אנרגטיקה של פרוזאק

פרוזאק היא תרופה נגד דיכאון, אובססיביות ואכילה בולמית. מאמר זה בוחן את המנגנון הפיזיולוגי של הפרוזאק, מנתח את השפעותיו הקליניות ואת תופעות הלוואי האפשריות שלו ומציג מודל להבנת השפעותיו על פי הראיה האנרגטית הסינית. הבנת הפרוזאק דרך עיניים סיניות מציגה מודל המאפשר שילוב הטיפול בחולה הדיכאוני עם טיפולים משלימים נוספים מתחום הרפואה הסינית, כדוגמת צמחים או תזונה.

פרוזאק (Fluoxetine) היא תרופה אנטי דפרסנטית, נוגדת אובססיות ונוגדת בולמיה. התרופה מעכבת את הרה-אפטייק (טעינה מחדש) של סרוטונין בנוירון ובכך מעלה את ריכוזו לפני הרצפטור. פלואוקסטין בעיקר משפיע על רצפטורים של סרוטונין במוח, אך יש לו אפיניות (זיקה) חלשה גם לרצפטורים אופייאטים (המושפעים על ידי אופיום), דופמינרגים (המושפעים על ידי דופאמין), אדרנרגיים (המושפעים על ידי אדרנלין), היסטמינים (המושפעים על ידי היסטמין), מוסקרינים (המושפעים על ידי מוסקרין שהוא חומר המופק מפטרייה) וסרוטונרגיים (המושפעים על ידי סרוטונין). כמו כן, הוא משפיע על רצפטרי GABA-B, ולכן ניתן לראות אפקטים מעורבים.

התרופה נספגת היטב ומגיעה לשיא תוך 6-8 שעות. היא עוברת מטבוליזם בכבד, וחלק מתוצריה (Norfluoxetine) נשאר אקטיבי בעל מאפיינים דומים לתרופה המקורית, ובכך תורם להארכת משך השפעתה. סילוק המטבוליטים מתרחש בעיקר בשתן ובמינונים קטנים גם דרך הצואה. זמן מחצית חיים של התרופה הוא כיומיים (1-4 ימים) ושרידיה נותרים גם לאחר 30 יום ויותר מזמן הפסקת השימוש. המטבוליזם של התרופה אינו פרופורציונלי למינון (אך נראה כי ל Norfluoxetine כן יש יחס לינארי לפינוי והפירוק). כ-94% מהתרופה נקשר לחלבון.

מחלות כבד או שתיית אלכוהול עלולות להאריך את זמן מחצית החיים של התרופה ביותר מכפול ולכן יש להיזהר במתן התרופה. כמו כן יש לנקוט משנה זהירות במחלות כליה כרוניות הכרוכות בתפקודים לקויים, שם חלק מהמטבוליטים עלולים להישאר זמן רב מהצפוי בגוף.

דיכאון.
בולמיה נרבוזה.
מחלה אובססיבית קומפולסיבית.

^^התוויות נגד^^

ברגישות יתר לתרופה. קיימים דיווחים על ריאקציות חמורות כמו היפרתרמיה (חום יתר), ריגידיות (נוקשות), מיוקלונוס (עווית שרירית), הפרעות אוטונומיות או שינויים בסטטוס המנטלי. אילו מתקשרים למטופלים שקבלו פלואוקסטין בצירוף עם חוסמי MAO (סוג תרופות פסיכיאטריות, חלקן אנטי דכאוניות). יש לשמור לפחות חמישה שבועות הפרש בין שינוי תרופה אחת לאחרת.

4% מפתחים אורטיקריה (גרד כאילו מסירפד) ומתוכם שליש יאלצו להפסיק את התרופה בגלל הפריחה או בשל סימנים סיסטמיים המשולבים עם הפריחה. הקליניקה מדווחת על תגובות אלרגיות הכוללות פריחה, חום, לויקוציטוזיס, ארתלגיות (כאבי פרקים), בצקת, תסמונת התעלה הקרפאלית, הפרעות נשימה, לימפאדנופתיה (נפיחות בקשרי לימפה), פרוטאינוריה (הפרשת חלבון בשתן) ועליה מתונה של טרנסאמינזות (אנזימים של הכבד). רוב המטופלים משתפרים בעת הפסקת התרופה. כמו כן מתועדים מקרים שונים של וסקוליטיס (דלקת בכלי הדם), אריתמה מולטיפורה (פריחה אדומה) וכו'. למרות היותם נדירים הם מערבים איברים חיוניים ועלולים להוביל למוות. תופעות לא שכיחות של אנפילקסיס (תגובת שוק על רקע אלרגי) דווחו גם הן, וכללו הפרעות נשימתיות, קוצר נשימה, אנגיואדמה (אודם ובצקת על רקע בריחת נוזלים מכלי דם) ואורטיקריה. במצבים אילו ברור שיש להפסיק את התרופה.

