על דין, צדק ושוויון בין המינים
האפליה כנגד נשים מקבלת לגיטמציה בפסיקות ביה"ד הרבניים. לגאולה פלדמן, מנהלת פורום העצמת נשים, יש מסר חשוב להעביר
ביום א' פורסמה בדה-מארקר ידיעה תחת הכותרת "ביה"ד הרבני הגדול: אשה בוגדת אינה זכאית לחלוקת נכסים שווה בעת הגירושים".
כותרת הידיעה, המקוממת כשלעצמה, אינה מסגירה את ההמשך המקומם עוד יותר: "לדברי מומחים לדיני אישות, פסק הדין ניתן בנסיבות שבהן האישה בגדה מעניש את האישה על בגידה - אך כשמדובר בגבר שבגד, אם הוא מתנצל בפני בית הדין, בגידתו אינה מהווה ולו עילה לגט" - כל שכן אינה פוגעת בזכויותיו בנכסים המשותפים.
הנימוק מאחורי פסיקה זו, כפי שהסבירו הדיינים, קשור לכך שהצד הבוגד כופה על הצד הנבגד "בניית בית חדש", ואגב כך, הוצאות מרובות. לכן עליו לפצות את הצד הנבגד. אולם הנימוק הזה מצחיק. ראשית, הוא מופעל באופן חד צדדי, כמו שראינו. לא ברור מה דייני בית המשפט חושבים. האם כשגבר בוגד - האישה לא בונה בית חדש?
הבעיה השניה היא שכל עילה לגירושין מעמידה את בני הזוג בפני הצורך "לבנות בית חדש". גם מי שסתם הפסיקו לאהוב את בני זוגם, מחייבים אותם באותו חיוב. מדוע כאן לא קובע בית המשפט כי הצד שהפסיק לאהוב צריך לשלם? נראה כי המסקנה ברורה: הפסיקה רוצה לשמש שוט הרתעה מפני נשים "בוגדניות".
הדיינים העומדים מאחורי פסיקה זו ציינו, כך נכתב, כי "אין מדובר בקנס או בענישה דתית" בשל מעשה הבגידה. אבל מהפסיקה הזו עולה ריח כבד של מוסר כפול, של אפליית נשים וענישתן אם העזו לבגוד ולפגוע במסגרת הזוגית, וכל זאת במסווה של שיקול כלכלי ושקול.
בספר במדבר פרק ה', במסכת סוטה, מתוארים בפרוטרוט מהם ההליכי הבדיקה לאשה שנחשדה בבגידה ומהי הענישה הצפויה לאשה זו. אלא שכל הליכי הבדיקה שנעשית באמצעות מים קדושים שאותם על האשה לשתות, אינם תקפים במידה שגם הבעל בגד.
כבר בתקופת בית שני בוטלו ההליכים הקשורים לבדיקה וענישה של נשים שנחשדו בבגידה, וזאת בעקבות ירידה חדה ביעילות הבדיקה על רקע ריבוי מקרים של בגידות וחוסר נאמנות דווקא מצד הבעלים. חכמי הסנהדרין בחרו לפעול דווקא ברוח החלק השוויוני יותר של ההלכה, וביטלו כליל את הבדיקות והענישה האכזרית שיועדו לאשה שבגדה.
ר' יוחנן בן זכאי, שעמד בראש הסנהדרין בימי בית שני, הבין ככל הנראה כי כפוסק הלכות עליו לפעול בהתאם לשינויים שמכתיבה המציאות סביבו ולפעול ברוח שוויונית יותר כלפי נשים. צר לי כי דייני בית הדין הגדול בעידן הנוכחי בוחרים לפעול ולפסוק הלכות בדרך ההפוכה.
למעשה, המסקנה האופרטיבית מפסיקתם של הדיינים היא, כי על כל אשה נשואה להתכונן לרגע שבו יבגוד בה בעלה, ורצוי כי תקח זאת בחשבון בעת תכנון התקציב המשפחתי, מאחר ואם תאלץ להתגרש בעקבות הבגידה ותאלץ לשאת בהוצאות קניית בית חדש, ביה"ד לא ידאג שתפוצה על כך.
האם בקרוב יחלו הבנקים וגופים פיננסים לשווק "חבילת הטבות לאשה הנבגדת", או שמא חברות הביטוח ינפיקו פוליסות ביטוח מיוחדות ל"כיסוי בעת מקרה בגידה" לנשים בלבד? לגברים הנבגדים ידאג כבר בעת הצורך ביה"ד הרבני.
גאולה פלדמן מנהלת את פורום העצמת נשים בדוקטורס.
