פשוט רגיש מדי

"מתן, בני השלישי והצעיר, הוא ילד מקסים בן ארבע, שבניגוד לאחיו הגדולים אינו מניח לי לחבקו. הוא גם לא מאפשר לי לקצוץ לו ציפורניים. אחר הצהריים, כשאנחנו יורדים למגרש המשחקים וכל הילדים משתכשכים ונהנים בתוך ארגז החול, רק מתן יושב לידי על הספסל בחוסר שקט. מדי פעם אני קונה לו סט כלים חדש לארגז חול בתקווה שיעורר בו עניין לשחק, אבל מתאכזבת בכל עת מחדש. כשאנחנו עושים פיקניק בפארק עם כל החברים והילדים, הוא בורח מהדשא...".

נטע, אמו של מתן, מתמודדת בחייה עם תופעה שכיחה יחסית, בעלת דרגות וצורות ביטוי שונות. התופעה מוכרת בשם "רגישות יתר" או "תת רגישות", ולחלופין "תגובתיות יתר" ו"תת תגובתיות", או במינוח המקצועי הכולל את שני המצבים: "הפרעה בוויסות החושי". כל המונחים שאוזכרו מתייחסים לעוצמות גירוי. הקושי שהילד חווה בקליטת החושים אינו מתבטא רק באי נוחות או בכאב פיזי, אלא משליך על תחומי חייו השונים ובמידה רבה גם על אורח החיים של המשפחה כולה. הקושי החושי כרוך ברוב המקרים גם בקשיים חברתיים ורגשיים, ופוגם בתפקודו היומיומי של הילד ולעתים גם בתהליך הלימודי שלו. אבחון הבעיה בשלבים מוקדמים מאפשר לילד לקבל טיפול המקל עליו ומסייע להורים להתמודד עם התופעה.

רגישות יתר אצל ילדים מתבטאת בכך שהם מגיבים במתח או בחרדה לגירויים הנחשבים בלתי חזקים. למעשה, הילד קולט מידע חושי הנחשב לרגיל ושכיח באופן חזק וקיצוני, ולכן ליטוף, למשל, עלול להיקלט אצלו ככאב, קולות נמוכים יישמעו לו כרעש גדול וקולן של מכוניות נוסעות יתפרש אצלו כרעש של משאיות כבדות. באופן דומה, עיסוק בחומרים, כמו בצק, צבעים ודבק, יגרמו לילד כזה אי נוחות מרובה וברוב המקרים הוא יימנע מפעילויות המצריכות מגע בהם. כתוצאה מכך ישנן השלכות על מצבו הרגשי והחברתי.

להתנסות במגע ובמשחק בחומרים יש תפקיד חשוב בגן הילדים ובפעילויות חברתיות, בשל תרומתה הרבה להתפתחות הילד. הבעיה היא שילד בעל רגישות יתר נוטה להימנע מהדבקה ויצירה במסגרת הפעילות בגן, בעוד חבריו לקבוצה נמצאים בשיא החדווה וההנאה שבעשייה, וכל אחד מהם מתגאה ביצירתו. מצב זה עלול לפגוע בדימויו העצמי של הילד ולהוסיף קושי חברתי לקושי החושי. קושי מוטורי עלול אף הוא להתווסף למצבו של הילד, כיוון שמוטוריקה גסה ומוטוריקה עדינה מתפתחות במידה רבה באמצעות מגע ועבודה עם חומרים שונים, מהם הוא נמנע. לכך נוסף קושי ברמה המשפחתית: בניגוד לילדים רגילים, קשה מאוד להרגיע ילד כזה בשעת בכי בעזרת חיבוק, כיוון שהמגע מתקבל אצלו כחזק ובלתי נעים. בעקבות כל הקשיים הללו, קשה לילד עם רגישות יתר להסתגל לחברה ולשינויים בסביבתו.