הפרעות נוירולוגיות כוללות כאבי ראש, עצבנות, אינסומניה, ליאות, חולשה, עירפול, חרדה, רעד וסחרחורת או קלות ראש. הפרעות גסטרו-אינטסטינליות כוללות שלשול, בחילות, פה יבש ואיבוד תאבון. כמו כן ידוע על הפרעות אוטונומיות המתבטאות בהזעה מרובה. בעיות עוריות כוללות פריחות וגרד. תופעות אילו מדווחות יותר אצל הסובלים מ-OCD (תסמונת אובססיבית קומפולסיבית).

תופעות לוואי חמורות כוללות התאבדות (אך השכיחות נמוכה משמעותית מאשר בשימוש בתרופות אחרות או ללא טיפול תרופתי). כמו כן נצפו מקרים של תגובות אלרגיות, קרדיו-ווסקולריות, הפרעה בפרשת ADH ואפילפסיה מסוג גראנד מאל.

אורטיקריה, פריחה מאקולופפולרית (שטוחה או בולטת בעור), תגובות אלרגיות, פרוריטוס (גרד).

יותר נדיר - אריתמה מולטיפורמה, וסקוליטיס, מחלת הסרום,דרמטיטיס, אריתמה נודוזוס, לויקופניה (ירידה ברמות הכדוריות הלבנות), וסקוליטיס, תרומבוציטופניה (ירידה בכמות לוחיות הדם), ארתלגיה, אנגיואדמה, ברונכוספזם, פיברוזיס ריאתי, בצקת בלוע והפרעות נשימתיות.

נשימה: ברונכיטיס, ריהניטיס (נזלת).
אנדוקריני: ירידה במשקל.
המטולוגי: אנמיה ודמומים (לא שכיח).
עור: אקנה, אלופציה (התקרחות), עור יבש, הרפס סימפלקס.
שרירים: כאבי שרירים, כאבי מפרקים.
גניטליה: UTI, כאבים וויסתיים.

קודם שנבחן את השפעת הפרוזאק נדון בהשפעת הסרוטונין בגוף, הפרשת סרוטונין מרובה בגוף על רקע גידול קרצינואידי (APUD) גורמת לשלשול, סומק, כיווץ הברונכים (סימפונות) ומחלות מסתמי הלב. סרוטונין נמצא ברקמות רבות בגוף ובמיוחד בדם, בדופן המעי ובמערכת העצבים המרכזית. סרוטונין גורם להתכווצות של כלי דם קטנים באזורים של דימום, הוא מגרה את התכווצות השריר החלק במעי ופועל כמעביר עצבי בין תאי עצב במוח.

רמות נמוכות של סרוטונין מובילות למצב רוח דיכאוני, OCD , תאבון יתר, התנהגות אגרסיבית והפרעות שינה. כמו כן רצפטור מסוים של סרוטונין מתקשר להפרעות בתפיסה על רקע שימוש בסם מסוג LSD. על פי הנראה, לסרוטונין יש קשר חשוב אל השן. הוא משפר מצב דיכאוני ומצבים הנלווים אליו ופותר בעיות שינה. עם זאת, קשה להסביר את עניין תאבון היתר האופייני לרמות נמוכות של סרוטונין, שכן תאבון יתר פתולוגי נתפס לרוב כבעיה של חום בקיבה ואילו סרוטונין מחמם את מערכת העיכול. גם התנהגות אגרסיבית מתקשרת לרוב לבעיות חום ורוח מהכבד, אלא שכאן ניתן להבין את התופעה מזווית אחרת. התנהגות אגרסיבית היא רוח שיכולה לנבוע ממצבי חסר, כמו גם ממצבי עודף המובילים לחום או להתפרצות אש. סטגנציה עשויה להיפתח על ידי חומרים מחממים ומניעים ולכן לשפר מצבים אגרסיביים. באופן כללי ניתן להניח ששיפור השן מוריד את המצוקה והתופעות הנלוות לה כדוגמת תאבון יתר ואגרסיביות.

