בטיפול

גברים ממאדים, נשים מנגה - על כך כולם מסכימים. במיוחד מי שהספיקה לעלות עם בן זוגה על המסלול המסחרר של חיי משפחה. הגבר החדש אמנם מלא רצון טוב, מעוניין לחלוק עם זוגתו את עומס המטלות, להשתתף בגידול הילדים ובתחזוקת הבית, ובכל זאת - לא תמיד אנחנו מרוצות.

גברים חושבים ופועלים בצורה שונה מנשים. אין על כך ויכוח. אבל בעוד השוני הזה מלווה במשהו רומנטי וקסום, ובמובן מסוים אף מגביר את ההרמוניה במערכת היחסים בהיותנו זוג נטו ללא ילדים, המציאות תשתנה מול עינינו ברגע שנעלה על מסלול הלידות, הטיפול בילדים וניהול מורכב של חיי משפחה.

פתאום, ללא הודעה מוקדמת, אנחנו נכנסים לקצב חיים אחר. מסחרר במובן המתיש. תם עידן הקלילות, הספונטניות, החופשיות, ותחתיו נערמות אינספור מטלות המעגנות בתוכן אחריות עצומה. לא נותר אלא לפתוח בפרק חדש שיכלול הגדרה וחלוקה של תפקידים בין שני בני הזוג השונים כל כך, כאמור, באופי מחשבתם ופעולתם.

ואולי דווקא להורינו היה קל יותר. הדור שלהם זכה לחלוקה ברורה למדי, על אף שהפמיניזם כבר יצא מהארון. רוב הנשים גידלו את הילדים תוך דאגה לתחזוקת הבית, ועל הגברים רבץ עול הפרנסה. בדומה לרוב המוחלט, גם אבא שלי מעולם לא החליף לילדיו חיתולים, לא האכילם במשך היום, וחלילה לא קם במהלך הלילה כדי לראות אם התינוק נושם או לברר למה הוא בוכה. בשבילו היו שמורים הטיולים עם הילדים, המשחקים, ההשתוללויות והסיפורים בשבתות. במילים אחרות, הוא עשה איתנו כיף ולאמא היתה שמורה העבודה הקשה.

אי אפשר להאשים אף אחד. כמו שאר הגברים, גם הוא עבד קשה משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות, בזמן שרוב האמהות עבדו במשרה חלקית, אם בכלל, ונכחו החל משעות הצהריים בבית, כדי שיוכלו לבשל לילדיהן אוכל טרי וחם (לא במיקרוגל!) ולהעסיקם שעות ארוכות, עד שנת הלילה.

הזוגיות בגרסת המאה ה-21 כופה חלוקה שונה בין המינים, שמלווה לא פעם בתסכולים ובעיות מורכבות שעלולות להכריע לגבי המשך הקשר הזוגי. מבחינה סטטיסטית, אחד מתוך שלושה זוגות מסיים היום את חיי הנישואין בזמן שישנם עדיין ילדים צעירים בבית, לאחר שמתקבלת התחושה שאין מנוס והגענו למבוי סתום. העידן החדש יצר גבר חדש ואישה חדשה המקיימים ביניהם "תחרות" סמויה, ולפעמים אף גלויה, סביב השאלה מי מהם מסכן יותר, ועל מי נופל רוב העול והמטלות הכרוכות בניהול המשפחה. למה בעצם זה קורה לנו, וכיצד יכול הטיפול הזוגי לגשר על הפערים בין נגה למאדים?

הגבר החדש מבולבל לא מעט. בשונה מאבותינו, הוא אכן שותף פעיל יותר בגידול הילדים ובחיי המשפחה, אבל זה לא מספיק לנו. הנשים של היום, לרוב בעלות קריירה והכנסה נאותה בזכות עצמן, אינן מוכנות להתפשר על עקרונות חשובים מבחינתן. הן רוצות בעל שהוא חבר ושותף, אבל גם אבא במשרה לא פחותה משלהן. הן רוצות זמן לעצמן ולבילוי עם חברות, נסיעות עבודה ונסיעות הנאה, חופשה זוגית וחופשה משפחתית.

בעלה של שני, אמא לשלושה בנים (שש, שלוש וחצי שנה), קם מדי בוקר, שותה את הקפה שלו בנחת, קורא עיתון ומתארגן באיטיות. כל זה בזמן שהיא, אחרי לילה מתיש עם התינוק הקטן, כבר ממש על קוצים. "צריך להעיר את הילדים לבית הספר, לעזור להם להתארגן, להכין להם כריכים ולקחת אותם ללימודים ולגן בזמן. אני נטרפת מזה. הלו? מה, אתה לא חלק מההנהלה פה?", היא אומרת ברוגז.

בעלה של רינת, שב הביתה מעבודתו מדי ערב סביב השעה שבע או שמונה. "לאחר שהוא נכנס, אני מצפה ממנו לקחת את המושכות ולהסיר ממני את האחריות. אין לי יותר כוח. אני רוצה שהוא יעשה את המקלחות, יכין לילדים וגם לי ארוחת ערב ואם אפשר, שיסדר קצת את הבית. זו לא נראית לי דרישה מוגזמת. אני מבינה את הצורך שלו להגיע הביתה אחרי העבודה ולהרים רגליים מול הטלוויזיה כדי לנקות את הראש מהיום שעבר עליו, אבל להורים עם ילדים קטנים אין את הפריבילגיה הזו. ומה איתי? גם לי בא לשבת רגל על רגל".