בקצה השני של הסקלה נמצא ילדים הסובלים מתת רגישות. בניגוד לילדים החשים גירויים בעוצמה קיצונית, ילדים אלה קולטים בעוצמה חלשה מאוד גירויים חזקים, עד שכמעט אינם חשים בעוצמת הגירוי. במקרה הזה קבלת המידע החושי נעשית באופן חלש עד כי ליטוף, למשל, כמעט לא יורגש אצל ילדים אלה. הם יקפצו וינועו בחוזקה כדי לחוש את המגע, וחלקם יתעלם לחלוטין ממצבים שונים שעלולים להיות מסוכנים, עקב אי תחושת הגירוי. רבים מהם לא יבכו לאחר שיקבלו מכה או נגעו בנוזל רותח, כיוון שלא יחושו בכאב, וכתוצאה מכך הם עלולים לא לקבל טיפול מתאים. בנוסף, ילדים אלה עלולים לסכן את עצמם כדי לחוש דברים. הם יקפצו ממקום גבוה כדי לחוש את עוצמת המגע, ועלולים גם לקפוץ על חבריהם בלי להבין שהם מכאיבים להם. מצב כזה עלול להביא לקושי חברתי נלווה, כיוון שילדים לא ירצו לשחק איתם.

שרון שני-גונן, מרפאה בעיסוק, מומחית לבעיות ויסות ב"חושים", מוסיפה שלילד עם ליקוי בוויסות החושי אין חוויה רציפה ועקבית בעולם. לדבריה, הילד קולט לפעמים את מגעה המלטף של אמו, לפעמים כנעים ולפעמים כמכאיב. מהתנסויותיו הוא מסיק כי ישנם דברים מאוד לא נעימים בעולם והוא מוצא עצמו עסוק באופן קבוע בהישרדות.

כל ילד מגיב לאותו גירוי באופן שונה. אולם ילד עם קושי בוויסות חושי, יחוש סבל בעקבות גירויים הנקלטים על ידי הסביבה כסבירים ונעימים. על כן, בעוד רוב התינוקות נהנים מעיסוי או מערסול, אצל תינוקות אחרים יכול להיקלט מגע זה ככואב, ולכן ינסו לדחות את הגירוי. זו הסיבה שבמקרים רבים דוחים ילדים אלה חיבוק או נשיקה מאמם, ואילו היא חשה עקב כך לא פעם פגועה וכעוסה.

יעל מחניימי, מטפלת בשיטת אלבאום, אומרת כי כל חוש בגוף האדם עלול להימצא במצב של רגישות יתר או תת רגישות, ולגרום לאי יציבות במערכת הגופנית בכללותה. מחניימי מסבירה כי בסיטואציות מסוימות אנשים בעלי רגישות יתר אינם יכולים לווסת את החושים ולהסתגל לגורם מפריע, וכתוצאה מכך החוש נמצא במצב של היפר-קליטה שבו נקלטות בעוצמה רבה מדי תכונות כלשהן, בלי שיוכל להחליש את עוצמת הקליטה. לצורך חסימת הקליטה החזקה נחוץ פינוי משאבים רבים. אך מאחר שחלק ניכר מהאמצעים העומדים לרשות הילד מתבזבזים בחסימה במקום בניתוח וסידור נתונים, ומכיוון שקליטה מוגברת מפנה את רוב הקשב למערכת הקולטת, עלולה התופעה להוליך להפרעות תפקודיות רבות, הכוללות בין השאר הפרעות קשב וריכוז וקשיי למידה.

אצל ילדים שונים יכולה לבלוט הפרעה בוויסות של אחד החושים או של כמה מהם. מחניימי מתארת מה קורה בכל אחד מהמצבים: בתחום הטעם והריח, למשל, ילד עם תת רגישות יחפש מאכלים עם טעם חזק. אצל ילד עם רגישות יתר, עלול כל ריח, ולו החלש ביותר, לגרום לכאב ראש, בחילה או סחרחורת. גם כוח הריכוז של ילד כזה עלול להיפגע מאוד מריח כריך הטונה של חבר לכיתה או בשל ריח הבושם של המורה.

