אלימות: זה נוער זה?

מעורבותם של בני הנוער בפשיעה מדאיגה מאוד. הורים, מורים ואנשי חינוך חסרי אונים נוכח אובדן הסמכות שלהם. לצערי, גם רמת ההרתעה של גורמי האכיפה היא כבר לא "מה שהיה פעם". עם זאת, כל ילד או ילדה ניתנים לשיקום וניתנים להשבה למעגל החיים הנורמטיבי, והעיקר לאחוז בידם בזמן הנכון, רגע לפני הנפילה הקשה. גם אחר כך זה אפשרי אך קשה יותר.

עבריינות נוער מוגדרת כסטייה חברתית (בקרב מתבגרים בני 18-12), האסורה על-פי חוק והפוגעת באחרים ו/או בעצמם. עבריינות נוער נבחנת בשלושה רבדים עיקריים: כמות העבירות, אופיין וחומרתן. בשלושתם חלה עלייה, הרחבה ואף החמרה.

היקף עבריינות הנוער גדל עם השנים. שיעור בני הנוער מאוכלוסיית הנוער היהודית במדינת ישראל אשר מופנים על ידי המשטרה לשירות מבחן לנוער עולה בהתמדה.

בשנת 1965 היו עבירות הרכוש כ-80 אחוז מסך כל עבירות בני הנוער, ואילו היום שיעורן כשליש. מנגד, חלה עלייה בהיקף עבירות אחרות ואף נוספו עבירות חדשות שלא אפיינו את מפת פשיעת הנוער בארץ קודם לכן.

העבירות נעשו חמורות יותר בשנים האחרונות. לדוגמה, חלה עלייה תלולה בשימוש בסמים מסוג אקסטזי ומריחואנה, וכן קוק פרסי והרואין. יש לציין כי עבירת סמים היא עבירת חשיפה. הקונה והמוכר "נהנים" ומעוניינים להסתיר את מעשיהם, וחשיפתם מותנית במידת המיומנות והמקצועיות של משטרת ישראל.

בשנים האחרונות נושא זה טופל בתקיפות, כולל כניסה למוסדות חינוך, פאבים ומועדונים והסתייעות באמצעים טכנולוגיים ובשיטות חקירה חדשות שהביאו לידי חשיפת משתמשים וסוחרי סמים רבים.

הדגש מושם בשיקום בני הנוער שנגעו או נפלו לסמים מצד אחד, ובהרחקת הגורמים שסיפקו והדיחו נוער לסמים, מצד אחר. עלייה גדולה חלה גם בעבירות אלימות, בין השאר בתוך כותלי בתי הספר. עבירות אלימות קשות מתרחשות במועדונים ובסביבתם (רצח, אונס וכו'). לאחרונה עדים אנו לתופעת סכינאות מדאיגה, שבה דקירות הן "מענה" לכל שטות.

יש לציין שעבירות האלימות הן אחד "התוצרים" המיידיים של סמים ואלכוהול. לשימוש הגואה בסמים ובאלכוהול יש מחיר משפחתי, חברתי, כלכלי ולאומי. אורח החיים המייחד את סופי השבוע לבילוי כל הלילה פוגע בתא המשפחתי: הורים נתונים במתח וחרדות לגורל ילדיהם המבלים רחוק מהבית, ביודעם שגם ילדים טובים עלולים להיות מעורבים באלימות או בתאונות דרכים שלא באשמתם.

יש לזכור שמדובר בבעיה המשפיעה על אורח חייו של כל פרט בחברה הישראלית. הפתרונות המוצעים כיום מושתתים על שיתוף פעולה פורה בין כל הגורמים העוסקים בנוער ברמת היישוב והקהילה. הפתרון כרוך בתכנית מערכתית יישובית שתיתן מענה למשפחה, לחינוך, לאכיפה ולהחלטות בית המשפט. חשוב שהפתרונות יהלמו את המציאות המשתנה בשטח ויתחשבו בה.

כיום מוכנים כל הגופים להליכה משותפת לתכנית כזו, לדוגמה תכנית אס"א (אלימות, סמים ואלכוהול). התכנית נכתבה במחלקת הנוער של משטרת ישראל ומיושמת בשטח עם מרכז השלטון המקומי, גורמי חינוך, רווחה ועוד. לפי הכלל "ילד שמעסיקים אותו, לא מעסיק אחרים".

המאמר פורסם במקור במכביתון, ספטמבר 2006.

נצ"מ סוזי בן ברוך, ראש מחלקת עבריינות נוער/אגף חקירות ומודיעין/

בואו לדבר על זה בפורום יחסי הורים ילדים/