אמהות ללא אמהות

המעבר לאמהות הינו צומת משמעותי בחיי כל אישה, ואצל נשים שחוו אובדן אם (מוות, נטישה, אימוץ) זו נקודת מפגש קריטית שמפגישה אותנו בו זמנית עם החיים החדשים ועם המוות.

כל מי שהפכה לאמא מכירה את העוצמה של המפגש עם התינוק החדש שנולד. באופן טבעי מפגש זה מעורר את העבר שלנו לתחייה, למשל: איך הייתי אני כשהייתי קטנה? איך טיפלו בי? האם גם אותי אהבו כמו שאני אוהבת?

כל נתינת אהבה וחיבוק של אותה אם ללא אם מלווה בכמיהה וברצון להתחבק, להתנחם ולהיות מוכלת ומוזנת ע"י אותה אם שאיננה. המפגש הזה עם השאלות ללא המענה והכמיהה הלא מסופקת מקרב את אותן אמהות ללא אם.

אפשר להמשיל את האובדן והשפעותיו לצבעים או גוונים. האובדן משפיע וצובע את החיים בצבעים שונים. הוא משפיע על איכות חיינו ועל חייהם של הסובבים אותנו.

מתוך ההבנה כי לנשים שחוו אובדן, יש צורך אמיתי במענה שלא היה קיים עד היום - נוצרה עמותת אמהות ללא אמהות.

מטרתה לתת מענה וסיוע לנשים שחוו אובדן בכל גיל: בילדות, בנערות או בבגרות, וכן מענה אישי וקבוצתי.

בכדי להבהיר - הגדרת האובדן היא רחבה וכוללת נשים שחוו אובדן קונקרטי כמו מוות, אך גם נשים שחוו אימוץ, נטישה, אם נוכחת-נפקדת וכו'.

מטרת העל שהציבה לעצמה העמותה הינה העצמה נשית. ובאופן יותר ספציפי: ליצור מרחב בטוח ומוגן שיאפשר לפסוע מן האין אל היש.

במסע האישי או הקבוצתי אנו נותנים מקום להתחבר לכל מגוון התחושות שמצויות בתוכנו: מקום לכאב, לגעגוע, לכמיהה, לצער, לכעס ולשמחה. זאת ועוד, לבנות מרחב שיאפשר תחושת הכלה - קודם כל לאפשר לנשים לבוא במגע עם רגשותיהן.

וכשאנו לא מתאבלות, כלומר לא נותנות מקום וביטוי לחלקים הקשים והמפחידים של הרגשות "השליליים", אז אותן תחושות "תובעות" לעצמן את הזכות. הגוונים של האובדן משתלטים בצבעיהם על שאר גוני החיים והחיות.

הנתיב שאנו יוצרות במסע הוא נתיב שמאפשר לכבד את מה שאין, אך גם להסתכל בעיניים לאותה ילדה, נערה ואישה שהיא אנחנו ולבדוק מה היא צריכה? למה היא זקוקה?

ניתן לדמות את ההתמודדות לספירלה. המגמה אינה למחוק את מה שקרה, אלא לחיות ולהשלים עם האובדן.

כשמתרחש אובדן ישנה קטיעה ברצף הדורי, שבר בשושלת הדורות. השושלת האינסופית של סבתא, אמא, ילדים - נקטעה. משהו בה לא זורם כבעבר. המטרה היא ליצור מחדש את החיבור ברצף הפנימי. לאפשר לחור להתאחות. כל זאת ע"י קבלה הן של היש והן של האין.

הכיוון הוא לאפשר לכל אישה ליצור רצף אינטגרטיבי של סיפור חייה.

חשוב לא לשכוח שבכל צומת משמעותית בחיים, נפגוש שוב ושוב את האובדן על כל משמעויותיו, אך בכל פעם מנקודה אחרת - גבוהה יותר אולי מהקודמת ביכולת ההתמודדות שלנו.

חלק מהתמודדות עם אובדן הוא לתת שם ועוגן לחוויה. התהליך הוא כפול: מחד, שימוש במילים שיאפשרו לנו לארגן ולסדר את החוויה, ומאידך מתן אפשרות לגוף לדבר, לזכור ולהחלים.

ולבסוף: מציאת משמעות לכאב ולאובדן.

במפגש של נשים שחוו אובדן, אנו עדים לכוח החיים האינסופי הגלום בכל אחת. ההקשבה מאפשרת לנו להתחזק באמצעות מורשת האובדן המשותפת. כל אחת נוגעת בעצמה, נפגשת עם אובדנה, כאבה, חסריה, כמיהותיה ומגוון רגשותיה, אך גם מוצאת את כוחה ועוצמתה.

חשוב למצוא משמעות לכאב ולאובדן. היכולת להפוך חוסר למשאב ולכוח חשובה מאוד מבחינת המשמעות שאנו נותנים לאירועים אלו על חיינו.

הכותבת יזמה והקימה את עמותת אמהות ללא אם. היא אמא לשתיים,יתומה מאם, עובדת סוציאלית ומנחת קבוצות בנות ללא אם ואמהות ללא אמהות ומטפלת פרטנית.

לאתר העמותה: www.motherlessmothers.org.il

בואו לדבר על זה בפורום טיפול משפחתי וזוגי.