תת רגישות של חוש השמיעה, יגרום לילד להתאמץ לשמוע, ובחלק מהמקרים אף ימנע ממנו להבחין כי מדברים אליו. לעומתו, ילד עם רגישות יתר שמיעתית יכסה את אוזניו בשל הרעש סביבו, וכל רחש חיצוני יפריע לו להתרכז (אפילו הדפדוף במחברת של חבר לכיתה יכול להוציאו מריכוז).

באופן דומה, ילד עם תת רגישות במערכת הראייה ירבה להסתובב ולחפש גירוי ויזואלי כדי שעיניו יעבדו, בעוד שילד עם רגישות יתר ירצה לכסות את עיניו מפני סוגי אור שונים המציקים לו.

הפרעה בוויסות של חוש המישוש, מתבטאת בעיקר ביחסו של הילד למגע, והסימנים לכך רבים. לילד זה עלול להפריע מגע סוגי בדים שונים, תוויות הבגדים או התפרים המחברים. בנוסף הוא יסלוד מנשיקות וחיבוקים, ישנא שנוגעים בו מאחור, יימנע ממקומות הומים ועוד.

לרגישות יתר ייתכנו סימנים נלווים נוספים, שבדרך כלל אינם מאובחנים. הבולט בהם הוא רגישות רבה במיוחד למצבם הרגשי של אנשים הנמצאים בסביבה הקרובה. "ילדים אלה הם מעין ספוג אנושי למצבם הרגשי של האנשים סביבו. ילד עם רגישות יתר, מרגיש את הכעס, העצבות או החרדה של האדם הנמצא לצדו ללא מילים, והדבר מפריע לו מאוד בתפקוד", אומרת מנחיימי.

במקרה של תת רגישות, לעומת זאת, יתאפיין הילד בחוסר שקט ובצורך מוגבר בגירוי המגע. ילד כזה ירצה לגעת בכל דבר, ונגיעתו בחפצים תהיה לרוב חזקה ומגושמת.

בנקודה זו מתקשר נושא האלימות לילדים הסובלים מקושי בוויסות החושי. אלימות היא סימפטום אפשרי של רגישות יתר, כמו גם של תת רגישות. הדבר מתבטא בכך שילד עם רגישות יתר למגע, מפחד מפלישה למרחב שלו, ולכן עשוי לנקוט, שלא במכוון, במעשה תוקפני. לעומתו, ילד עם תת רגישות, ירבה להתחכך עם ילדים אחרים כדי להגביר את גירוי המגע על מנת שיוכל לחוש בו.

דוגמאות אלה ואחרות ממחישות כיצד הפרעה בוויסות החושי גורמת לעתים קרובות לקשיי למידה ותפקוד, אך חשוב להבין שאין מדובר במצב בלתי הפיך. אבחון הבעיה מאפשר להורים ולמטפלים להעניק לילד כלים שיכולים לשפר את תפקודו והרגשתו הכללית ולאפשר לו תהליך לימוד תקין.

קיימות היום מגוון שיטות לטיפול בקושי בוויסות חושי אצל ילדים, אולם מקוצר היריעה נציג כאן רק את שלוש הבולטות מהן:

^^שיטת אינטגרציה חושית^^ - מאפשרת לילד להתנסות בגירויים של חושים שונים, כדי לווסת את מערכת התחושה. בשיטה זו מרבים להשתמש בנדנדות, בריכות כדורים, יצירה וכו'. העבודה עם הילד תיעשה על פי תמונה כוללת שתתקבל משיחה עם ההורים, שאלון שההורים מתבקשים למלא והתרשמות המטפל מהילד. שיטה זו מתאימה פחות לילד הסובל מבעיה נלווית של קשב וריכוז.

