אך בו זמנית גם את כל מה שמונח על השולחן ליד המחשב (עכבר, פד), כל מה שנמצא מאחרי המחשב, את חלק גופנו התחתון, את ידינו הנוגעת העכבר ועוד. במקביל, אוזנינו קולטות רעשים מהחדר הסמוך, ומהשכנים. אנו חשים טעם בפה (אולי של קפה או ממתק בו פינקנו את עצמנו), ישנם ריחות בסביבה, וישנה גם תחושת טקטילית - תחושת המגע של העכבר על כף היד, תחושת המשקפיים המונחים על האף, תחושת הבגד על הגוף, התחושה של מגע הגוף בכסא עליו אנו יושבים, תחושת חום או קור, ואולי רוח נעימה המנשבת על הפנים. סוג של גירוי אחר הוא גירוי פנימי: תחושת רעב, צמא, רפיון קבוצות שרירים קלילות, כובד עייפות וכו`.

אני מניח שעד שלא קראתם את השורות האחרונות לא שמתם לב לרוב התחושות הללו, בעוד שתוך כדי הקריאה הופיעו התחושות. נשאלת השאלה, היכן היו התחושות? כפי שציינתי, המוח אינו מסוגל להתמקד בו זמנית בכל הגירויים המגיעים אליו באמצעות חמשת החושים, לאמיתו של דבר הוא יכול להתמקד רק בחלק קטן מהם. כאב מהווה סוג של גירוי, אשר כמו שאר הגירויים, הוא נמצא בתחרות עם שאר הגירויים על מיקוד הקשב שלנו בו. מיקוד הקשב אינו תהליך פסיבי אוטומטי, אשר אין לנו שליטה עליו. ביכולתנו ללמוד לכוון את תשומת ליבנו והקשב שלנו לתחושות מסויימות ולהתעלם מתחושות אחרות. דרך יעילה להתמודדות עם הכאב הנה להפנות את הקשב לתחושות נעימות ולגירויים נעימים ולהוריד את מידת הקשב שאנו מפנים לתחושות הלא נעימות - הכאב. הבנת עקרון זה ותרגולו עשויים להפחית במידה משמעותית הן את תחושת הכאב, והן את מידת הסבל.

ד"ר גבי גולן, יועץ העמותה למאבק בכאב בתחום הפסיכולוגיה, פסיכולוג רפואי בכיר, ויו"ר האגודה הישראלית להיפנוזה.

בואו לדבר על זה בפורום הרדמה, רפואה סב-ניתוחית ורפואת כאב, בפורום תמיכה לסובלים מכאב כרוני ובפורום פסיכולוגיה קלינית.