גבולות בחינוך ילדים

כולנו יודעים שגבולות זה דבר חשוב וכולנו מתייסרים לגבי אופן קביעתם בצורה זו או אחרת. גבול הוא בראש ובראשונה ביטחון. במובן הכי פשוט בטחון פיזי - אנחנו לא נותנים לילד קטן לרוץ לבד בכביש כדי שהוא לא יידרס. הגבולות מקנים ביטחון שיש מולך מישהו חזק שאפשר להישען עליו, שניתן לשמוע בעצתו. עולם שבו הכול מותר הוא במידה רבה עולם מפחיד ולא בטוח, כי זה עולם שבו הכול יכול להתרחש - גם דברים רעים.

נקודה נוספת: איך ילד ילמד להיות חזק, עצמאי ועומד על שלו, אם מולו ניצב הורה שלא מסוגל בשום אופן לעמוד על שלו? הגבול מלמד שצריך גם להתאמץ בשביל להשיג דברים. גבול הוא גם הפרדה: גבולות עוזרים להיפרד מהבקבוק, מהמחשב או מהחברים - כשצריך לעשות שיעורים.

^^גם ההורים זקוקים לגבולות. אז למה כל כך קשה לנו?^^

יש כאן שני ערכים שנראים מתנגשים, כי יחד עם הציות אנחנו רוצים שילד יהיה גם עצמאי. תחושות האשם שלנו גם קשורות לכך. אנחנו עסוקים בריצות ובעבודה, מרגישים שמזניחים את הילדים - ואז צריך לפצות. חשוב לזכור: חוסר גבולות בזמן שאתה נמצא עם הילדים הוא לא פיצוי על הזמן שלא הייתם איתו.

1. חשוב להתייחס בכבוד לגבולות שאנו מציבים, ויש לדאוג כי הם יישמרו.

2. עקביות - לגבי כל הורה בפני עצמו ובין שני הורים.

3. לא לטפס על עץ גבוה מדי רק כדי להתקפל - כדאי לשבת ולחשוב מראש מה אנחנו רוצים ועל מה נתעקש.

4. אם נזקקים לכוח איום וסמכות - סימן שטעינו. איומים הם במקרים רבים תוצאה של חולשה, וילדים מזהים זאת.

5. חשוב להסביר ולדבר בכל גיל בגובה העיניים. ההסבר חשוב עוד יותר כאשר השגרה משתנה. למשל: היום אני לא אשאר לשחק אתך בגן, כי אני חייב להגיע לעבודה יותר מוקדם. עם זאת, לא תמיד אפשר להסביר כל דבר. בסופו של דבר יש חשיבות גם לתשובה "כי ככה אמרתי".

6. צריך לנסות להתאים את הגבול וההסבר לגיל הילד ולמצבו.

7. הדרגתיות: שינויים לא יכולים לבוא באופן דרסטי, למשל: מהיום מתחילים דף חדש והכול יהיה אחרת. צריך להסביר ולאפשר מרחב מסוים. ילד שלא שטף כלים עד גיל 15 לא יתחיל לעשות כן בלילה אחד.

8. קפריזות - מותר להורה להתפרץ, מותר להורה לכעוס, מותר להורים לריב אחד עם השני ועם הילדים. חשוב לשבת אח"כ ולהסביר מה קרה.

ד"ר גילי גולדצוויג הוא מרצה באקדמיית ת"א-יפו ופסיכולוג קליני עם מומחיות בילדים.

בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה קלינית.