בוחרים בחיים

התאבדויות היוו מאז ומתמיד תופעה מסתורית שעוררה עניין וסקרנות. לנוכח העובדה שהיא עומדת בניגוד לכוח החזק ביותר המניע את הפעולה של אנשים: יצר ההישרדות. חקר התופעה של התאבדויות חשוב לא רק מן מבחינה העיונית, אלא גם מבחינה מעשית. מידי שנה מתאבדים בעולם יותר מ-800,000 איש. על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל מתאבדים כ-400 איש בשנה, והתאבדות היא סיבת המוות השנייה בשכיחותה אצל מתבגרים והשלישית בשכיחות אצל מתבגרות.

התאבדות היא תוצאה של שילוב בין מספר גורמים. חוקרים בתחום ההתאבדות מחלקים את הגורמים הללו לשלוש קבוצות: גורמים פרטניים, כגון: דיכאון, שימש בסמים ובאלכוהול, הפרעות אכילה והפרעות התנהגות, גורמים משפחתיים וחברתיים, כגון: "נוכחות" הנושא של התאבדות במשפחה, לגיטימציה להתאבדות בסביבה החברתית, תחושת בדידות והיעדר תמיכה חברתית שמקבל הפרט, חשיפה לנושא של התאבדות באמצעי התקשורת, לחצים סביבתיים, כגון: אובדן אדם אהוב, כישלון, אהבה נכזבת, אכזבה קשה או לחצים כלכליים.

התהליך שמוביל להתאבדות מוסבר על ידי זיקת הגומלין בין הגורמים השונים: הגורמים האישיים מחלישים את יכולת ההתמודדות של האדם עם לחצים חיצוניים ומגבירים את הנטייה האובדנית. הגורמים החברתיים יכולים לחזק את הנטייה הזו, או למתן אותה. הלחצים הסביבתיים מהווים מאיץ (טריגר) להתנהגות האובדנית. הם לא מהווים את הגורם הישיר, אך מפעילים את התהליך הפנימי שמוביל בסופו של דבר להתאבדות. כך למשל, אדם שסבל מדיכאון, גדל במשפחה שבה היו בעבר התאבדויות או ניסיונות התאבדות, ואינו זוכה לתמיכה רגשית בסביבתו, עלול לחשוב על התאבדות כפתרון למצוקה שמתעוררת בעקבות מוות של בן משפחה אהוב.

קיימות עדויות לכך, שברוב המקרים אנשים שהתאבדו השאירו סימנים שהעידו על כוונתם. בחלק מן המקרים סימנים אלה היו אמירות מפורשות ביחס להתאבדות ובחלק אחר של המקרים הסימנים היו סמויים, והופיעו בצורות שונות, כגון: שינויים קיצוניים בהתנהגות או במצב הרוח. למרות הימצאותם של סימנים מוקדמים, הסביבה של המתאבד מגיבה לעיתים בהפתעה מוחלטת לנוכח ההתאבדות. אחת הסיבות לכך היא, שהסימנים הם מוסווים והסביבה אינה מפרשת אותם בצורה מדויקת. בנוסף, גם כאשר אנשים משדרים מצוקות באופן ישיר, הן לא תמיד נתפסות על ידי הסביבה כמעידות על כוונה אובדנית. התופעה שכיחה במיוחד לגבי מתבגרים, אשר נוטים לשלב בשיח היומיומי שלהם מצוקות קשות, גם אם אינם מתכוונים להתאבד.

מסתבר, כי רק חלק קטן מן האנשים שהתאבדו לא פנו לקבל סיוע. מחקרים אודות אנשים שהתאבדו הראו, כי רובם פנו לעזרה לפני ההתאבדות, אם כי לא בכל המקרים הם פנו לגורם מקצועי ולא בכל המקרים האדם אליו פנו איתר נכונה את הכוונה האובדנית. מומחים בתחום ההתאבדות מסכימים, כי ברוב המקרים אנשים אובדניים נמצאים בקונפליקט פנימי חזק בין הרצון למות ולהביא קץ לסבל שלהם לבין הרצון הטבעי להמשיך לחיות.

