מרד גיל ההתבגרות: הורות במבחן

"הסמוי מן העין הוא החשוב ביותר", כך אמר השועל לנסיך הקטן. ואכן, משפט חשוב זה בדרך כלל נשכח, כאשר מי שעומד מולנו הנו מתבגר "בועט". להורים הנמצאים מול המתבגר קשה מאוד לזכור שמאחורי ה"בעיטות" ניצב נער המתמודד עם שינויים רבים: גופניים, קוגניטיביים ורגשיים.

הורים למתבגרים מתלבטים מהי הדרך הנכונה להתמודדות וכיצד לאתר את הדברים הסמויים מהעין.

^^עצות להורים מתבגרים:^^

להכיר בשינויים של הגיל: בגיל ההתבגרות חלים שינויים רבים, המקשים על המתבגרים ומביאים אותו לשאול שאלות נוקבות על החיים בכלל ועל עצמם והוריהם בפרט. כהורים חשוב להיות מודעים לשינויים ולזכור שלא כל התנהגות מכוונת נגדם, אלא ניסיון של המתבגר להרגיע את עצמו.

לאפשר מובחנות: אחד מתפקידי המתבגר הוא יצירת זהות עצמית. על מנת להצליח בכך עליו להתמרד נגד הוריו. עימות זו הוא חיובי וטבעי במהלך ההתבגרות. כהורים, חשוב להבין ולהכיר במשמעות הסמלית של סממני המרד של המתבגר, כגון: עגיל, ג'ינסים קרועים וכו'. אלו הם סממנים המאפשרים למתבגר להרגיש מופרד מהוריו.

להשאיר ערוצי תקשורת פתוחים: מתבגרים רבים נוהגים להתריס כלפי הוריהם עלבונות, כגון: "אתם כה מיושנים", "אני לא צריך מכם כלום", "דעתכם לא חשובה לי כלל". מטרת עלבונות אלו "להקטין" ואף "לשלול" את ההורה מול עיניו של המתבגר, במטרה להקל על עצמו את הפרידה מההורה. התנהגות זו מתקבלת על ידי הורים רבים כעלבון ופגיעה עמוקה עד כדי חוסר רצון ואף פחד של ההורה לתקשר מול המתבגר, ואף לדחות אותו. כהורים חשוב להבין את מקור העלבונות, כלומר שלא מדובר במשהו אישי נגד ההורה אלא חלק מתהליך התפתחותו של המתבגר. לכן, עלבון שכנגד או דחייה מצד ההורה אינם עוזרים למתבגר אלא מקשים עליו יותר. שימוש בהומור, במקרים אלו, מצד ההורה תורם יותר להורדת המתח, אשר נוצר בעקבות ההתנהגות המרדנית של המתבגר.

להכיר באגוצנטריות של הגיל: זהו גיל מאוד אגוצנטרי, בו המתבגר צופה מהצד ומרוכז בעצמו במטרה לבנות את זהותו ללא תלות בהוריו או חבריו. כהורים חשוב לזכור זאת ולא לקבל את ההתנהגות של המתבגר כרצון לפגוע או כחוסר אכפתיות כלפי המשפחה. לכן משפטים, כגון: "אתה אנוכי", "את חושבת רק על עצמך", מיותרים.

להכיר בקושי של המתבגר לקבלת גבולות: המתבגר שואף לעצמאות וחופש. אולם רצונות אלו הנם סמליים בלבד, שכן מתבגרים זקוקים לגבולות אשר יקנו להם ביטחון ויציבות. הבעיה היא שמתבגרים ה"נלחמים" על עצמאותם, אינם מקבלים בקלות את הגבולות, משום רצונם הטבעי "למרוד" בהם. להורים רבים מצב זה יוצר פחד מעימותים, ולכן הם מעדיפים להתעלם מהמתבגר.

המתבגר זקוק לגבולות של ההורה לא פחות מהצורך שלו כי המשפחה תגלה הבנה למצוקותיו. התשובה נמצאת אי שם באמצע; מחד על ההורים להיות תומכים ומבינים לקשיי המתבגר, ומאידך עליהם לשים לו גבולות למרות כעסו, שכן הורה עמיד מול התנהגות המתבגר, מספק לו תמיכה, יציבות וחוזק.

היו ערניים למצוקות של המתבגר.

אל תחששו להגביל את המתבגר בדברים החשובים לכם.

תהיו מעורבים בחיי ילדכם - דעו מי הם חבריו והאנשים הקרובים לו.

שוחחו עם ילדיכם על מה שעובר עליו, הקשיבו לו ואל תמהרו לשפוט אותו. אם תשפטו אותו, מהר מאוד תגלו שהוא יפסיק לשתף אתכם בעולמו.

הציעו לו עזרה, אך דעו לקבל דחיה כחלק מצמיחתו ועצמאותו.

אפשרו לילדכם לקבוע לעצמו את סגנונו, גם אם הוא נראה לכם לא מתאים.

המתבגר זקוק מדי פעם לחיבוק ונשיקה מהוריו. היו מוכנים לתת אותם, כאשר אתם מזהים את הצורך הזה אצלו.

גם כשהמתבגר צועק, חשוב להגיב אליו בשקט. צעקות מצד המבוגר רק מסלימות את היחסים.

כשמתבגר צועק אין בכוונתו להתחצף ולפגוע. הוא רק צועק את מצוקתו, היו ערניים לכך.

זכרו תמיד להסתכל מעבר למילים ולמעשים של המתבגר.

בתיה קריגר - M.A. מטפלת ומדריכה מוסמכת בטיפול משפחתי וזוגי.

בואו לדבר על זה בפורום גיל ההתבגרות ומורכבותו בניהולה של בתיה קריגר ובפורום יחסי הורים ילדים.