עצם דכאונית

חוקרים מהאוניברסיטה העברית גילו כי לדיכאון חלק מכריע בירידה בצפיפות העצם הגורמת לאו?ס?ט?או?פ?ו?רו?ז?יס ולשברים. לממצאי המחקר חשיבות רבה בהבנת המנגנונים המקשרים בין המוח ובין השלד. על בסיס הממצאים כבר הודגמה היעילות של שימוש בתרופות נוגדות דיכאון למניעת דלדול עצמות. מאמר על מחקרם פורסם ב-30 באוקטובר, בכתב העת היוקרתי האמריקני, Proceedings of the National Academy of Sciences.

או?ס?ט?או?פ?ו?רו?ז?יס היא המחלה הניוונית השכיחה ביותר בחברה המערבית. ירידה בצפיפות העצם היא הגורם העיקרי לשברים בעצם ולמחלת האו?ס?ט?או?פ?ו?רו?ז?יס, שממנה סובלות בעיקר נשים, לאחר הפסקת המחזור החודשי. המחלה פוגעת באחת מכל ארבע נשים מעל גיל 55, וההערכה היא שמכלל האוכלוסייה, יותר משליש מהנשים ושישית מהגברים יסבלו לפחות משבר אוסטיאופורוטי אחד במהלך חייהם. שברים מסוג זה יכולים להוביל לתמותה ביותר מעשרה אחוזים מהמקרים ולהוריד את איכות החיים לטווח ארוך למחצית מהאנשים ששורדים.

המחקר הוא חלק מפרויקט, שנועד לברר את הקשר שבין המוח, מצבים נפשיים ושינויים במבנה השלד. מחקר זה משמש בסיס לפיתוח תרופות חדשות ויעילות לאו?ס?ט?או?פ?ו?רו?ז?יס. על בסיס ממצאי המחקר הגישה חברת "יישום", החברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית, בקשה לרישום פטנט לטיפול באוסטאופורוזיס בעזרת תרופות נוגדות דיכאון.

קבוצת המחקר כוללת חוקרים מהמעבדה למוח ולהתנהגות בראשות פרופ' רז ירמיה, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית; חוקרים ממעבדת העצם בראשות פרופ' איתי באב, מבית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטה; וחוקרים מהמעבדה לחקר טראומה מוחית בראשות פרופ' אסתר שהמי, מבית הספר לרוקחות באוניברסיטה. כן השתתפו במחקר הדוקטורנטים ענבל גושן, אלון בג'איו, תרצה קרייסל, שרון פלדמן ויוסף תם.

לבדיקת הקשר בין דיכאון ודלדול העצם השתמשו החוקרים במודל לדיכאון, הנגרם על ידי חשיפה של עכברי מעבדה ללחץ כרוני מתון. בדומה להשפעת דיכאון על בני אדם, מצב דמוי-דיכאון בעכברים מתאפיין בהפחתה בהתנהגות נהנתנית ובאינטראקציה חברתית. חיות שהיו בדיכאון במשך ארבעה שבועות, הראו ירידה דרמטית בצפיפות עצם, כולל בצפיפות של עצמות הירך ושל עצמות החוליות. דלדול העצם נגרם בשל הפרעה לתהליך של התחדשות העצם שחיוני לשמירה על צפיפות עצם תקינה. ההפרעה התרחשה בעקבות הפחתה במספר התאים בוני העצם, הנקראים אוסטאובלסטים. טיפול כרוני בתרופה נוגדת הדיכאון אימיפרמין (טופרניל) הביא לא רק למניעה של המצב הדיכאוני ההתנהגותי, אלא גם להפחתת הירידה בצפיפות העצם.

החוקרים אף אפיינו מסלול עצבי המקשר בין מצב הדיכאון לעצמות. הם מצאו שדיכאון מפעיל מערכת עצבית המקשרת בין המוח והאברים הפנימיים, כולל השלד. מערכת זו מכונה "מערכת העצבים הסימפתטית". הפעלתה גורמת לשחרור חומר כימי בעצמות ששמו נוראפינפרין ושמשפיע על התאים בוני העצם. החוקרים מצאו שטיפול בתרופה שמעכבת פעילות נוראפינפרין בעצם חוסם את ההשפעה המזיקה של דיכאון על העצם, אף שאין הוא מונע את המצב הדיכאוני ההתנהגותי.

"הקשר בין המוח והעצם בכלל, והשפעת דיכאון על צפיפות עצם בפרט, הוא תחום מחקר חדש והידע עליו מועט ביותר", אומר פרופ' רז ירמיה. "הממצאים החדשים שנתגלו במעבדות האוניברסיטה העברית מצביעים לראשונה על דיכאון כגורם סיכון חשוב לאיבוד עצם ולאוסטאופורוזיס".

לדברי פרופ' באב, "יחד עם מחקרים נוספים שפורסמו בשנה האחרונה על ידי קבוצת המחקר שלנו, מגדיר מחקר זה תחום מדעי חדש שאנו מכנים בשם 'נוירו-פסיכו-אוסטאולוגיה'. תחום מחקר זה עוסק בקשרים בין המוח, המצב הנפשי והשלד".

את המחקר מממנת תכנית "ביכורה" של הקרן הלאומית הישראלית למדע התומכת בנושאים ייחודיים ובמיזמים חלוציים רב-תחומיים.

בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה קלינית ובפורום בעיות הורמונליות ומחלות עצם מטבוליות - אוסטיאופורוזיס.