^^שיטת חושים^^ - כוללת התערבות בסביבה הטבעית של הילד ובניית תכנית ספציפית שתתאים לו ולסביבתו. חשוב שאיש המקצוע המטפל בילד יבחן את תפקודו בגן, בבית הספר ובבית, ולא רק בקליניקה, ועל ההתערבות לכלול לא רק את המטפל, אלא גם את ההורה ואת מערכת החינוך. על פי שיטה זו, המטפל יוכל להמליץ למורה היכן להושיב את הילד בכיתה כדי שיספוג פחות גירויים וישפר את כושר הריכוז. שיטת החושים כוללת בתוכה תת שיטות שונות, כמו דיאטה סנסורית המותאמת ו"תפורה" לצורכי הילד ומשפחתו, שיטת וילברגר ("ההברשות") העושה שימוש במגע לחץ (רק מומחה בשיטה יכול להשתמש בה, אחרת עלול להיגרם נזק לילד), ושיטת M.O.R.E - ויסות דרך אזור הפה.

בכל השיטות האמורות עמדת המוצא היא כי להפרעה בוויסות חושי מתלווים לעתים קרובות קשיים תפקודיים אחרים, כמו קושי רגשי ושפתי ועוד, ולכן יש לבנות תכנית מערכתית תפקודית בסביבתו הטבעית של הילד. תפקידו של המטפל הוא ללמד את הילד לווסת עצמו, ואת הסביבה לעזור לילד. בסופו של התהליך יוכל הילד לתפקד באופן עצמאי, כאשר הסביבה יודעת לשתף עמו פעולה. לצורך דוגמה, ילד הנמנע מאוכל מוצק וכתוצאה מכך הוריו מרסקים לו את האוכל עד גיל מאוחר, יתקשה להשתלב במשך הזמן גם מבחינה חברתית בשל מצב המוזרות שעודדו אצלו. הילד יתקשה בסיטואציה של טיול כיתתי או יציאה עם חבריו לאכול פיצה, המבורגר או כל מזון לא מרוסק אחר. לכן מציבה השיטה במרכז התהליך התערבות בנושא התיווך. "כדי שילד יווסת את עצמו, הוא חייב להבין מה מתחולל בגופו ולהסביר לסביבה. ההורים שמווסתים את הילד אמנם עוזרים לו, אך הילד יוצר בהם תלות. מטרת ההתערבות היא להגיע בסופו של דבר למצב שבו הילד יווסת את עצמו לבד", מסבירים מטפלי השיטה.

^^שיטת אלבאום^^ - היא שיטה לטיפול משלים בקשיי תפקוד ולמידה, בעיות קשב וריכוז, תנועתיות יתר ועוד, ומיועדת לילדים מגיל חמש ומעלה. לדברי מחניימי, המטפלת בשיטה זו, נמצא כי ילדים הסובלים מלקויות למידה, סובלים גם מהפרעות גופניות שכיחות, וביניהן רגישות יתר או תת רגישות במערכות חושיות הגורמות לעיוות המסר החושי. התכנית הטיפולית בשיטת אלבאום מתייחסת למקורות הגופניים של קשיי התפקוד באמצעות תרגול גופני הכולל שילוב של תרגילים קואורדינטיביים ברמות שונות, גישה למגע כצורך התפתחותי ועיסוי ככלי לשחרור שרירים וביטוי רגשי. במקביל, ניתנת לגיטימציה לתחושות ולרגשות העולים אצל הילד במהלך העבודה הגופנית.

"הפעילות כוללת עיסויים לטשטוש הרגישות העורית ולהגברת התחושה העמוקה, כמו גם חשיפה מבוקרת לגירויים, כגון ריחות, רעש ואור, בשילוב טכניקות הרפיה, נשימה מודעת, דמיון מודרך, תנועה ותרגול פיזי", מתארת מחניימי. "עבודה עם מגע בשילוב עם תרגול גופני, מניבה תוצאות טובות, כאשר התכנית מותאמת לצרכיו האישיים של כל אחד. המטפל נמצא בקשר רציף עם ההורה ועם בית הספר, ומעניק להם כלים להתמודד עם הקושי של הילד בבית ומחוצה לו".

הכתבה פורסמה במקור בירחון "הורים וילדים", גיליון 225.

לאתר של מרכז אלבאום - לחצו כאן.

בואו לדבר על זה בפורום קשב, ריכוז ויכולות למידה.