הסרוטונין מחמם, כפי שניתן לראות בתופעות סיסטמיות ומרכזיות (במוח). הוא עלול לגרום להתכווצות שרירים חלקים במעי ולשלשול. זוהי תופעה מעניינת כיוון שצמחים כמו פאוניה וליקוריץ' דווקא מרפים שרירים. צמחים אילו משתלבים בפורמולות לטיפול במצבי דיכאון, כך שיש להניח שצמחים אילו עובדים על רצפטורים ספציפיים של סרוטונין במערכת העיכול והנשימה אך לא ברצפטורים מרכזיים (שבמוח). דבר זה נותן לנו כיוון אפשרי ומעניין לטיפול ואיזון תופעות הלוואי של תרופות ממשפחת מעכבי הרה-אפטייק (SSRI).

תופעת החום מקבלת חיזוק דווקא מכיוון שימוש בסמים פסיכודליים המחקים את השפעת הסרוטונין ומתחרים איתו על רצפטור מסוים במוח. מצבים פסיכו-אקטיביים אילו מתאימים למצב של חום בלב המשפיע על עליית השן.ואולם יש לזכור כי רב הנסתר על הידוע ותופעות אלו דורשות מחקרים רבים.

פרוזאק היא תרופה מקובלת המאפשרת עלייה ברמת הסרוטונין בסינפסה. העלייה מלאכותית כיוון שהתרופה אינה מייצרת סרוטונין (כמו במקרה של מתן פרקורסורים כדוגמת הטריפטופן לייצור סרוטונין) אלא מונעת את לקיחתו מחדש ועיבודו על ידי החלק הפרה-סינפטי. הפרוזק מטפל בראש ובראשונה בדיכאון. דיכאון על פי הרפואה הסינית יכול לנבוע מחוסר צ'י בטחול, חוסר יאנג או יין בכליות, חוסר צ'י בריאות או, מה שהכי שכיח, חוסר דם בלב. דיכאון מג'ורי משפיע על השן. חוסר צ'י או יאנג מוביל לחוסר ייצור מספיק של שן על ידי צ'י הלב בעוד שחוסר יין או חוסר דם מבריח את השן או מפסיק לעגן אותו בלב. השן הוא מהות יאנגית המופקת מהצ'י. מכאן שניתן להניח כי הפרוזק מעלה בצורה מלאכותית את רמות השן בדם, ייתכן שדרך הפניית מאגרי צ'י ממקורות אחרים אל הלב, אך אינו תורם לייצור הדם החיוני ללב.

אנו רואים כי השפעת הפרוזק עלולה אפילו לפגוע בייצור הדם, תופעות המתבטאות באורטיקריה, חום ופריחות, לויקוציטוזיס, וסקוליטיס או אריתמה. אמנם הפרוזק מטפל יפה בדיכאון אבל אחת בתופעות הלוואי שלו היא עצבנות, אינסומניה, חולשה וחרדה המתאימים לתופעות של חסר דם.
מנקודת ריאות סינית, הפגיעה בדם פוגעת גם בשרירים ובמפרקים, פוגעת בעור ומובילה ליובש והתקרחות ותורמת לתופעת הכאבים הוויסתיים. החום עלול לגרום לרוח המתבטאת בפרכוסים. תופעת החום מתבטאת באופן יותר קיצוני אם משתמשים בחומרים מחממים כמו אלכוהול או חוסמי MAO.

מכל האמור לעיל ניתן להסיק שהפרוזק היא תרופה טובה נגד דיכאון, אך היא פוגעת בדם ועלולה להוביל לחום על רקע חסר. קיים היגיון רב להשלים את הטיפול האנטי דיכאוני בפורמולת צמחים המחזקת דם ומונעת תסמונות אפשריות. התאמת הפורמולה מתאפשרת אך ורק על ידי תשאול מדוקדק והשוואת המצב לפני ובזמן לקיחת הפרוזק (יש לתת לו שלושה חודשים לעבוד לפני שניתן יהיה להגדיר את מצבו האנרגטי החדש של המטופל).

גם בבחירת צמחים יש להקפיד שהשפעתם תהיה סיסטמית ולא רק מרכזית, ושהם לא יהיו מקבוצת ה SSRI (כדוגמת צמח ההיפריקום), דבר שעלול לסכן את הטיפול והמטופל כאחד.

חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.

המאמר פורסם במקור באתר תמורות.

בואו לדבר על זה בפורום רפואה סינית ובפורום פסיכיאטריה.