קיימים שני מאפיינים משותפים, האחד במישור הרגשי והשני במישור החשיבתי (קוגניטיבי). מבחינה רגשית, אנשים החושבים ברצינות על התאבדות סובלים מכאב נפשי. הכוונה היא לתחושה פנימית בעלת אופי ייחודי, שנוצרת על ידי תערובת של רגשות שליליים, כגון: דיכאון, ייאוש, ריקנות, אכזבה, חרדה, חוסר אונים. החוויה הסובייקטיבית של כאב נפשי דומה לזו של כאב פיזי, בכך שהוא יוצר סבל, והאדם מוכן לעשות כל דבר על מנת למצוא הקלה. כאשר האדם מרגיש, כי הכאב הנפשי הוא בלתי נסבל, הוא עלול לבחור בהתאבדות כדי להפסיק אותו.

החשיבה של אנשים אובדניים מצטמצמת למצוקה ממנה הם סובלים. קשה להם לראות חלקים אחרים, חיוביים יותר, בעולם שלהם. אם אדם נכשל בפרויקט חשוב, או נעזב על ידי חברתו, האירוע ממלא את כל העולם המחשבתי שלו, הוא יתקשה לחשוב על אירועים מוצלחים בהם התנסה, ועלול לפתח תפיסה של דימוי עצמי שלילי בכל התחומים.

הסיוע של אנשים קרובים בסביבתו של האדם האובדני עשוי להיות משמעותי, ולעיתים קריטי. בשלב הראשון, חשוב מאד להטות אוזן קשבת ולאפשר לאדם האובדני לשתף באופן מלא במחשבות וברגשות שלו. ככל שהאדם ידבר יותר ויפרוק מעליו את העול הכבד של המחשבות הקשות, כך עולה הסיכוי שיקל מצבו הרגשי. גם אם האדם שנמצא במצב רגשי קשה, אינו מגלה התלהבות לדבר, כדאי לדרבן אותו, ולעודד אותו, אם כי יש להיזהר ולא ללחוץ עליו יותר מידי. חשוב מאד לגלות אהדה, להבין את מצבו הקשה, לא לשפוט אותו ולא למתוח עליו ביקורת. בשלב השני, אפשר לעודד אותו, לומר לו שקשה לו עצמו לראות את התמונה כולה, אבל ניתן לחשוב על דרכים להתמודד עם הבעיה ועם המצוקה שלו. לבסוף, חשוב להפנות את האדם לגורם מקצועי לצורך המשך הסיוע.

לשרות של עזרה ראשונה נפשית בטלפון ובאינטרנט (ער"ן) יש מספר מאפיינים אשר עשויים להקל על אנשים אובדניים, את ההחלטה לפנות לעזרה. השרות ניתן 24 שעות ביממה, דבר המאפשר לאדם הנתון במשבר לזכות בהקשבה ובסיוע, מייד עם התעורר הצורך. שיחה עם מתנדב עשויה להרגיע את הפונה, ולמנוע את הדחף האובדני. אם יש צורך, יקבל הפונה מידע על שירותים נוספים בהם יוכל לקבל עזרה מקצועית. בנוסף, הפונים לשרות רשאים לשמור על אנונימיות, דבר המקנה להם תחושה של ביטחון, ומגביר את הנכונות שלהם לפתיחות ולחשיפה אישית. המתנדבים מביאים איתם לשיחה לא רק את ההכשרה המקצועית שרכשו בנושא של מניעת התאבדויות, אלא גם את ההבנה האנושית למצוקות של הפונים, את האכפתיות ואת הרצון הכן והאמיתי להיות עם הפונה בעולמו המיוסר, ולצאת איתו אל מקום שיש בו יותר אור ותקווה.

ניתן להתקשר 24 שעות- 1201. לפרטים נוספים: הקליקו על אתר ער"ן.

יצחק גילת הוא מנהל מחקר ואינטרנט בעמותת ער"ן.

בואו לדבר על זה בפורום פסיכיאטריה.