האם קיימת נוסחה לזוגיות בריאה בחיי משפחה? אומרים כי הורות משותפת, כזו המבוססת על חלוקת האחריות בין שני ההורים, מהווה פתרון למרבית הבעיות. לפי תפיסה זו, הילד זקוק לקשר קרוב, חם ותומך עם שני הוריו, בעת שהם חולקים ביניהם את האחריות על כל היבטיה. הורות משותפת טובה עבור הילד שנהנה משני ההורים, וטובה עבור הוריו, כיוון שהיא מאפשרת להם לחלק ביניהם את עומס החיים. זו הדרך שבה יוכלו לשלב הורות עם השקעה בעצמם ובקריירה, וכך ליהנות מכל העולמות. הורות משותפת היא דבר נלמד, וטיפול זוגי יכול בהחלט לסייע לבני הזוג.

מוטי גלעם, עובד סוציאלי קליני, יועץ נישואין ומטפל משפחתי מוסמך, עוסק בין השאר בטיפול זוגי וקובע כי "הכול מתחיל ונגמר בזוגיות". לדבריו, חינוך הילדים, מטלות הבית, ניהול תקציב משותף וקבלת ההחלטות, מחייבים בסיס של זוגיות טובה - כזו ששני השותפים לה מבינים שנחוץ דיאלוג שקיומו מחייב לא פעם לדעת להתפשר.

"אם בעבר הלא רחוק צעד כמו גירושין היה אות קין וסטיגמה של כישלון עבור אנשים, היום הוא מהווה פתרון קל ונוח לזוגות שמרגישים קושי בהתמודדות עם חיי הנישואין והמתחים הקיימים בהם".

^^מהי המטרה בטיפול זוגי?^^

"הטיפול הזוגי לא בא לשנות אחד את השני, אלא לבחון את הקשר, הפלונטר שנוצר והדינמיקה במערכת היחסים", משיב גלעם. "בטיפול ניתן לתאר את הקשיים ולהגדיר את הבעיה המהותית, מעבר לרבדים שעולים על פני השטח. מעבר לסיבות שכל אחד אומר ישנה אמת עמוקה יותר שאליה אנחנו מנסים להגיע. הטיפול מאלץ כל אחד להסתכל במראה, ובמקום לתלות את האשמה בבן הזוג, לבדוק קודם כל מה אחריותו למצב".

גלעם מדגיש כי מטרת הטיפול תלויה בסוג הבעיות של בני הזוג. לייעוץ פונים זוגות שונים עם מטרות שונות ובעיות בחומרות שונות.

"הייעוץ יכול לבוא על רקע בעיות קלות יחסית, כמו איך נחלק בינינו את ניהול הבית, אישה שמרגישה שבעלה לא מכבד אותה מספיק, גבר שמרגיש שאשתו לא מפרגנת לו בתחומי העניין שלו או מלין על כך שאשתו בזבזנית ללא תקנה, או בעיות מורכבות יותר כמו חילוקי דעות על דרך החינוך של הילדים, אלימות מילולית או פיזית ואף בגידות. במפגשים הראשונים אנו מנסים להגיע לשורש העניין כדי להבין מה מטרת בני הזוג בפנייה לייעוץ, איך הם היו רוצים לראות את עצמם ומהי הדרך הנכונה עבורם כדי להשיג את המטרה".

^^האם טיפול זוגי יכול לשנות דפוסי התנהגות ודעות קדומות?^^

"בהחלט כן. ישנם כלים שניתן ליישם ביום יום כדי לראות כיצד חל השיפור אצל בני זוג. עם זאת, ברור שאם אחד מהשניים אינו מוכן בכלל לבוא לייעוץ או להיפתח לשינוי, השינוי לא יגיע מהר.

"אתן דוגמה פשוטה שבהתחלה נשמעה מצחיקה ולא הגיונית לבני זוג שהיו אצלי. ההנחיה היתה לעשות עם היד סימן 'עצור', כמו התמרור שאני מכירים, בכל עת שבן הזוג חוצה את הגבולות שלי. האישה שהרגישה שבעלה לא מכבד אותה, קורא לה בשמות גנאי ומשתמש באלימות מילולית כלפיה לפני הילדים, הסכימה ליישם את הכלל הזה, ומאז הם משתמשים בסימן כל הזמן. גם הילדים כבר למדו את הסימן ומשתמשים בו בעת הצורך. פירוש הדבר הוא שברגע שאני מסמן עם היד, אתה מפסיק להתנהג אלי בצורה כזו. ואכן, עם הזמן זה עבד, ולמרות שיש בין בני הזוג האלה שונות רבה, היום היא מובילה למקום טוב ולא להידרדרות של מערכת היחסים" .

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון ספטמבר של "ifeelgood".

בואו לדבר על זה בפורום טיפול משפחתי וזוגי.